לוזון. דרוש שינוי קונספציה (ברני ארדוב, וואלה) (צילום: ספורט 5)
לוזון. דרוש שינוי קונספציה (ברני ארדוב, וואלה)|צילום: ספורט 5
1. הביזיון – לא היה לכך תקדים ואין לכך אח ורע בכדורגל העולמי. כל ההכרעות בכדורגל הישראלי נקבעות סביב השולחן הירוק ולא על כר הדשא. המצב בתחתית ליגת העל הוכרע רק לאחר דיון נוסף שקיימה ההתאחדות בנוגע למכבי פתח תקוה, כאשר שוב הוחלט להוריד למלאבסים 3 נקודות כבר העונה. בית הדין הוא גם זה שיכריע באשר לזהות העולה היחידה לליגת העל מהליגה הלאומית. זאת ועוד, מכבי הרצליה, שכלל לא נספרה במרוץ לעלייה עד לפני כשבוע, עשויה למצוא את עצמה בליגת העל במקרה של הפחתת נקודות ללוד ולרמת גן או לחילופין הפסקת פעילותן של הקבוצות עד לסוף העונה.

גם גורל העולה מליגה א' דרום למשחק הפלייאוף על העלייה ללאומית ייקבע בבית הדין המשמעתי בעקבות השערורייה המבישה בה מעורבת הפועל מרמורק, ששיתפה במשחק עם יבנה שחקן מוצהב. זה לא מסתיים פה. בליגות ב' ו-ג' ישנן תלונות ופרשות שונות שנבדקות ומתוחקרות במשרדי ויצמן-יער ושחלקן עתידות להגיע לשולחן בית הדין להשפיע ולחרוץ גורלות של קבוצות.

בשורה התחתונה זו העונה החלשה, הרקובה, האלימה והמסריחה ביותר אי פעם בכדורגל הישראלי. ההתאחדות חלשה, עסקנים חלשים, מאמנים חלשים ושחקנים חלשים. הצרה היא שדייני בית הדין המשמעתי, שהפכו העונה לאנשי מפתח, התגלו לצערנו כחלשים לא פחות מיתר המעורבים במחדל העונתי הזה המכונה הכדורגל הישראלי. בצל כל ההידרדרות הספורטיבית, המוסרית והמשפטית, הפך עמי פזטל, אב בית הדין המשמעתי, מדמות מיתולוגית ואהודה, אחד שהביא לנו את בשורת הכדורגל האמיתי והטהור במסגרת תפקידיו בשירים ושערים ובשמשון תל אבעב הסימפטית, לשותף מלא להרס הכדורגל בעונת 2011/12 ולסלידה ולחוסר האמון שקיים כיום בציבור כלפי הענף ומנהליו.

2. הריקבון – ההידרדרות של הכדורגל הישראלי היא לא מקרית ולא מדובר בעניין של צירוף מקרים. לכדורגל הישראלי חלחלו בשנים האחרונות דמויות לא ראויות שזוכות ללגיטימציה תקשורתית, וחמור מכל ללגיטימציה מקצועית משורה של פקידונים חסרי מושג ונורמות ספורטיביות בהתאחדות לכדורגל. תת-הרמה של הכדורגל שלנו בולט בכל סוף שבוע על כר הדשא, אבל יותר מכל בולטת הרמה הנמוכה ו"הפרחית" של כדורגלנים רבים בקבוצות שונות. כדורגלנים שחלקם סוגדים וחלקם תלויים בגורמים מפוקפקים, חלקם שקועים בחובות כתוצאה מהימורים וחלקם סתם סובל מאינטליגנציה נמוכה.

הדיינים. למה הם מכריעים? (ברני ארדוב, וואלה) (צילום: ספורט 5)
הדיינים. למה הם מכריעים? (ברני ארדוב, וואלה)|צילום: ספורט 5

