שינוי גדול מתחיל בשינוי קטן. כדי להזיז דברים בכדורגל הישראלי (או אולי בחברה הישראלית כולה), צריך להתחיל מלמטה. מרמת האוהד, ואז עובר הלאה למעלה, עד לקודקוד, ראשי הקבוצה ואף למעלה מכך: פרנסי ההתאחדות.
כתבה זו נולדה מתוך ניתוח של כ-130 ההעמדות של קבוצות ליגת העל בביה"ד המשמעתי בעונת 2010/2011. הניתוח הזה מעלה עובדות מדהימות, כמו גם המלצות לשינוי ותיקון. אחת העובדות היא שישנן קבוצות שהאוהדים שלהן הביאו אותם לבית הדין ב-50 עד 100 אחוז מהמקרים של ההעמדות לדין (!!). כלומר אוהדים אחראים לחצי אם לא לכל ההעמדות לדין בחלק מהקבוצות. מסקנה: השינוי צריך להתחיל בנו, יושבי היציעים. להכיר בבעיה, להביט במציאות בעיניים וללכת קדימה.
מסקנה נוספת שעולה היא שיש בישראל חוסר כבוד מוחלט לשופטי המשחק, למוסדות ההתאחדות והשחקנים לא מבינים את תפקידם כמציגי דוגמא אישית, ההעמדות לדין בהתאם. המסקנה: שחקנים צריכים להבין שמביטים בהם כדי לקבל דוגמא וכך גם בעלי קבוצות ונושאי תפקידים בכירים.
ומה בכלל מקבלת הקבוצה ההוגנת ביותר? אביזרי עידוד (הפרס אגב הלך העונה להפועל חיפה). מדוע לא להעניק לה מקום באירופה? מדוע מה שטוב לאופ"א, לא טוב לישראל הקטנה? מדוע עדיפה הקבוצה במקום ה-3 או ה-4 ללכת למפעלים אירופיים ולא של הקבוצה ההוגנת ביותר?
ואולי שינוי תקנון יכול להציל את המצב? קביעת הורדת 10 נקודות בפועל על הפרעות אוהדים בעקבות זכיה בתואר, חיסלה את התופעה. לאמיר רנד זה כבר לא יעזור, אבל לאחרים שפציעתם נמנעה, זה לבטח עזר. לפחות הוכח: אפשר גם אחרת.
השינוי שמתחיל מאתנו
השינוי צריך להתחיל באוהדים עצמם. בנו, זה ברור. להפסיק להכחיש את הבעיה, להפסיק להדחיק. זה מתחיל בנו ונגמר בנו. הגיע הזמן להפסיק עם התירוצים. גם האוהד המקלל וגם זה הלא מקלל, שאמור לבקש מחברו המקלל: תפסיק. גם לו יש חלק בעניין.
מכבי חיפה הועמדה העונה לדין משמעתי 7 פעמים: מתוכן 5 פעמים היו בגין התנהגות של אוהדים. פעמיים היה זה בגין התפרצות לשדה המשחק של אוהדים, 3 פעמים בגין התפרעות אוהדים ופעם אחת בגין מעשה בלתי ספורטיבי של אוהדים. בפעמיים האחרות, הועמדה האלופה בגין איחור של קבוצה בעליה לכר הדשא ואי ציות להוראות השופט (עוזר המאמן גיורגי גרסיליה הועמד לדין).
מכבי תל אביב עמדה לדין 8 פעמים העונה, מתוכן 7 פעמים (!!) בגלל אוהדיה המסורים. אוהדי מכבי ת"א גרמו לקבוצה שלהם לעמוד לדין בגלל קריאות גזעניות, התפרעות, התנהגות בלתי ספורטיבית והתפרצות לכר הדשא. אוהדי מכבי ת"א (לא כולם כמובן), גרמו לקבוצה לאבד משחקי בית, לאבד הכנסה, לאבד מוניטין ולהרחיק ספונסרים.
הפעם היחידה בה לא עמדו הצהובים לדין בגלל האוהדים שלהם היתה כאשר המנהל, אבנר טוויטו העליב את שופט המשחק.
הפועל באר שבע עמדה לדין רק פעמיים העונה - אבל 50 אחוז מהן בגלל התנהגות של אוהדים. בני-יהודה אפילו הצליחה להגיע למאזן מביך של 100 אחוז: 4 העמדות לדין, 4 בגין אוהדים. כיצד אוהדים כאלו יכולים להביט בעיניים של אחרים אשר משקיעים מכספם וזמנם למען הקבוצה?
