20 שנים בדיוק עברו מאז הניצחון ההוא של גליל עליון. הניצחון שעצר 23 אליפויות של מכבי תל אביב. ניצחון שעבור רבים שינה את פני הכדורסל והראה שגם קבוצה מהפריפריה, קטנה על הנייר, יכולה לנצח את הדוב הגדול. קבוצה שריכזה אוסף של שחקנים שחקוקים בהיסטוריה של הכדורסל הישראלי כמו דורון שפר, אנדרו קנדי, מייק גיבסון, ברד ליף ואחרים.
עידו קוז'יקרו, אחד הסמלים הגדולים של הכדורסל הישראלי בשנים האחרונות, גדל בגליל והיה מחובר לקבוצה מילדות. באותה סדרה אלמותית מול מכבי ת"א הוא היה מהנערים שירדו לפרקט ורקדו מאושרים ושיכורים מתחושה אמיתית של מהפך ועידן חדש בענף. 20 שנה אחרי, כשמאחוריו קריירה מפוארת בליגה הישראלית ובנבחרת, קוז'יקרו מעיף מבט לימים שעיצבו אצלו את האהבה לכדורסל. ראיון נוסטלגי, ובעיקר מעורר מחשבה.
כשאתה מסתכל על התקופה ההיא, מה עולה לך לראש?
"זאת היתה התעלות רוחנית שאי אפשר לתאר בכלל. בתור נער שכל חייו מגיע למשחקים, עוד כשהקבוצה שיחקה בכפר גלעדי, ואחרי זה כשעברה לכפר בלום. כל משחק חוץ בחצי גמר או בגמר הגביע היה חגיגה של כל המשפחה, לא משנה אם ניצחנו או הפסדנו. כמו שהיום נוסעים עם הילדים לפיינל-פור בפאריז, אנחנו היינו נוסעים לפיינל-פור של הגביע. זאת הייתה חוויה מקסימה של הילדות".
מה אתה זוכר מעונת 1992/3?
"אני זוכר כל שניה מאותה עונה. זו הייתה עונה חלומית בכל קנה מידה. אף אחד לא ציפה בהתחלה שגליל תזכה באליפות, אבל ההצלחה של הקבוצה לא הייתה מוגבלת רק לליגה. גם באירופה היא הגיעה רחוק מאוד והודחה רק בחצי גמר גביע אירופה למחזיקות -המפעל השני בחשיבותו בזמנו - עם הפסד לאפס פילזן של פטר נאומוסקי ועוד כמה שמות גדולים מהכדורסל הטורקי".
"מה שאפיין את גליל באותה עונה היה קאדר של שחקנים מובילים. קנדי, ליף, שפר, מטלון מאלוביק ועוד, היוו בסיס שרץ ביחד יותר מעונה אחת.וחשוב לציין, אותה המשכיות לא הייתה אז רק בגליל. גם הפועל ת"א, למשל, רצה כמה שנים עם דייויד ת'רדקיל, שמעון אמסלם ותומר שטיינהאור. היום ההמשכיות הזו כבר לא קיימת בכדורסל שלנו כשכמעט כל קבוצה מתפרקת ונבנית מחדש מדי עונה, אפילו הפועל ירושלים ומכבי חיפה".
לך באופן אישי היה חיבור עם הקבוצה הזאת.
"החיבור שלי עם הפועל גליל עליון התחיל בגיל צעיר מאוד. את דייויד בלאט, למשל, אני מכיר מאז שהייתי בן 11. הוא למעשה השחקן הראשון שגר אצלי בבית. בראד ליף, שהיה כמו הבן של אלוהים בשבילנו האוהדים, גר אצל הדודים שלי 4-5 בתים ממני. ככה שארוחות על האש ביחד עם בראד ליף, אנדרו קנדי, סטיב מאלוביק ואחרים היו עניין שבשיגרה. ובגלל שהם הכירו אותי היטב, הרגשתי ממש חלק מהקבוצה".
רואים אותך, אחרי הניצחון על מכבי, מה היתה המשמעות של הקבוצה לאזור?