בעבר אפיינו את הכדורגל הישראלי מודלים לחיקוי ברמות הספורטיביות והתקשורתיות – עודד מכנס, אורי מלמיליאן, אלי אוחנה, ראובן עטר, אבי כהן ז"ל, בוני גינזבורג, אבי נימני ואחרים. ומה היום? כלום. לא דובים ולא זבובים. תשאלו היום כל ילד ממחלקת נוער זו או אחרת כמו מי ירצה להיות ותקבלו שתיקה מביכה. אפרופו מחלקות הנוער. אם כבר התקבלה ההחלטה על ידי אבי לוזון לבטל את מחזור המשחקים בשבת, אז מדוע לא לבטל את המחזור בליגות הנוער, הנערים והילדים השונות, ולהקדיש את השבת להסברה, למודעות, ולהשלכות גילויי האלימות השונים? והרי אין כדורגלן צעיר שלא נחשף לתמונות המזעזעות מווינטר ואין גם כמעט שחקן במחלקות הצעירות או הורים שלא נחשפים בכל סוף שבוע לאלימות מילולית ופיזית בין הורי שחקנים ביציעים. זאת הייתה הזדמנות מצוינת לעצור, לחשוב, לשאול ולפעול. אבל מי בכלל חושב בהתאחדות הזו, שחיה על שיטת השלוף?!

3. הלוזון – אבי לוזון יודע ומבין שיותר גרוע כבר לא יכול להיות. אפילו ראש ממשלת ישראל העביר מסר חד משמעי על כישלונו של "ראש ממשלת הכדורגל". בתחילת דרכו, כשאבי לוזון יכול היה לשנות ולהתוות דרך נכונה ומדיניות ראויה, הוא לא רצה. היה חשוב לו קודם כל להילחם מול כל העולם, כדי שגיא לוזון יתמנה לנבחרת הצעירה. היה חשוב לו להמציא שיטות קיזוז משונות ולהשקיע אנרגיה אצל פלאטיני. את שוחר הכדורגל הקטן שרק רוצה שהענף יהיה טהור, נקי, מקצועי ולא אלים, הוא שכח. כנראה שבכלל לא ספר אותו.

היום לבטח לוזון כבר רוצה. הבעיה היא שהוא כבר לא יכול. הפוליטיזציה והעסקנות הנמוכה השתלטו על כל חלקה טובה בהתאחדות. מהכבלים של שמור לי ואשמור לך קשה להשתחרר. לוזון מוקף ביס-מנים ובמוקיונים שעשו נזק בלתי הפיך לו, לתדמיתו הציבורית ולכדורגל. מאות אלפי שקלים בשנה מוציאה ההתאחדות על דוברות והסברה, ואם זוהי תדמיתה וזו תדמיתו של הכדורגל, לוזון מודע לכך שהבזבוז הוא על הרבה כלום והמון שום דבר. מעבר להחזרה מיידית של השיטור למגרשים, שינוי מהיר של התקנון המגוחך של ההתאחדות והפרטת בתי הדין המשמעתיים מההתאחדות, לוזון חייב בראש ובראשונה לבצע שינויים פרסונאליים וארגוניים קיצוניים בהתאחדות ובמבנה שלה. לזה הוא לא מסוגל.

4. התרופה – כל דרך אחרת זולת תזוזה לאחור מצדו של אבי לוזון תיתפס כקוסמטית וכמטייחת. אני לא רואה סיכוי גדול לכך שלוזון יתפטר. עמוס לא ייתן לו, גיא לא ייתן לו ובמיוחד האגו לא ייתן לו. לוזון הוא לא הבעיה של הכדורגל הישראלי. האווירה סביבו כן. בכדי לצאת מהסבך ולהציל את הכדורגל ואת אבי לוזון עצמו, מומלצת הקונספציה הבאה. אבי לוזון מקבל שדרוג למעמד של נשיא התאחדות הכדורגל וכמי שאמון על כל קשרי החוץ של הכדורגל הישראלי. במקביל ימונה יו"ר התאחדות חדש שיקבל לאחריותו את כל הטיפול במנגנוני כח האדם בהתאחדות, בנבחרות השונות, בהרכב הנהלת ההתאחדות, בשינוי מהיר של מנהלי האגפים השונים, במיתוג מחודש של הכדורגל הישראלי.

בעולם הספורט שלנו, הנגוע באינטרסים, קשה לאתר דמויות נקיות, ראויות, יסודיות, מקצועיות ואמינות. כאלו שעמדו בעבר בלחצים, כאלו שראו כבר הכל בספורט המקצועני, כאלו שכבר הוכיחו בעבר שיש להם דרך ועקרונות. מישהו שלא נגוע בגועל ובאינטרסים הקטנים של הכדורגל הישראלי. מישהו שיקבל כבוד בכל מקום. מראש הממשלה, משרי הספורט המתחלפים. מישהו שיקרין גם על עתיד ילדינו כשחקנים ואוהדים בענף. קוראים לו צביקה שרף!