השחקן כדוגמא אישית
הפועל תל אביב עברה שנה סוערת מבחינה ניהולית, אך גם מביה"ד היא לא הדירה את רגליה. אלא שמתוך 16 ההעמדות שלה לדין, רק 4 שייכות להתנהגות של אוהדים ובהן קריאות גזעניות, התפרעות אוהדים, התנהגות בלתי ספורטיבית של אוהדים והתפרצות לשדה המשחק.
אלא שיש ההעמדה אחת לדין, נדירה למדי יש לומר, והיא קשורה להתנהגות של שחקן הפועל ת"א. המדובר בהעמדה לדין של אביחי ידין בגין "הפרת הסדר", אותה התנהגות שגרמה לתסיסה ביציעים במשחק הגביע נגד בית"ר ירושלים. אנו קוראים הרי בכתבה זו לשינוי שיבוא מתוך האוהדים, ברור לכל כי התנהגות השחקנים על המגרש מובילה בצורה ישירה להתנהגות ביציעים.
אם אביחי ידין חושב שהוא "רק" הניח את החולצה שלו על הדשא מול האוהדים, הוא מיתמם ואינו מבין את תפקיד השחקן כמעניק דוגמא אישית לאוהדים ביציעים. שיפור התנהגות של שחקנים שאמורים להיות גיבורי תרבות, אמורה להוביל לשיפור ביציעים. התנהגות פרועה כל המגרש, מובילה בוודאות לבלאגן ביציעים.
כבוד לשופט המשחק
בית"ר ירושלים הועמדה לדין העונה 11 פעמים, מהם 5 פעמים בגין עבירות שונות של התנהגות אוהדים: מהתפרעות ועד קריאות גזעניות. אלא שבבית"ר בולטת תופעה נוספת: התנהגות בלתי נאותה לשופטי המשחק. מבין ההעמדות לדין של בית"ר, 30 אחוז קשורות להעלבת שופט המשחק או התנפלות עליו, כמו אלו של איציק קורנפיין ואלי דסה נגד השופט אלי חכמון במשחק הגביע נגד הפועל ת"א.
ברור לכולם שבית"ר קופחה במשחק ההוא, שהפנדל לא היה ולא נברא, אלא במוחו ועיניו של חכמון, ההחלטה כבר נעשתה, האם שחקן כמו דסה ואדם במעמד של קורנפיין צריכים להתנפל על השופט כאילו הוא הרג מישהו מאנשי בית"ר בזה הרגע? ומה עם הקונספט "זה רק ספורט?".
ובית"ר ירושלים לא לבד - מכבי פתח תקווה עמדה העונה רק 4 פעמים לדין, מהן 3 פעמים בגין השתלחות בשופטי המשחק! פעם אחת היה זה הנשיא עמוס לוזון ופעמיים המנהל איציק לוזון. גם השחקנים וגם האוהדים יכולים לומר ש"אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר?".
בסכנין התמונה לא הרבה יותר טובה. גם שם יודעים כיצד להיטפל לשופטי המשחק. 14 פעמים הגיעו אנשי סכנין לדיונים בביה"ד המשמעתי, 7 מהם בגלל העלבה או פגיעה בשופטי המשחק.
קרית-שמונה לא טומנת אף היא את ידה בצלחת: 5 העמדות לדין, שתיים בגין העלבת שופט ופעם אחת כשהבעלים, איזי שרצקי, הורשע בביזוי של מוסדות ההתאחדות וממלאי תפקידים. אגב, בהפועל פ"ת עמדו לדין 18 פעמים העונה, 7 פעמים בגלל התבטאויות של בעלי תפקידים/בעלים/ראשי קבוצה.
ברור שהתנהגות כזו גוררת אף היא התלהמות ביציעים. חוסר כבוד לשופטי המשחק מצד האנשים על הדשא מתירה את דמם גם בכל הנוגע לאוהדים ביציעים.
מענק על הגינות? מקרה הפועל חיפה
ובאמת שאפשר גם אחרת: קבלו את הפועל עכו - העמדה לדין אחת בלבד, בגין סעיף טכני קטן. אז נכון שאוהדי עכו לא גודשים את המגרש הביתי המרוחק שנכפה עליהם, אך איפה תמצאו עוד קבוצה שעומדת לדין פעם אחת בעונה, אוהדיה (אלו שמגיעים) הגונים ושחקניה ומנהליה לא עומדים לדין אפילו פעם אחת בגין העלבת שופטי המשחק? (לא דבר של מה בכך).
