הפועל תל אביב הגיעה לאורווה בידיעה שקל כמו בסיבוב הקודם זה בטוח לא יהיה. יחד עם זאת, כל אופציה לבד מניצחון היתה בלתי נתפסת עבורה, בטח לאור התוצאה של מכבי חיפה בשבת.
בפועל, “האורווה" שוב סיפקה את הסחורה, ומה שלא עושים כישרון ויכולת, מספקים המגרשים של ליגת העל שלנו, על מנת לצמצם את הפערים האדירים בין הקבוצות בליגה. על האין דשא התקשתה הפועל לפתח את משחקה הרגיל, בטח כשנאתכו עסוק בהעמסת טרנינגים בקור של קאזאן.
למי שהיו ספקות עד כמה היה חשוב נאתכו למערך של הפועל ת"א, הוא שכח מהן היום. הפועל הניעה כדור לרוחב המגרש במקרה הטוב, ואותם כדורי עומק שהפכו למומחיות של נאתכו פשוט התקשו להגיע.
ההחלפה של זוראב מנטשאשווילי במחצית רק נתנה את הגושפנקה לכך שלנאתכו אין תחליף בהפועל כיום, ולכן כבר עדיף להכניס עוד שחקן התקפה מאשר להמשיך להעביר מסירות חסרות טעם.
אבל אם בליגה נורמלית 11 הפרש, חמישה מחזורים לסיום, היה מסמל את הסוף, בליגת העל כלום עוד לא גמור. אחרי הצמצומים וספירת קולות החיילים, איבוד שתי הנקודות היום הוא בעצם רק נקודה לקראת הפלייאוף, ולכן שום דבר עוד לא חתום.
ואחרי שאמרנו את כל זה, לקבוצה שמשחררת שני שחקני הרכב משמעותיים לא מגיע לקחת אליפות. אני לא רואה את מנצ'סטר יונייטד, ברצלונה או ריאל מדריד משחררות שחקני הרכב באמצע המאבקים הליגה ובאירופה.
גם אם ברוב משחקי השנה ניצבות נצרת, פ"ת ורעננה, כנראה שגם בליגת העל כל שחקן הוא חשוב, ואם בסופו של יום האליפות תגיע לכרמל - הפועל תוכל לבוא בטענות רק לעצמה.
הכתוב הנו טור דעה
