שנים לא קלות עוברות על מכבי תל אביב. הקבוצה, שפעם היתה סמל לעליונות מוחלטת, כזו שאף אחד לא יכול לדגדג, הפכה להיות מועדון קצת היסטרי שנכנס ללחץ בקלות רבה.
הסיבה העיקרית שמכבי לא הצליחה לעלות העונה לפיינל פור האירופי, או לקחת את האליפות בישראל, היתה האופי המאניה-דיפרסי שתקף את הקבוצה, תהליך שלא החל העונה.
מכבי נכנסת בקלות רבה מדי לאופוריה ובאופן דומה, נכנסת מהר מדי לדכאון כאשר משהו לא הולך. זו הסיבה שאלן אנדרסון הוכרז כאנתוני פארקר החדש אחרי משחק או שניים, ולקראת סוף העונה כבר הוחזר כוויל ביינום החדש, עוד לפני שהעונה נגמרה.
מכבי תל אביב היתה יכולה לנצח את גלבוע/גליל, בדיוק באותו אופן שבו היא ניצחה 21 מתוך 22 המשחקים במהלך העונה הסדירה. אבל דווקא בפליי אוף המאזן שלה היה 3:4 בלבד, זה תוצר של לחץ.
גם כשמכבי איבדה את המשחק הראשון בבית מול פרטיזן בלגראד, היה ברור שהיציבות הנפשית של המועדון קצת התערער. כל פרשת מוני פנאן והריבים המיותרים והלא נעימים עם רענן כץ, מאוד הלחיצו את המערכת.
מכבי תל אביב קיבלה את ההחלטה הכי נכונה מבחינתה. אם היתה מחליטה להחזיר את עודד קטש כל כך מהר, תמיד היתה מסביב העננה של סילוקו מהקבוצה רק לפני שנתיים. דייויד בלאט הוא המאמן הישראלי הכי טוב שיש, אחרי פיני גרשון, ובמצב הנוכחי הוא האיש שהכי מתאים לצהובים.
הפנים של דייויד בלאט אומרות הכל. הוא אף לא ממהר להתרגש ולהקניט את יריביו אחרי ניצחונות וגם לא ממהר להיכנס למרה שחורה אחרי הפסדים. בלאט הוא לא רק מאמן טקטי נהדר, הוא בעיקר האיש הכי שפוי כרגע במערכת שנקראת מכבי תל אביב.
דייויד בלאט היה במכבי בימים הכי גדולים והוא יודע בדיוק מה המועדון הזה מצפה מעצמו. הוא לא ישלים עם פחות מהישגים ענקיים, אבל יודע שאין צורך להיבהל בשום אופן, כי זה גורם רק לנזק. יהיה מאוד קשה לקחת לדייויד בלאט אליפות, גם במשחק אחד. אם יש משהו שיכול להחזיר את השפיות ואת החן למכבי ת"א, זה האיש הזה.
הכתוב הינו טור דעה