מצד שני, אפשר לקחת לדוגמא את הפועל חיפה - קבוצה עם קהל של אלפי אוהדים למשחק ועדיין 0 העמדות לדין בגלל התנהגות שלהם. וכאן כמובן המקום לציין שהפועל חיפה גם הוכתרה כקבוצה ההוגנת ביותר לעונת המשחקים שזה עתה נגמרה. ובהחלט מגיע לה, הבעיה היא בצ'ופר.
מה בדיוק הפרס שמוענק להפועל חיפה עבור הגינותה? אביזרי עידוד לאוהדים. נחמד ויפה, אבל לא ממש דוחף את שאר הקבוצות וקהלי האוהדים להשתנות. יתכן שהמצב היה משתנה אם הקבוצה ההוגנת היתה מקבלת מענק של מיליון שקל? זה נשמע סכום גדול, אבל לא גדול כמו מענקי המיקום שמקבלות קבוצות בסיום כל עונה, עם כל הכבוד למי שמסיימת מקום 7.. מדוע לא לנתב חלק מהכסף ממענקי המיקום לטובת מענק הגינות?
ואגב, אופ"א נוהגת להגדיל לעשות: מדינות הוגנות מקבלות עוד נציגה במפעלים אירופיים, פרס כזה לבטח יכול לדרבן קבוצות לבצע פעולות לשיפור המצב ואוהדים לקבל את העובדה שהם יכולים להעניק לקבוצה שלהם מקום באירופה, לא?
לפעמים התקנון עוזר
כמה קל לנו לרוב לחבוט בהתאחדות לכדורגל ומוסדותיה. לשבת באולפנים של תוכניות דעה ולתקוף לכל הכיוונים, אבל לפעמים צריך לתת מילה טובה ולומר: אפשר גם אחרת! וכאן המקום להביא דוגמא אחת לאיך חשיבה נכונה של ההתאחדות לכדורגל וראשי המחלקה המשפטית שלה (כולל היועמ"ש עו"ד אביבי והתובע עו"ד אבן-עזרא וראש המחלקה עו"ד אמיר נבון), הצליחו להביא לשינוי באמצעות התקנון.
עד לא מזמן, חגיגת אליפות של קבוצה, היתה מביאה עמה, כמעט בהכרח, התפרעות של אוהדים. פריצה לכר הדשא טרם השריקה, קריעת חולצות שחקנים, דריסת אוהדים, מעיכת גדרות וכמובן פצועים. הוראות התקנון נכתבו בדם: אמיר רנד שנפצע בחגיגות האליפות של מכבי חיפה הוא דוגמא מצערת לכך.
אלא שבשנתיים האחרונות אנחנו עדים למציאות חדשה: הפועל ת"א חגגה אליפות בעונה שעברה ולא היו פצועים. מכבי חיפה חגגה אליפות העונה, לעיני 14 אלף צופים בביתה, ואף אחד לא דחף ולא פרץ לדשא. איך זה קרה?
התשובה לכך פשוטה: תיקון התקנון שקבע הורדת 10 נקודות בפועל בגין התפרעות אוהדים לאחר זכיה בתואר, עשה את העבודה. האוהדים הפנימו שאם הם יפרצו לדשא, הקבוצה שלהם תאבד 10 נקודות ובכך תאבד את התואר שזה עתה הם חגגו. מדהים לא? פתאום יש סעיף תקנוני שיוצר הרתעה.
הגזר ולא המקל
יתכן שבכך טמונה התשובה? לכולם ברור שמשחקים ללא קהל כעונש על עבירות התנהגות אוהדים לא עושים את העבודה. היא לא מרתיעה מספיק וסתם גורמת להענשת חפים מפשע. אבל מה אם הורדת נקודות מסיבית? אולי היא תשנה את התמונה?
אני מעדיף לחשוב שצריך לעבוד עם הגזר ולא המקל. להעניק צ'ופרים ולא עונשים כדי לעודד התנהגות טובה. או בקיצור, אל תתנו לי אביזרי עידוד, אני יכול לקנות אותם בזול בלוינסקי בתל-אביב, תנו איזו מתנה אמיתית, ותראו את השינוי.
'אפשר גם אחרת' - כתבות קודמות בסדרה
אין בעל בית: על משבר הבעלות בכדורגל שלנו
רק לא בישראל: כוכבי ליגת העל נמלטים לאירופה
