קשטן תופס את הראש על הספסל (צילום: אלעד ירקון, מערכת ONE)
מי זה הפיני בלילי הזה שכולם מדברים עליו? קשטן|צילום: אלעד ירקון, מערכת ONE

1. איציק זוהר היה זה שחשף את צפונות-ליבו של המאור הגדול קשטן בפני האומה. "לי הוא מגלה דברים שהוא לא מגלה לעיתונאים", התמוגג זוהר מן האינטימיות בינו לבין המאמן הלאומי, סביב שולחן הפאנל של ערוץ הספורט בפאתי אצטדיון רמת-גן. "קשטן פשוט חושב שמגיע לשחקנים שהביאו אותנו למצב שבו יש לנו סיכוי לעלות למונדיאל להמשיך ולשחק בנבחרת".

הדברים נאמרו בתשובה לתהייה המוצדקת שהביע שלמה שרף, לפיה לא ברור לו מדוע שחקן שמוליך אולי את קבוצתו לאליפות היסטורית בטורקיה, כמו פיני בלילי, לא משחק בנבחרת. וזה בעוד ששחקנים כמו אלברמן, קולאוטי, טועמה ואחרים, שכבר כמה חודשים רואים דשא רק בפארק הציבורי, נמנים על הסגל של קשטן ומקבלים מקום בנבחרת.

הרהרתי בעניין כמה דקות, והחלטתי שאני לא יודע מה מדאיג אותי יותר: העובדה שמאמן הנבחרת מתגלה כפנקסן עלוב, שבגלל נושאים שלא שייכים לכדורגל נמנע מזימונו של החלוץ הישראלי שנמצא בכושר הטוב ביותר, או מהעובדה שקשטן סבור שמסעה של הנבחרת עד כה הוא בגדר הצלחה פנומנאלית. כזאת שמזכה את שחקניה במעמד של קביעות לקראת שלבי ההכרעה של המוקדמות.

ניסיתי לחלץ מזיכרוני יותר מעשר דקות של כדורגל איכותי בעידן קשטן. לא ממש הצלחתי. התוצאות בינתיים סבירות, הכדורגל רע, ולפרקים אפילו רע מאוד. המאמן סבור שיש לו פורמולה מוצלחת עד כדי כך שלא ניתן "להפריע" לה עם שחקנים חדשים. אפילו אם הם נמצאים בכושר טוב לאין ערוך מחלק משחקני הסגל הקיים.

כדי שלא לחרוץ דעה מוטעית על הסגל הקיים, הכרחתי את עצמי לצפות במשחק הידידות אמש מול הונגריה מתחילתו ועד סופו. כל שנותר לי הוא להמליץ בפני קשטן להימנע מביקורים קרובים בספרד, שמא ירצה מישהו להעמיד גם אותו לדין על עינוי מתמשך שגרם לאלפי בני אדם.

יוסי בניון ויואב זיו מול הונגריה (צילום: אלעד ירקון, מערכת ONE)
תפנו את המקום, הנה יוסי בא|צילום: אלעד ירקון, מערכת ONE

ניסיתי להבין אם לנבחרת יש דרך ושיטה. ואכן לקראת סוף המשחק הבנתי מה היא: בועטים בכדור בכל הזדמנות, משתדלים להימנע מיותר משתי מסירות רצופות, ומקווים שאיכשהו הכדור יגיע ליוסי ושהוא כבר ידע מה לעשות בו. אכן, נאלצתי להודות, שיטה שלא קל ללמד שחקן חדש בסגל. אפילו אם הוא בכושר מעולה.

2. קראתי בתשומת לב במדור זה את רשימתו של משה גורלי, שתובע לא לאפשר לאלירן עטר לשחק בנבחרת בשל הרשעתו במעורבות בשוד. אני חולק על מסקנותיו. כדורגל, כמו לא מעט ענפי ספורט אחרים, משמש עבור ילדים מרקע סוציו-אקונומי נמוך מפלט מחיי הרחוב, ודרך מהירה יחסית להיחלץ מרקע של מצוקה ולהגיע למעמד של כוכב נערץ ומתוגמל היטב. הדרך המהירה השנייה, היא כמובן חיי הפשע.

