"אני מקווה שעלינו על דרך חדשה אבל נדע זאת רק עוד 2-3 משחקים", אמר השוער, "לא זכור לי שהיינו בהפרש כזה מהמקום הראשון. עדיין מוזר מאוד שאין לנו את המתח של האליפות ויש את הפחד ממאבקי התחתית, אבל יש גם שנים כאלו וצריך להתנסות גם בדברים כאלה. אני מקווה שנחבר כמה ניצחונות כדי שנוכל לדבר על אירופה".
"אני חושב שבסך הכל פתחנו את העונה די טוב ורק אחר כך הגיעו תוצאות רעות", סיפר דוידוביץ' על הסיבות לחוסר ההצלחה של חיפה, "יש לנו צעירים שפשוט איבדו את הבטחון וכך נוצר כדור השלג הזה שהכניס אותנו ללחץ גדול יותר. לא הצלחנו לתפקד".
השוער בן ה-35 דיבר בנוסף על עניין המחנאות והפילוג החברתי בקבוצה: "בכל פעם ששמעתי את זה אז צחקתי וגם כעסתי בו זמנית כי זה לא היה ולא נברא וזו גם לא הסיבה שנראינו כך. כששחקן עולה לכר הדשא הוא נותן הכל ורוצה להוכיח את עצמו, בוודאי כשזה מגיע למשחק ליגה. אנחנו קבוצה אחת ואין אצלנו בעיות".
את המשך הקריירה רואה שחקן נבחרת ישראל לשעבר רק במועדון אחד. "כבר הצהרתי על רצוני לסיים את הקריירה במכבי חיפה. כרגע אמנם לא קיבלתי שום מסר מהמועדון ואין לי מושג איפה זה עומד, אבל מכבי חיפה תמיד הייתה הבית שלי".
"למה ירדתי לספסל? אין לי מושג. אני עובד קשה בכל אימון וגם כשאני לא משחק אני מקבל את זה ומחכה לצ'אנס שלי", הוסיף דוידוביץ' והתייחס גם לשני קולגות שלו, בהווה ובעבר: "בויאן שראנוב הוא שוער מוכשר מאוד, יש לו נתונים פיזיים וטכניקה טובה. מעבר לזה, ההחלטה לגבי מי שישחק היא של אלישע ושחר. אוואט? בזמנו בחיפה לא היינו החברים הכי טובים, היום אני מפרגן לו. הוא התמודד עם לא מעט קשיים ולא ויתר. התחרות בינינו תרמה גם לו המון".
השוער הוותיק סיפר גם על הפיספוס האישי בקריירה: "אני מעריך שאם לא הייתי נפצע הייתי באירופה אבל הסיפוק הוא יותר גדול כי יש לי 100 הופעות בינלאומיות עם חיפה והנבחרת. אם מוסיפים לזה את כל ההצלחה עם חיפה באירופה אז אני די מסופק, למרות שלא שיחקתי מחוץ לישראל".
