8 מחזורים בלבד אחרי פתיחת העונה ההיא נשלח בן שמעון הביתה בבושת פנים, כאשר במאזנו הדל רק שני ניצחונות. לכשלון המפואר לא חסרו סיבות: הניהול הבעייתי של הצהובים, רכש כושל שהביאו בן שמעון ונמני (המנהל המקצועי דאז) וחוסר היכולת של המאמן הצעיר להתמודד עם הלחץ בקרית שלום. חמש שנים חלפו מאז ועכשיו בן שמעון עומד לחזור לעיר הגדולה, אבל הפעם לצד האדום. ההבדל הוא שהפעם הוא מגיע מנוסה יותר ובשל יותר, כשברזומה שלו אליפות עם קרית שמונה ואפילו הצלחה מעבר לים בקפריסין. מצד שני, הוא מגיע למועדון מבולבל שעבר עונה טראומטית, כאשר מחד לא ברור מה יהיה התקציב שלו לרכש ומאידך הציפיות ממנו בשמיים.
האמת היא שבן שמעון לא חייב ללכת להפועל, הוא מחזיק באופציות נוספות בקפריסין ושמו נקשר גם לקבוצות אחרות באירופה. אז מדוע בכל זאת בחר רב"ש לחזור דווקא להפועל, והאם המאמן שנחשב למוכשר ביותר בדור הצעיר עושה צעד מבריק או את טעות חייו כשהוא קופץ לתוך גוב האריות?
מחד, יכול להיות שהצעד הזה של בן שמעון גאוני. הוא מגיע למועדון כמעט מפורק שכמה למישהו שיבנה אותו מחדש. אחרי העונה האחרונה רצופת הטראומות שעברה על האדומים, שהחלה בעזיבתו הפתאומית של ניצן שירזי, נמשכה בכשלון המהדהד של יוסי אבוקסיס והמשיכה בהשתחלות לא מרשימה לאירופה תחת פרדי דוד, המועדון צמא להתחלה חדשה. בהקשר הזה, נדמה שרב"ש מתאים להפועל כמו כפפה ליד. הוא איש מקצוע שיטתי, בעל קשרים טובים עם גורמים בהנהלה ויודע בדיוק איך הקבוצה שלו צריכה להיראות ואיך לפנות לרגש של השחקנים. בנוסף, המינוי זוכה לפופולריות אצל האוהדים, שמשוועים למישהו עם תדמית מוצלחת שיוציא אותם לדרך חדשה.
מצד שני, בן שמעון נכנס למקום בו יהיה לו קשה מאוד להצליח. מכבי ת"א, שנתנה עונה פנטסטית, מתכוונת להתחזק ונראה שקשה מאוד יהיה לתת לה פייט. גם מכבי חיפה של אריק בנאדו הציגה המשך עונה טוב בהרבה מתחילתה וצפויה אף היא להתחזק לקראת העונה הבאה. רן בן שמעון מגיע לקבוצה שלמרות הכל אמורה לסיים במקום השלישי בליגה, כך שכל הישג פחות מזה ייחשב לכשלון. בהקשר הזה, ההגעה של האדומים לאירופה לא בטוח שתעשה טוב למועדון שצריך לבנות את עצמו מחדש, והתמודדות בשתי מסגרות עלולה להקשות את הבניה מחדש.
אז למה בכל זאת הוא בדרך להפועל ת"א? התשובה אולי טמונה בחיבתו של המאמן לאור הזרקורים. בן שמעון ידוע כמאמן פתוח מאוד לתקשורת, ככזה שלא מפחד להתראיין ולומר מה חושב, וגם נהנה מזה. בתקופות בהן לא אימן הוא שימש כפרשן, בין השאר במשחקי היורו והמונדיאל. יכול להיות שהשנה בקפריסין, במהלכה היה הרחק מאור הזרקורים המקומי, יצרה אצלו געגועים. אחת הסיבות בגינה נטען שעזב את קריית שמונה הייתה היותה של הקריה רחוקה מהמרכז והעניין היחסית מועט שהיא עוררה חרף הצלחותיה. בהפועל ת"א הוא יחזור הישר למרכז התודעה, וכיאה לאשף תקשורת יכול לעשות לעצמו יחסי ציבור מצוינים.
אבל אליה וקוץ בה. בעיה שעלול לגרום העניין הרב שמעוררת הפועל בתקשורת היא שכל זבוב הופך לפיל וההד התקשורתי סביב הקבוצה גורם לאי-שקט. במועדון של חיים רמון היה העונה הכל חוץ משקט תעשייתי. הבוס אמנם ניצב בראש המערכת, אבל כל מיני בעלים עלומי שם נוטים להתערב לא מעט בנעשה וכל עניין פעוט בחדר ההלבשה זוכה לכותרות. בן שמעון, שידוע בתור אחד שלא אוהב שמתערבים לו בהחלטות (ראו ערך איזי שרצקי), יצטרך לקבל גב לכל החלטותיו ולא יזכה לשקט היחסי ששרר בצפון.
אבל לא רק לגב הוא יזדקק, אלא גם למזומנים. בהפועל של היום אין בסיס מקצועי אמיתי שאפשר לבנות עליו. את חוליית ההגנה צריך לבנות מחדש, בקישור אין בעל בית, בהתקפה תמוז כנראה יעזוב ועתידו של דמארי לא ברור. גם מחלקת הנוער לא סיפקה כשרונות גדולים בשנים האחרונות והיחיד שהצליח להשתלב הוא רועי גורדנה והצעירים ספורי ושרם, שעדיין לא מתאימים לרמות הגבוהות. אם לא יועמד לרשות בן שמעון תקציב רכש ראוי, הסיכויים שלו להצליח קטנים מאוד.
אבל אולי זה דווקא היתרון של בן שמעון. הוא יוכל לבנות את הקבוצה על פי ראות עיניו כפי שעשה בקרית שמונה, ולנסות לבנות שלד עתידי למועדון. העובדה שהאדומים הובסו בשלושת משחקי הדרבי האחרונים יכולה לשחק לטובתו כיוון שמכאן אין לאן להידרדר. המודל של המיועד בהפועל יכול להיות מאמן אחר שהגיע לפני כמה שנים וההצלחה אצל האדומים היוותה לו מקפצה עד לנבחרת הלאומית, אלי גוטמן. בן שמעון מכיר טוב מאוד את גוטמן ואת האליפות היחידה שלו בארץ בתור שחקן, במדי הפועל חיפה, לקח תחת הדרכתו של המאמן הלאומי.
בתקופתו כשחקן בהפועל חיפה, היה בן שמעון אהוד מאוד על האוהדים וזכה לכינוי "חמש לב אדום". הצלחה באדום אחר, זה של תל אביב, עשויה לזכות אותו לא רק באהדת הקהל, אלא אולי גם בחותמת על כך שהוא יכול להצליח גם בקבוצה גדולה. לעומת זאת, כשלון כמו זה שחווה בצד הצהוב של העיר, יכול להטיל צל כבד על הקריירה של המאמן המבטיח. ובכל זאת בן שמעון, כפי שהעיד על עצמו בעבר, לא מפחד לקחת סיכונים. אפילו שהם רבים.