ברור שלעטר לא מגיע פרס על מעשיו, אך כיוון ששילם את חובו לחברה, הורשע ונענש, הרי שדווקא הוא יכול להיות דוגמא חינוכית נהדרת לילדים: יעבור ביניהם, יספר את סיפורו ויבהיר להם עד כמה היה קרוב לאבד את עולמו בגלל רגע אחד של חולשה. נכון, מרבית שומעיו לא יזכו להפוך לכוכבים בליגת העל, אבל די אם כמה מהם יפנימו את המסר שלפיו הם צריכים לפתח את כישרונם, לרכוש השכלה ומקצוע ולהתרחק מפיתויים שעשויים לתגמל במהירות, אך גם לגבות מהם מחיר יקר.

אלירן עטר (תמונת AVI: חדשות)
"אפשר את המפתחות לאוטו?". אלירן עטר|תמונת AVI: חדשות

אני לא בטוח שעטר ראוי עדיין מבחינה מקצועית להיות שחקן נבחרת, אבל אני כן בטוח שדווקא שחקנים עם סיפור אישי כשלו יכולים לשמש דוגמא חינוכית שאין לה תחליף.

3. לפני כשבועיים וחצי הייתי מעורב בתאונת דרכים שבעקבותיה נותח קרסולי הימני. זה הסתיים בשבעה ברגים וגבס לשישה שבועות, שבמהלכם מותר לי רק לשכב כצב שהוטל על גבו. תקצר היריעה מלתאר את המגרעות הנלוות למצב הזה, אבל מצד שני הוא מותיר לא מעט זמן לצרוך שידורי ספורט.

אחד השידורים המהנים שבהם נתקלתי היה ביום רביעי בצהריים, כשנבחרות הכדורסל של עירוני ט' מתל אביב ותיכון מטרוווסט מרעננה נפגשו בחצי גמר ליגת בתי הספר התיכוניים. הכדורסל היה ברמה גבוהה, הקצב מהיר, השחקנים מוכשרים והקהל ביציע ססגוני ורועש. כל מה שנותר הוא להתענג, אבל גם לתהות בעצב: מה קורה לנערים הנחמדים הללו בהמשך הדרך. או במילים אחרות: איך מצליחים לקחת את שמחת הנעורים המתפרצת הזאת ולדכא אותה כך שתייצר, בתוך שנים מעטות בלבד, את הכדורסל הישראלי החמצמץ שכולנו מכירים.

4. רבות נכתב השבוע בעמודים שמארחים גם את הטור הזה על הרגולציה בתחום שידורי הספורט. אפשר להיגרר לדיון ארוך על תפקידו של הרגולטור ולשאול האם היוזמה שלו נועדה באמת לרווחתם של צופי הספורט בישראל. ואפשר פשוט לבדוק מה קורה בשטח: סיבוב ט' של גביע המדינה בכדורגל, מפעל הספורט העממי האחרון שעוד נותר כאן, זה שמאפשר גם לקבוצות קטנות לעמוד לרגע באור הזרקורים, ישודר כולו בערוצים בתשלום של ערוץ הספורט.

למרות מסע השיווק האגרסיבי, אני לא מכיר חובב ספורט שירכוש את הערוצים הללו רק בגלל שידורי הגביע. מה שאני כן מכיר הם חובבי ספורט ממורמרים שיתנתקו השנה מחוויית הגביע, אוהדי קבוצות קטנות שליבם נחמץ על ש-15 דקות התהילה של קבוצתם תהיינה ידועות הפעם רק למתי מעט, ורגולציה מטופשת שמוכיחה שוב שאין לה מושג בכל הקשור לשידורי ספורט.