כל עוד קרלוס ארויו וליאור אליהו שיחקו מתחת לרמתם הממוצעת במשחקי החוץ הקשים דוגמת מלאגה וברצלונה, אפשר היה להדביק אליהם את הכישלונות, או לפחות את חלקם. במדריד קרסה אפילו התיאוריה הזו, פחות או יותר באותה מהירות בה קרסה הקבוצה כולה.
יש למכבי ת"א כל כך הרבה בעיות העונה, שאפילו פתרונות חלקיים כמו התעלות של ארויו ואליהו לראשונה העונה במשחק חוץ קשה, לא עזרו לקבוצה להיחלץ מגורלה הקבוע באחרונה ביורוליג: תבוסה שלישית בתוך פחות חודש בספרד.
פיני גרשון רשם הרבה מאוד רגעי שיא והתעלות יוצאי דופן בשנים שלו במכבי. בצד השלילי הוא ייאלץ לסחוב על גבו את האחריות להתפרקויות הקשות האלה בזו אחר זו: 23 הפרש במלאגה, 20 הפרש בברצלונה, 19 הפרש בריאל מדריד.
אבל במכבי ת"א, כמו במכבי ת"א, כל עוד אפשר להציל משהו מהעונה האירופית, אפשר להיות בטוחים שייעשו כל המאמצים וההכנות. בעוד ריאל מדריד תשחק כבר הערב במשחק ליגה קשה נגד טאו ויטוריה ואחר כך תתאמץ ברבע גמר הגביע הספרדי נגד ברצלונה (ואולי תעלה לשלבים הבאים שישוחקו ברצף אף הם), מכבי יכולה לנוח, להירגע, לתכנן ולהתכונן. בגביע המדינה שיכבוש כאן את תשומת הלב בשבוע הבא, כבר אין לה דריסת רגל, כזכור.
דיברנו מספיק על הצרות של מכבי העונה. היא פורקה כאן לגורמים, נותחה מכל כיוון אפשרי ודומה שהכל כבר נדון ונאמר: מההגנה הבינונית של אליהו וארויו, דרך הדעיכה של בורשטיין, ההיעלמות המוחלטת של חג'ג' והעובדה שאין למכבי גבוה שיפתח את ההגנה מבחוץ, ועד למשברי הקליעה הבאים והולכים של מרכוס בראון והקושי שלו לגלות יציבות.
וזה רק חלק קטן מהדברים ומבלי לגעת בכלל בהחלטות מופרכות בחלקן שלקחו העונה ההנהלה והצוות המקצועי בהרכבת סגל השחקנים.
4 סיבות מדוע הצהובים עוד עשויים למצוא את עצמם בהצלבה:
בכל הקשור לסיכויי העליה לשלב ההצלבה, ברור לגמרי שהמצב הנוכחי קשה ובעייתי מאוד. ובכל זאת הנה רשימת סיבות לאופטימיות, חלקן קצת מאולצות, אני מודה, שאם יתממשו אולי עוד תמצא מכבי ת"א את עצמה בשלב הבא.
1) הביתיות, כמובן. לכולם ידוע עד כמה ביתי יכול להיות היכל נוקיה בסיטואציות בהן מגיעה קבוצת הבית שלו עם הגב אל הקיר. בסדרת ההצלבה של עונת 2006/07, למשל, תחת ניהולו של נבן ספאחיה, מכבי הגיעה למשחק השני בסדרה אחרי תבוסה ב-22 הפרש נגד צסק"א והיתה חייבת ניצחון כדי להשוות את הסדרה.
ההפרשים אמנם לא קבעו דבר, אבל בתום הרבע השלישי מכבי הובילה על צסק"א ב-20 הפרש - תוצאה שרק שעות לפני כן נראתה כמו חלום. הכל אפשרי גם נגד ריאל, גם אם מדובר בקבוצה שקשה מאוד לשבור העונה.
2) לא צריך להיבהל מ-19 הפרש. אם מכבי ת"א תהיה מספיק חדה ומרוכזת, היא יכולה לסגור את הפער הזה. במצבים בהם המשחק הוא לא רק נגד השעון אלא גם נגד ההפרש, ישנה הרבה פעמים נטייה למשחק להתייצב באיזור הפער הנחוץ לקבוצה הביתית.
