בדומה לחייו של כל אחד ואחד מאיתנו, גם בחייהם של הספורטאים יש רגעים קריטיים בהגיעם לצומת של קבלת החלטות. בחודש הקרוב נציג בפניכם סדרה של כתבות העוסקות ברגעים משמעותיים בקריירה של ספורטאים, כאשר הכתבה הפעם תעסוק בהחלטה האם להחליף עמדה על המגרש. האם הספורטאים בכתבה קיבלו החלטה טובה או לא טובה? האם זה היה תלוי בהם? אתם מוזמנים להמשיך לקרוא.
תשאלו כל ילד בן 9 שמתחיל לשחק כדורגל באיזה עמדה הוא רוצה לשחק, והתשובה הראשונה שתקבלו תהיה "חלוץ". מי לא רוצה לכבוש שערים, לזכות באהדת הקהל ולהיות המלך של הקבוצה? ויש בזה היגיון כי בינינו, איזה הילה יש בלהיות מגן? אלא שלא כולם מתאימים להיות חלוצים ועין טובה של מאמן יכולה לעשות סוויץ' בראש של שחקן, להזיז אותו לעמדה אחרת ולגלות שחקן הרבה יותר טוב.
לא רבים יודעים, אבל איקר קסיאס ניסה בתחילת הדרך את יכולתו כשחקן שדה, גם פטר צ'ך ניסה לרוץ ולמסור לפני שהפך לשוער. בשני המקרים, המאמנים גילו את הפוטנציאל הטמון בשחקנים החליפו להם תפקיד וירשמו בהיסטוריה כמי שגילו שחקנים גדולים.
המקרה האירופי הזכור של השנים האחרונות שייך למאמן שנתון בתקופה האחרונה לביקורות גדולות וקוראים לו ארסן ונגר. ב-1999, אחרי עונה בינונית למדי ביובנטוס החליט ונגר לרכוש את הקשר תיירי הנרי. ונגר העביר את הנרי מעמדת הקשר השמאלי למרכז הרחבה כחלוץ, במהלך שהוכח כאדיר. בשמונה ההופעות הראשונות של הנרי בקבוצה מלונדון לא מצא החלוץ הצרפתי את הרשת ושוב עלו התהיות האם ונגר פעל נכון והאם הסכום של כמעט 11 מיליון ליש"ט מצדיקות את הרכישה.
בהופעה התשיעית הכל התהפך. הנרי, עם שלושה שערים בלבד בליגה האיטלקית כבש את השער המיוחל. הוא נכנס בדקה ה-71 ואחרי 8 דקות ניצח את סאות'המפטון. אחרי ארבעה ימים הוא כבש מול סולנה בליגת האלופות וכולם כבר הבינו את מה ש-ונגר ראה כבר קודם. שהצליח לו. הנרי הפך למלך השערים בכל הזמנים של התותחנים ולאליל ענק בהייבורי ז”ל לפני שעבר לברצלונה ולליגה האמריקנית, גם שם לא שבת ממלאכת הכיבוש.
אלון חרזי התחיל את הקריירה שלו כחלוץ בהכח עמידר ונרכש על ידי מכבי חיפה ב-1990. בתחילת הדרך גם שלמה שרף שאימן את הירוקים לא ידע בדיוק איזה תפקיד הוא מייעד לחרזי, שנוסה בכל מיני עמדות עד שהתקבע בחלק האחורי.
גיורא שפיגל שהגיע למכבי חיפה כבר הציב אותו כבלם וחרזי הצטיין. הוא בלט בחלק האחורי של חיפה, שמר על יכולת טובה ועשה את עבודתו על הצד הטוב ביותר.
בהמשך שיחק כמגן וגם שם עשה עבודה טובה במיוחד. לאורך השנים ניסו מאמנים להביא שחקנים חדשים על המשבצת שלו, אבל חרזי שוב היה האיש הנכון במקום הנכון שהוכיח שאפשר להשתמש בו כמעט בכל תפקיד אפשרי ותמיד מקבלים ממנו את התפוקה הטובה. עד יומו האחרון כשחקן לא היה לגמרי ברור מה התפקיד של חרזי. מגן? בלם? קשר? חלוץ? תחליטו אתם.
וואליד באדיר היה מלך שערי הליגה לנוער כשלא הפסיק להרשית במדי הפועל פתח תקווה. הוא עלה לקבוצה הבוגרת והיה נדמה שהוא לא יפסיק לכבוש גם מול הקבוצות הגדולות. במהלך עונת 94/5 נפצע הבלם אלכסנדר סולוב וגיא לוי שאימן את פתח תקווה באותם ימים הפתיע כששלח את באדיר לעמדת הבלם. הבחור הגבוה מכפר קאסם, שחלם כל חייו להיות זאהי ארמלי וגם לבש את החולצה מספר 13 לא איכזב. יותר מזה, הוא היה כל כך טוב בתפקיד הזה עד שגיא לוי לא יכול היה להזיז אותו משם. למעשה, אף מאמן מאז ועד היום לא הצליח להזיז אותו מהעמדה הזו שהפכה להיות מאוד מזוהה עימו.
מעטים מאוהדי ברצלונה יודעים שאם לא פציעה קלה בכתף, יכול בהחלט להיות שלשוער שלהם היו קוראים קרלס פויול. הבלם הענק של אלופת אירופה החל את דרכו במועדון כשוער, ואפילו לא מוצלח מי יודע מה. באחד המשחקים נחת לא טוב השוער פויול על כתפו ונאלץ לעבור טיפול ארוך.
מאמנו המליץ לו להוריד את הכפפות ופויול נוסה כחלוץ. אחרי כמה משחקים בחוד ההתקפה היה ברור לכל הסובבים שזה לא זה. קרלס פויול הוא לא חלוץ, אולי אפילו יש לומר: חלוץ באותה רמה שהיה שוער ובשני המקרים הוא לא מועיל. כצ'אנס כמעט אחרון הוסט פויול לעמדת הבלם. השאר היסטוריה (אלוף אירופה, אלוף עולם, שלוש פעמים צ'מפיונס, אליפויות ספרד והרשימה ארוכה).
פספסתם את הכתבות הקודמות של רגע של החלטה? לחצו כאן לכל הכתבות
