בכל אשם מוריניו. ברור. אפילו כשהוא נמצא במקום אחר, והקבוצה שלו בכלל שיחקה בחצי גמר האלופות אתמול, רוחו של ז'וזה מוריניו שורה על הדם הרע המכתיב חלק ארי מן התפאורה של צ'לסי נגד ברצלונה, הערב, בשבוע הבא ובכלל.
מוריניו, כמו מוריניו, לא יכול היה להשלים עם ההפסד של צ'לסי 2:1 במשחק שמינית הגמר הראשון ב-2005 בקמפ נואו. גם ההרחקה של דידייה דרוגבה הוציאה אותו מדעתו ומכליו. מוריניו, כמו מוריניו, היה בלתי צפוי ומקורי בתגובתו. הוא האשים את השופט השבדי, אנדרס פריסק, שניהל את המשחק, בכך שבמחצית הוא ניהל שיחה עם מאמן ברצלונה, פרנק רייקארד.
העולם רעש ורגש. פריסק הכחיש. רייקארד זעם. החקירה גילתה שההולנדי ניסה אמנם להחליף מלה או שתיים עם השבדי במנהרה, אך השופט דחה אותו בתוקף. אופ"א העמידה את מוריניו לדין על השמצה וביזיון, והרחיקה אותו לשני משחקים (מה שגרם לו להתחבא בתוך סל הכביסה במינכן ברבע הגמר). צ'לסי אפילו התגברה על הפיגור ועל שער פנומנלי של רונאלדיניו בגומלין בסטמפורד ברידג', ניצחה 2:4 (פיירלואיג'י קולינה האיטלקי שפט, אז אף אחד לא עשה עניין או לא זוכר ששער הניצחון של ג'ון טרי היה מתובל בעבירה של ריקרדו קרבאליו) והעפילה לשמונה האחרונות. אבל הנזק הגדול כבר נעשה: היריבות הפכה לעימות, הדם היה לעכור, והשופט גמר גמור: אחרי מבחר השמצות ואיומים, החליט פריסק השבדי לפרוש ולתלות את המשרוקית. מוריניו השלים תלייה ראשונה.
שנה אחת חלפה, אבל הגברות היו אותן גברות, ואפילו באותן אדרות. צ'לסי מול ברסה, שמינית גמר האלופות 2006, ומה תגידו – פריסק אולי וויתר, אבל אופ"א לא: גם הפעם היה השופט מסקנדינביה – טרייה הוג הנורבגי. וכמובן, גם השערוריה חזרה. אם זה סקנדינבי, שורק כמו סקנדינבי, מדבר כמו סקנדינבי ונתקל שוב בפורטוגלי, הרי שזה מתכון לסקנדלון, או במקרה דנן, סיפתח למלחמת הוג ומגוג.
השופט הנורבגי ניהל את המפגש בלונדון, ובדקה ה-37 נפל קורבן להצגה תיאטרלית במיוחד של ליאו מסי, והרחיק את המגן הספרדי של צ'לסי, דל הורנו. ברצלונה ניצחה 1:2. מוריניו לא חסך שבטו, שיגר רמיזות על קנוניות, אבל בגומלין כבר לא היו לו טענות ו/או תשובות באף שפה. ד"ר מרקוס מרק הגרמני ניהל את ה-1:1 בקמפ נואו. ברסה הדיחה את צ'לסי, והגיעה עד לגמר בפאריס בו היא גברה על ארסנל 1:2. ומי שפט בגמר האלופות הזה? ניחשתם נכון: טרייה הוג, שהרחיק את שוער התותחנים ינס להמן. לפחות על פי תיאוריות הקונספירציה בברידג' ובאמירויות, לא רק הספרדים, כי אם גם הוויקינגים, השלימו דאבל על האנגליות.
אבל מי שחשב שהעימות הסקנדינבי-לונדוני תסס תוך שנה, בעבע, התפרץ פעמיים והגיע לשיאו, לא היה צריך להמתין זמן רב על מנת שהמציאות תטפח שוב על פניו, או תסטור על פני הכחולים מאנגליה. באופ"א לא הסיקו – כרגיל?- שום מסקנות מההיסטוריה הקרובה, ואחרי 0:0 בקמפ נואו, מינו לגומלין חצי גמר (!) האלופות 2009 את השופט הנורבגי טום הנינג אוברבו. באוסלו עיר הולדתו גדל אוברבו בצילה של משפחה תובענית במיוחד. הוא ניתב את תסכוליו וחרדותיו לשני כיוונים: על ספסל האוניברסיטה הוא למד פסיכולוגיה, על מדשאות המקבילה האוסלואית של ווינגייט הוא קיבל את תג השיפוט.
זה לא מנע מהפסיכולוג בשחורים לחרוט את הצלקת העבה ביותר אצל צ'לסי ואוהדיה. למעשה כל מי שאיננו אוהד ברצלונה יספר כי מאז ה-6 במאי 2009 הוא נזקק לטיפול פסיכולוגי על מנת שלא להגיע לעמוד בפני שופט. לנסות ולהקהות את תחושת הקיפוח והחרון. להימנע מאובדן עשתונות ופרופורציות בעקבות מעלליו של אוברבו בסטמפורד ברידג'. הנורבגי ניהל את המפגש הטעון הזה כאילו אחזו דיבוק. הוא שרק על עבירות שלא היו, לא שרק על עבירות שהיו (צ'לסי טוענת לשני פנדלים לפחות), איפשר לאורחים משחק ברוטאלי ללא תגובה פרט להרחקה של אריק אבידל שהיתה לא יותר ממס משרוקית. אולי הוא לא אחראי לשער השיוויון (1:1) הדרמטי והמכריע של אנדרס אינייסטה בדקה ה-89, אבל גם בזה יהיה קשה לשכנע, אפילו היום, את המיליונים הסבורים שהקשר הסקנדינבי-אופ"אי-ברצלונאי מסוגל, אם רק יחפוץ, להכל, כולל הכל. לא רק להשאיר את מכבי פ"ת בליגה, אלא אף לדאוג לה למקום בצ'מפיונס ליג בעונה הבאה.
מיכאל באלאק דלק אחרי אוברבו לאורך מגרש שלם. דרוגבה קילל אותו לתוך עדשות המצלמה במנהרה, בשידור חי. למזלם של הנורבגי ושולחיו, על ספסל המנג'ר בצ'לסי כבר לא היה אז שום יללן או פרובוקטור, כי אם ג'נטלמן בשם חוס הידינק, שאמנם לא טחן מילים, אבל גם שמר על טאקט ומכובדות. הוא לא הצליח כמובן לנטרל את מטעני הנפץ ורסיסי האיבה המתלווים לדו קרב הספרדי – אנגלי, המתחדש שוב הערב.
אבל לפחות ההתחלה שלו מעודדת: השופט גרמני.
*בשל יום הזיכרון לשואה ולגבורה, המשחק לא ישודר הערב. תקציר האירועים יובא בסיום.