לדוגמא, כשמכבי ת"א סימנה לעצמה למטרה לנצח ביותר מ-14 נקודות הפרש את הפועל ירושלים בתחילת השבוע, כיוון שזה הפער בו הפסידה במלחה והיתה צריכה לעבור כדי לעלות למקום הראשון, הקבוצות מצאו עצמן מסתובבות סביב הפער הזה בדקות האחרונות של המשחק. כך בהחלט יכול לקרות סביב ה-19 של ריאל בעוד שבועיים, מותנה כמובן ביכולת שיא של מכבי והקהל.
3) על נס בדאלונה שמעתם? הנה הוא בתמצית: בשנות השישים שיחקה מכבי בגביע אירופה למחזיקות גביע. היא הובסה בספרד בידי חובנטוד בדאלונה ב-32 הפרש, אבל ניצחה בגומלין בתל-אביב ב-32 הפרש בדיוק. על פי השיטה אז נוצר צורך במשחק שלישי ומכריע, בו הביסה מכבי את הספרדים ב-24 הפרש ועלתה להמשך הדרך עד למשחק הגמר. אוקיי, אז בהחלט צריך נס כדי לעבור הלאה, אבל כבר היינו בכל הסרטים וריאל יכולה להתפרק כאן.
4) מכבי היא היחידה ביורוליג, שעברה את גבול 70 הנקודות נגד ריאל במדריד העונה. זה קרה אמנם בחסות גארבג' טיים מסוים, אבל זה גם פחות או יותר ההישג היחיד שהיא יכולה לתרגם מהמשחק הזה לקראת ההמשך. בנוקיה התפקידים צריכים להתהפך: מכבי, שספגה מעל 90 נקודות בממוצע בשלוש התבוסות שלה בספרד, צריכה להיות זו שתגביל את הספרדים ל-70 מצד אחד, ולהיות זו שקולעת מעל 90.
דוגמא לכך שהיא מסוגלת ראינו רק לפני שבועיים: 65:96. היריבה היתה אמנם אלבה ברלין, אבל בדיוק למען הדברים והמטרות האלה הקהל בהיכל צריך להתגייס בכל כוחו כדי שמכבי תתחיל את המשחק עם תחושה ודחיפה של 0:10. שארפ, חג'ג' ודי בראון צריכים לראות דקות משחק בזה אחר זה ולהיצמד לרכזים הספרדים, יול וסאנצ'ז בלי הפסקה, כדי להוציא אותם משיווי משקל.
אני מכוון למשחק הקרוב נגד ריאל כל הזמן ולא לזה שיגיע בהמשך נגד ברצלונה, כי על פניו נראה שהסבירות לעשות את זה מולה ריאלית יותר מאשר נגד ברצלונה, שהיא קבוצה שמשחקת על סקור נמוך וקשה להוציא אותה מהקצב. אני גם יוצא מהנחה שברצלונה תסיים ראשונה, אחרי שתנצח בבית את ריאל ביותר משתי נקודות ותעלה לראש הטבלה על חשבונה בסופו של עניין.
את אחת משתי הקבוצות האלה מכבי ת"א תצטרך לנצח בפער גדול יותר מאשר הפסידה בו, וכמובן לא לשמוט את המשחק בברלין. זה הנתון, זה הבור הקיים. נס בדאלונה ואחרים מעידים, שאפשר לצאת מכל מצב.
תשאלו את נבחרת ישראל שעשתה דברים דומים בשנים האחרונות נגד רומניה וצ'כיה והשיגה את הפער הגדול שהיתה זקוקה לו, אם כי גם את זה צריך לומר: אין בין רומניה וצ'כיה לריאל מדריד וברצלונה שום דבר למעט משחק אחד: כל השחקנים הם בני אדם. ערב חלש, פיגור מהיר ומוקדם, קצת לחץ ואיבוד עשתונות, ופתאום זה 15 למכבי במחצית והכל פתוח.
אופטימי מדי? יכול להיות, אבל העובדות מראות ששתי הספרדיות נקמו במכבי בגדול על שהדיחה אותן ממשחקי היורוליג בעונה שעברה ועכשיו תור מכבי להחזיר. כל הדרכים הספורטיביות - כשרות.
