אחרי שש שנים גדושות בדרמות ואירועים, השבוע תם עידן בבית"ר ירושלים - ארקדי גאידמק עזב. המיליארדר הרוסי הוא ללא ספק אחת הדמויות המעניינות והצבעוניות בהיסטוריה של בית"ר י-ם. אחרי שהחל את דרכו עם הרבה שאיפות, אשר את חלקן הוא גם הצליח להגשים, עזב גאידמק את המועדון בשקט בשקט וירד מהבמה, כאשר העביר את הקבוצה לידי דן אדלר ואדם לוין.
בקיץ 2005 הגיע גאידמק לירושלים והחליט להשקיע כסף בקבוצת הכדורסל הבכירה בעיר, הפועל ירושלים. כשהבין שבישראל הקהל מתעניין יותר בכדורגל, הוא שמע על קבוצה שזקוקה לתמיכה כלכלית והציע לתרום מכיסו והפעם הוא העביר כסף לקבוצת הכדורגל של בני סכנין.
כשגאידמק הבין את הפוטנציאל שבחשיפה דרך הספורט בישראל בחר האוליגרך הרוסי לרכוש קבוצת כדורגל והלך על בית"ר ירושלים - אז החל הרומן בין הבעלים לקבוצה, שנחשבת לבעלת פוטנציאל אוהדים עצום ומקור לכח פוליטי.
יועצו לשעבר של ארקדי גאידמק, יוסי מילשטיין, סיפר לא פעם כי הקבוצה שארקדי אמור היה לרכוש היא מכבי תל אביב, אך בסופו של דבר בחר בבית"ר ירושלים. ארקדי רכש בתוך מספר שעות את הקבוצה ממאיר פניג'ל וששון שם טוב, כשמי שתיווך בין הצדדים היה שר התמ"ת וסגן ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט.
הביא את הדאבל הראשון, אבל לא הגיע לליגת האלופות
רכישתו של ארקדי גאידמק את בית"ר הוציאה את המועדון לתקופה אחרת. ממצב של מחסור במזומנים, קשיים בהחתמת שחקנים וללא רווחה כלכלית, למדו במהרה בירושלים את שילוב המילים "תקציב ללא הגבלה".
ארקדי החליט ללכת בגדול, חלם על ליגת האלופות ורצה לשים את בית"ר ירושלים על המפה האירופאית. אז כולם היו בטוחים שהוא בסך הכל בא לתמוך בקבוצה של עיר הבירה, להשקיע מעט מכספו אולי כמעין תרומה לקהילה. ברבות השנים יש שיגידו שכבר אז תכנן ארקדי גאידמק להיכנס לפוליטיקה בישראל ואולי לכבוש את ראשות העיר, מהלך שבסופו של דבר לא יצא אל הפועל ולמעשה התחיל את ההתרחקות של הבוס הרוסי מהקבוצה שרכש.
אין ספק שארקדי גאידמק שינה את תפיסת העולם בירושלים, הכסף הגדול הביא לקבוצה מהבירה את הדברים שתמיד היו רק בתל אביב ובחיפה: הקמת מגרש סינטטי, חדרי הלבשה חדשים, מועדון גדול יותר בבית וגן ומשרדים מפוארים בגבעת שאול. הוא שיפר את מגרשי האימונים בבית וגן ובנה מועדון עם אנשי כדורגל מהמעלה הראשונה, לא רק מישראל, אלא מאירופה.
לואיס פרננדס, טון קאנן וטיבריוס דראו היו הראשונים שגאידמק הביא לישראל. הוא רצה מאמן בעל שם עולמי ולואיס פרננדס היה האופציה העדיפה עליו. פרננדס הביא איתו גם את ג'רום לרואה, דויד אגנסו ופאבריס פרננדס, לצד השחקנים הישראלים של הקבוצה.
עם מאמן כמו לואיס פרננדס, רצה גאידמק לכבוש את הליגה במהרה. האוהדים מספרים שאותה קבוצה היתה המלהיבה ביותר שהיתה לבית"ר בעשור האחרון, אך לא תמיד הניצוצות על כר הדשא הביאו לתוצאות ובית"ר לא הצליחה לכבוש את הפסגה ולזכות בתואר האליפות.
ארקדי גאידמק החליט לא לוותר ובשנים לאחר מכן עשה הכל כדי להביא תארים לקבוצה שלו. הוא מינה ופיטר מאמנים ויושבי ראש, הביא שחקנים במחירים מופקעים ולבסוף גם הגיעו התוצאות. בית"ר הפכה לקבוצה שזוללת תארים: אליפויות, גביעים ודאבל היסטורי. באירופה הקבוצה לא הצליחה והודחה פעמיים: מול קופנהאגן, וכזכור, ספגה חמישייה מביכה מוויסלה קראקוב.
