הפועל ר"ג, הכח ר"ג ורמת עמידר היו קבוצות נוסטלגיות וקלאסיות בישראל. עשרות אלפי אוהדים חגגו בכופר היישוב אליפות היסטורית להפועל ר"ג ב-1963/64, שנה לאחר מכן החגיגות היו ב"גלי-גיל" עם אליפות גדולה להכח ושכונה שלמה בעיר עמדה מאחורי רמת-עמידר כשזו שיחקה בליגה הבכירה.
מאז הקבוצות האלו נחלשו מעט וירדו לליגה השניה אבל האוהדים הנוסטלגים, ובחלק מהמשפחות גם ילדיהם, עדיין נשארו נאמנים לסמל. דרבי בין הפועל להכח היה חם, לא משנה באיזו ליגה התקיים המשחק, והמכתש נשאר אחד המגרשים הביתיים שיש.
האיחוד בין רמת עמידר להכח ר"ג היה עצוב, בגלל שאוהדים שהיו מזוהים עם המועדון שלהם, היו צריכים להתרגל למועדון משותף. אבל האיחוד הזה היה מתבקש, ואותם בעלים שעשו אותו למעשה הצילו את הקבוצות, מכיוון שהיה עצוב לראות את שני המועדונים הקסומים האלה נעלמים.
הדרבי מול הפועל ר"ג, בעלת מספר האוהדים הרב ביותר, עדיין היה חם והקבוצה המאוחדת אף הצליחה לעלות לליגת-העל. השנה גם הפועל ר"ג עלתה לליגה הבכירה, ובעשור הזה גם לקחה גביע, ונראה היה שהקבוצות הרמת-גניות עושות קאמבק. אולם כעת, בשל הבעיות הכספיות, מגיע עוד איחוד. הוא כנראה מתבקש, כדי להציל את האדומים מפירוק, אבל עצוב לי על האוהדים.
האיחוד באשדוד הוא הוכחה לכך שייקח הרבה זמן עד שהקבוצה המאוחדת מר"ג (עירוני ר"ג?) תוכל להשיג לעצמה כמות מכובדת של קהל אוהדים. הפועל אשדוד, בעלת מספר האוהדים הרב, ועירוני אשדוד היו מפוצצות את האצטדיון העירוני בכל דרבי. יותר מ-7,000 אוהדים הגיעו למגרש ולא השאירו מקום פנוי.
מאז האיחוד איבדו האוהדים את הסמל שלהם, את צבע החולצה ואת הקבוצה אתה הזדהו כ"כ, והיו צריכים להתרגל לקבוצה חדשה. כך נוצר מצב בו לקבוצה המאוחדת הגיע קהל קטן מאוד, כאשר לקבוצה החדשה מבית היוצר של הפועל אשדוד שהחלה דרכה בליגות הנמוכות, היו מגיעים בשבת יותר מ-2,000 אוהדים.
אם הייתם אוהדים של מכבי או הפועל ת"א, הייתם יכולים לראות את עצמכם הולכים למשחק של עירוני ת"א? ומה עם עירוני חיפה או עירוני ירושלים? בלי דרבי, בלי הצבעים המפורסמים. נראה הזוי, נראה דמיוני, אבל מי חשב לפני יותר מעשור שכל הקבוצות של ר"ג יתאחדו?
