שבע שנים מלאו למותו של אחת מאגדות הכדורגל בישראל, יעקב (יענקל'ה) גרונדמן ז"ל, כאשר כ-100 איש, ביניהם בני משפחה וחברים התכנסו הערב (שני) בבית העלמין "מורשה" בכדי לחלוק לו כבוד.
במהלך האזכרה נשאו דברים ביתו של גרונדמן, ענת ונכדתו, ירדן, וגם שחקן התיאטרון, מוטי גלעדי, שאף שר לכבודו. גם איצ'ה מנחם ושחקן הכדורגל וחבר קרוב של גרונדמן, יוחנן וולך, נשאו דברים וכן דני דבורין. לאחר האזכרה כמידי שנה הגיעו החברים ובני המשפחה לביתה של אלמנתו, יסמין, והעלו זיכרונות על האדם הגדול שהכירו.
צביקה רוזן שהגיע לאזכרה, נזכר באיש הגדול: "עברו שבע שנים, אבל זה נראה כאילו עברו רק כמה שעות וכאילו זה היה אתמול. הגיעו לאזכרה המון אנשים ואפילו ללווויות של אנשים לא מגיעים כ"כ הרבה, אבל יענקל'ה הרוויח את זה ביושר.
"הוא היה אדם שחיפש רק לעזור לאנשים ואין אפילו מילה רעה אחת להגיד עליו. הוא היה איש מקצוע ממדרגה ראשונה שעבר את השואה והגיע לארץ. אני מכיר אותו לפני כולם, גדלנו יחד ביד אליהו, הוא מבוגר ממני במספר שנים והתחיל לשחק בבני יהודה".
בני טבק ששיחק תחת גרונדמן במכבי תל-אביב, הוסיף: "יענקל'ה תמיד היה מספר בדיחות, גם אם לא תמיד היו מצחיקות, אבל היינו חייבים לצחוק כי הוא צחק יותר מכולם".
איש המשק המיתולוגי של הצהובים, בועז רימון, הוסיף: "הדף לא יספיק לספר את כל הסיפורים על יענקל'ה. הוא היה קונצנזוס לאומי, איש טוב לב שכולם אהבו אותו. מאמן יוצא מן הכלל שאיתו זו אולי היתה התקופה הכי יפה במכבי תל-אביב, גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה חברתית. אהבתי אותו אהבת נפש והוא גם אהב אותי, איש גדול שכ"כ חסר לנו".
משה סיני אמר: "התמזל מזלי שהוא אימן אותי בהפועל תל-אביב ובנבחרת ישראל, ואני לא אשכח סיפור מעניין שהראה איזה אדם חכם היה יענקל'ה מעבר להיותו מאמן גדול - היו לי בעיות עם מס הכנסה והיה משחק של הנבחרת ולא היה לי את הראש והדרייב לשחק, אז דיברתי עם יענקל'ה ואמרתי לו שאני כנראה לא אשחק בגלל כמה בעיות שאני לא מצליח לפתור.
"בחוכמתו הוא בא אליי הביתה ואמר לי שאם לא אגיע, זה לא יפתור את הבעיה ושאני צריך לבוא ולשחק, אבל אם אחליט שאני לא מגיע אז יש איזה שחקן צעיר בשם טל בנין ש"דופק" על הדלת. הוא אמר לי להחליט מה שאני רוצה ואני כמובן עניתי לו שאני מגיע".