הבגידה של האוהדים: גאידמק לא נבחר לראשות העיר
עם ההצלחות בכדורגל הישראלי, ארקדי הבין שהוא פופולארי בירושלים. אהבת הקהל ביציעים, וההצלחה של בית"ר בישראל הביאו אותו לחשוב שהוא יוכל לשבת גם על כסא ראש אחת הערים המפורסמות בעולם.
בבחירות לראשות עיריית ירושלים הוא הפסיד בנוק אאוט לניר ברקת, כשהוא לא הצליח אפילו לעבור את אחוז החסימה. הפגיעה בגאידמק היתה קשה, בעיקר הכבוד שלו נרמס, הוא הרגיש נבגד. מבחינתו, אוהדי בית"ר תקעו לו סכין בגב, בעיקר לאור העובדה שהשקיע במועדון שלהם כמעט 400 מיליון ש"ח.
אם לא די בכך, גאידמק הרגיש גם שהאוהדים לא מעריכים את השקעתו כאשר פעם אחר פעם, בניגוד לדרישתו, חזרו הקריאות הגזעניות. בעת שאוהדי בית"ר פרצו לכר הדשא, הוא אפילו קרא להם בכריזה לחדול משום שידע מה יהיו התוצאות - אבל הוא לא הצליח. לעיתים, הקומץ ניצח אותו.
גאידמק אף הגדיל לעשות כאשר במשחק אחד ללא קהל, הוא היה אוהד יחיד ביציע. הוא נופף בדגל כמחאה על החלטת ההתאחדות.
מאז שהפסיד בבחירות ולא זכה להיכנס לעיריית ירושלים, ארקדי איבד עניין בבית"ר ובעיר. הוא תפס מרחק והפסיק להשקיע במועדון, איציק קורנפיין קיבל את המושכות ופעם אחת גם שמע מארקדי שהוא מעביר את הבעלות על הקבוצה לידיים שלו.
ארקדי איבד את התשוקה ומצבה של בית"ר השתנה, הקבוצה כבר לא התמודדה בצמרת, קורנפיין נאלץ להתמודד עם בעיות כלכליות, המועדון לא סחף אחריו את האוהדים, התארים עברו לחיפה ולתל אביב, ושחקני בית"ר שנרכשו במיליונים על ידי בית"ר, נמכרו לכל המרבה במחיר.
ארקדי נפרד מבית"ר והרגשות מעורבים
השבוע ארקדי גאידמק נפרד סופית מבית"ר. בפסח האחרון עוד הספיק לנטוע תקוות בקרב אוהדי הקבוצה והשחקנים, כשאמר שבית"ר תהיה חזקה ושהוא מתכוון להשקיע במועדון. אך הקבוצה הלכה אל הלא נודע והיתה על סף הליכה לבית משפט, ארקדי לא השמיע קול. אנשיו, מקורביו והיו"ר איציק קורנפיין הבינו כי המוצא היחיד הוא למצוא מחליף לגאידמק, להביא מישהו שיסכים לקחת את הבעלות על הקבוצה.
ביום חמישי בבוקר זה קרה: בלונדון נחתמה העברת בית"ר ירושלים לידיהם של אדם לוין ודן אדלר. בפסח ארקדי גאידמק הבטיח שבית"ר תהיה קבוצה חזקה בעונה הקרובה ואולי מבלי התכוון הוא עמד במילה שלו, כי על פי הרוכשים החדשים, בית"ר תהיה חזקה.
ארקדי גאידמק מסיים תקופה של שש שנים במועדון, האוהדים יזכרו לו בעיקר את ההשקעה הבלתי מוגבלת בקבוצה מבחינה כספית, אך גם לא ישכחו כי בשנתיים האחרונות הם היו נתונים לחסדיהם של גומא אגייאר ותורמים מכל עבר.
ארקדי היה בעל בית לא צפוי, הוא אהב לצאת בהצהרות בלי כיסוי, מדי פעם גם ירד על שחקנים. הביטוי הזכור - "פוצ'ימוי גרשון", היה רק אחד מהם. הוא אפילו גרם לאיציק קורנפיין ורוני לוי לפני חודשיים לרקוד במעגלים ברובע היהודי.
"הוא היה שנוי במחלוקת", מעידים עליו בבית"ר, אך מיד ממהרים להזכיר לכולם שארקדי גאידמק הפך את בית"ר ירושלים לאימפריה של שנות האלפיים. "כל אוהדי בית"ר, השחקנים, ואנשי המועדון צריכים להגיד מילה אחת לארקדי גאידמק על התקופה שהיה בבית"ר, תודה". מסכמים במועדון.
