שני ניצחונות על בית"ר ירושלים. זה כל מה שהיה דרוש למכבי ת"א להגיד הבוקר: “נחזיר את המועדון לימיו הגדולים". לציטוט הסביר הזה נוספה היומרה הבאה: “אם היינו משחקים ככה מההתחלה היינו מתמודדים על האליפות".
עונה מיוחדת עברה העונה על הצהובים אין ספק, כמעט כמו שאין ספק שבסה"כ המועדון במגמת גרף עולה, נדמה שאכן בעונה הבאה יהיה אפשר לדבר על התמודדות רצינית בצמרת אבל בעונה הזו זה היה מוקדם מדי. לחשוב ולדבר על היכולת מול בית"ר ירושלים כמה שאפייין את הקבוצה לאורך כל העונה זה עיוות ואשליה, גם דבר שאפיין את מכבי העונה.
כשמכבי רצה מול הקטנות וחיברה את רצף הניצחונות שלא ראו בקרית שלום כמה שנים, דיברו שם בעיקר על כך שהם ברמה של חיפה והפועל ושהם מועמדים לאליפות לכל דבר. כל הדיבורים האלו גרמו לכך שמכבי הגיעה לדרבי, תאמינו או לא, כפייבוריטית. כולם זוכרים מה קרה בדרבי ולאחר מכן.
אחת הסיבות להתמוטטות של מכבי בשבועות שאחרי, היא בדיוק אותה סיבה שהם הגיעו כפייבוריטים לדרבי. הם פשוט האמינו יותר מדי למה שרושמים עליהם. שהלך טוב הם היו ברמה של הפועל וחיפה מה שלא החזיק מים במציאות ופתאום אחרי הדרבי שיכול היה להתפתח אחרת לגמרי אם בוזגלו היה כובש את הפנדל לקראת המחצית.
ומה אחרי זה? פתאום אחרי משחק אחד הפכתם להפועל איכסל? לא מסוגלים לנצח את נצרת, מכבי פ"ת, אשדוד ועוד? ברור שהשחקנים שקעו בהרגשה הזו – אנחנו לא שווים כלום, גם כן דבר שהוא לא נכון.
מכבי השנה, מבחינת יכולת, נמצאת בדיוק בין שתי הראשונות לכל שאר הליגה, איפה שהיא היתה רוב העונה ואיפה שהיא עכשיו. לא ימים גדולים עדיין, ולא אליפות, אבל איך תמיד אומרים במכבי: “בשנה הבאה...”