"הקבוצה הזו איחדה את הגליל. האוהדים שלה לא היו רק רפתנים מהקיבוצים, כמו שאוהבים להגיד, אלא הגיעו גם מהמושבים באזור וחלק גדול וחשוב הגיע גם מקרית שמונה. זו הייתה קבוצה שאיחדה את כל הגליל, הייתה שייכת לכל הגליל, ובגלל זה היום, מאז שעברה לגלבוע, היא כל כך חסרה".
בסיכומו של דבר, העונה ההיא עשתה טוב לכדורסל הישראלי?
"בטווח הקצר היא עשתה מאוד טוב. מועדונים קיבלו תאבון. קבוצות כמו הפועל ת"א, בני הרצליה או חולון עם מנבר שילמו פתאום סכומים לשחקנים ישראלים שהיו נראים כמו מדע בדיוני. אבל מכבי עשו שיעורי בית חד וחלק ומהר מאוד. שריינו את עצמם כדי שתקלות כאלה לא יקרו שוב".
למה אתה מתכוון?
"מכבי ת"א למדה את הלקח מאובדן האליפות. בהזדמנות הראשונה שהייתה הם סגרו חוזים עם פיב"א, ואחרי זה עם היורוליג, כדי להבטיח את מקומם באירופה. גם אם הם אפילו היו יורדים ליגה, הם עדיין היו משתתפים במפעל הבכיר ביבשת ומקבלים את הכסף".
"בעצם מה שקרה מאז זה שמכבי רק התחזקה מבחינה כלכלית, אולי גם על חשבון הליגה, שמצידה נשארה אותו דבר. אומנם כיום הקבוצות הרבה יותר יציבות מאשר לפני 10 ואפילו 20 שנה, ובעניין הזה המנהלת באמת עשתה עבודה מדהימה והעסק נראה יותר מקצועני, אבל מכבי עדיין מתרחקת מהליגה".
מתי הבנת שזה כנראה בלתי אפשרי לנצח את מכבי בסידרה?
"תקרא לי נאיבי, אבל אני תמיד מאמין שאפשר לנצח את מכבי. גם בשנים שהם היו בשיאם, ובסוף חטפתי מהם 30 הפרש, האמנתי שזה אפשרי. נכון, יש למכבי כוח ובכל עונה היא מציבה קבוצה חזקה, אבל אני תמיד מאמין".
אתה חושב שאם היית מתחיל את דרכך היום, היית מצליח?
"לא בטוח שהייתי מצליח באותה מידה. יש כאלה שאומרים לי שבטוח שכן, אני פחות משוכנע. מצד שני, גם אני בתור שחקן צעיר התמודדתי מול אתגרים מאוד קשים. זו הייתה תקופה עם לא מעט מתאזרחים שהועדפו על פני הישראלים, והייתי צריך להוכיח את עצמי כדי לקבל מעמד".
"ולמעשה גם היום, כשאני כביכול שחקן ותיק, אני עדיין לא קופא על השמרים ולא חושב שהכל בא לי בקלות. אלא להיפך, אני עובד קשה ומשתדל לשמור על אורח חיים ספורטיבי כדי להישאר בענף כמה שיותר, כי זו האהבה הכי גדולה שלי".
מה לדעתך יותר חשוב לליגה - שתהיה תחרותית או בעלת ציביון ישראלי?
"הדברים האלה צריכים לבוא ביחד. בשנים שמכבי אמנם לא הפסידה את האליפות, אבל הזיעה הרבה יותר בשביל לזכות, אלו היו שנים שהיו יותר ישראלים על המגרש. אומנם זה קרה בשיטת פיינל-פור, אבל שתי האליפויות האחרונות שמכבי הפסידה היו בגלל החוק הרוסי. לכן זה לא בא אחד על חשבון השני, זה בא ביחד".
"ההרגשה היא שמה שהיה הוא שיהיה. כל עוד מכבי שולטים בליגה מבחינה כלכלית, עם תקציב גבוה פי 10 מהקבוצה הבאה, אולי היא תאבד תואר פה ושם. זה מה שיהיה לצערי הרב".
אנחנו רואים את הבן שלך מגיע איתך למשחקים אחרים, אולי הוא בכל זאת יזכה לראות קבוצה אחרת לוקחת אליפות בסדרה?
"אני מאוד מקווה. לא רק בשבילו, אלא גם בשביל כל הכדורסל ישראלי. והלוואי שהוא גם יהיה חלק מסדרה כזו".
