אלי טביב פתח את הקדנציה שלו בבית"ר ירושלים בטעות קשה וחמורה שבסופו של דבר תתנקם גם בו.
מינוי מאמן הוא הדבר החשוב ביותר בקבוצת כדורגל, לרבות במועדון שבונה עצמו מחדש כבית"ר. פעם היה בישראל מושג הנקרא מעמד מאמן. היום, לא מעמד וגם לא מאמן. הכול שוקע.
כמה התבקש מצד טביב לקחת איש מקצוע ברמה גבוהה – שיארגן מחדש ויהפוך את המועדון לאימפריה המנפיקה שחקנים ומלהיבה את האוהדים.
הגיע העת לנתץ את אגדת אלי כהן. המאמן שמקומו הטבעי הוא בקבוצות שאימן עד היום: צפרירים חולון עמה ירד מהליגה השניה לשלישית, הפועל ר"ג עמה ירד ליגה, הפועל רעננה ממנה פוטר לאחר ששקע במקום האחרון שהביא בסופו של דבר לירידת ליגה ושנתיים מבוזבזות עם סגל עתיר כשרון בהפועל עכו שהגיע לשומקום. ולא בכדי.
גם זכייה בגביע יכולה להיות כישלון
בהפועל עכו, קיבל אלי כהן תקציב גבוה וסגל שחקנים טוב ואיכותי מזה שהיה לקריית שמונה שלקחה אליפות. האבסורד: לא מעט שחקנים שהוכיחו שהם שחקנים מצטיינים במיוחד בעכו, נשארו בקבוצה בזכות היו"ר שהתעקש מול המאמן. גם כך, במקום לעשות דבר גדול באמת, העבירה עכו שנתיים בשומקום במקום להתקדם לאנשהו.
גם הקדנציה האחרונה בהפועל רמת-גן היא במילה אחת: כישלון. ובשתי מילים: כישלון קולוסאלי. פרדי דוד עזב את הקבוצה כשהיא מציגה יכולת מצוינת ונראתה בדרך הנכונה להישארות. בא כהן במקומו עם המון רעש וצלצולים וירד ליגה. את הזכייה בגביע הוא קיבל במתנה מקריית-שמונה ומהגרלה נוחה במיוחד.
עדת הפרשנים מנהלי יחסי הציבור והחשבונאות אימצה אותו ללבה מסיבות שבעיני לפחות רחוקות מלהיות מקצועיות. טביב, מושפע לא קטן מתקשורת כזו ואחרת, רשם כאמור שגיאה ראשונה וקריטית עם כניסתו לתפקיד.
מי שמכוון גבוה – צריך לקחת את איש המקצוע הפנוי הטוב ביותר שיש בשוק. רוני לוי חזר מקפריסין ויכול היה להיות פתרון מושלם לבנייה מחדש של בית"ר ירושלים. באנורתוזיס שבורים מהליכתו (מנהל הקבוצה אמר בפורומים סגורים שלוי הוא המאמן הטוב ביותר שראה בחייו – ובקבוצה הזו עבדו לא מעט תותחים) ואם תשאלו את ברק יצחקי גם הוא יגיד לכם שמאמן כמו לוי עוד לא היה לו.
מאמן קבוצה בכירה בליגת העל ינק ממנו את תרגילי האימונים ואם מכבי חיפה היא היום מכונה מקצועית משומנת – רוני לוי הוא הסיבה לכך. בכל מדינה מתוקנת הוא כבר היה מזמן מאמן נבחרת ונישא על גלי הערצה. אך לוי, מקצוען כמעט מושלם, קיבל את הציון אפס במבחן החשוב ביותר: מבחן יחסי הציבור העצמיים והליקוק לתקשורת ופרשניה האינטרסנטיים. ללוי אי אפשר להגיד את מי לשים בהרכב, איזה שחקן לבחור לסגל ומה להגיד באסיפות. הוא גם לא מתעסק עם אינטרנט ולא קורא עיתונים. אה, וכמובן – יש לו, אלוהים לשמור, דעות עצמאיות ודרך משלו – מה שהופך אותו למסוכן ליושבי-הראש אחוזי שגעון הגדלות והמעמד.
כמה חבל שעוד לפני שהחל העידן החדש בבית"ר ירושלים, המועדון כבר הפסיד מההחלטה הראשונה והחשובה שלקח בעליו.