זה היה שבוע שבו ירדה עננה על האתוס האמריקני. נתוני ה-OECD הראו ירידה חדה ברמת המתמטיקה, הקריאה והאינטליגנציה של התלמידים האמריקניים. בסומליה כוח של "אריות הים", יחידת העילית של צבא ארה"ב, הסתבך בניסיון ללכוד את מנהיג ארגון ה"שבאב" שאחראי לפיגוע בקניון בקניה. ומעל הכול מרחף מסע ההתאבדות של הפוליטיקה האמריקנית שמאיים להפוך את מה שהייתה הכלכלה המשגשגת בעולם לפושטת רגל.
בואו נתחיל מהגיבורים של הסיפור. אגב, מי שיסיים את הסיפור הקצר הזה ידע על המשבר האחרון יותר מרוב האמריקנים.
ברק אובמה. הגה רפורמת בריאות, שעליה גם ביסס את הקמפיין שלו. זה לא נולד במקרה. מערכת הבריאות האמריקנית הידרדרה ב-20 השנה האחרונות לשפל המדרגה. כמעט 50 מיליון אמריקנים נותרו ללא שום כיסוי רפואי. חלית? נפצעת? אתה יכול למות כמו כלב. גם אם תגיע לחדר מיון יזרקו אותך לרחוב. בהרבה מקרים בית החולים יודיע לאמבולנס עוד בדרך שאם לחולה אין ביטוח, שלא יטרח להביא אותו. זה תועד בתקשורת האמריקנית לא פעם ולא פעמיים.
אחרי מאמצים אדירים, קרבות פוליטיים ופשרות, אובמה הצליח להעביר את חוק הבריאות החדש. יריביו הרפובליקנים הדביקו לרפורמה הזו את הכינוי המלגלג OBAMA-CARE. רצו לומר מערכת הבריאות שאובמה המציא. בשלב מסוים בקמפיין אמר אובמה "הם קוראים לזה ככה – לא אכפת לי. שיהיה". מאז כינוי התוכנית הוא OBAMACARE.
ג'ון ביינר. יו"ר בית הנבחרים - המנהיג הרפובליקני החזק בקונגרס. ביינר מחפש כל דרך להזיק לאובמה, אבל מצא את עצמו משחק באש. המפלגה שלו חצויה. הפלג הקיצוני, המכונה "מסיבת התה", עושה לו את המוות לא פחות מאשר לאובמה. וככל שהפוקר הזה מתקדם ביינר מסתכן בכך שהציבור האמריקני יראה בו האיש הרע.
טד קרוז. סנטור רפובליקני חדש מטקסס שאיש לא שמע עליו והפך בתוך 20 שעות לאחד האנשים המוכרים וגם השנואים באמריקה. אלה היו 20 השעות שבהן נאם ברציפות מעל הדוכן בסנאט. הוא מהקיצוניים שבמפלגה הרפובליקנית. ההצגה של 20 שעות רצופות הרגיזה את ביינר יותר מאשר את אובמה. הנזק לרפובליקנים היה עצום. ביינר רצה להצטייר כאחראי הדואג לאמריקנים. קרוז יצר לרפובליקנים תדמית של מחרחרי ריב קיצונים.
הציבור האמריקני. הציבור האמריקני מבולבל כרגיל. חוק הבריאות החדש של אובמה מתפרס על פני 1,000 עמודים. מישהו קרא את זה? כמובן שלא. מה נשאר? הספינים והתעמולה. כאן מסכימים מרבית הפרשנים שאובמה פישל ולא הצליח לשווק את תכניתו לציבור. הרפובליקנים ציירו את התוכנית כמפלצתית. הם טענו שהיא כרוכה במיסים אדירים על הציבור ושיש בה מנגנון של "ועדות מוות". איכשהו הם הצליחו להדביק לתוכנית הזו את הרעיון שיש בה ועדות שיחליטו להפסיק טיפולים מצילי חיים לאנשים משיקולי תקציב ובכך ידונו אותם למוות. קראו לזה "להרוג את סבתא". תאמינו או לא אבל הדבר הזה תפס. בשורה התחתונה סקרים הראו שהיחס של הציבור כלפי התוכנית הוא שלילי. הגדיל לעשות הבדרן ג'ימי קימל ששאל אנשים ברחוב האם הם בעד OBAMACARE או בעד חוק הבריאות החדש? שניהם כמובן אותו הדבר כי כאמור OBAMACARE זה רק שם הגנאי של חוק הבריאות. אתם יכולים לנחש את התשובות.
מה כל זה קשור להשבתת הממשלה ולפשיטת הרגל של אמריקה?
הכול קשור למלחמה הפוליטית של הרפובליקנים בחוק הבריאות. לרפובליקנים רוב בבית הנבחרים והם מחזיקים את השלטר על התקציב. גם על תקציב הפעולות של הממשלה וגם על מה שנקרא "תקרת החוב". את הממשלה הם כבר שיתקו מאחד באוקטובר כאשר לא אישרו לה תקציב. תקרת החוב הוא כבר עניין רציני יותר. לארה"ב חוב של 16.7 טריליון דולר. לפי החוק על הקונגרס לאשר תקרה לחוב הזה. בכל פעם שמסתמנת חריגה הנשיא מבקש אישור מקונגרס להגדיל קצת את האוברדראפט כדי שהמדינה תמשיך לתפקד. מאז 1960 הקונגרס שינה את התקרה 78 פעמים, 49 פעמים לבקשת נשיא רפובליקני ו-29 פעמים לבקשת נשיא דמוקרטי. אז מה הסיפור? הסיפור הוא שהפוליטיקה האמריקנית בעידן אובמה כל כך מפולגת שהיא דוהרת עם הראש אל הקיר. הרפובליקנים הודיעו שהם רוצים לדחות את OBAMACARE בשנה (כדי להרוג אותה) ובתמורה ישחררו את תקרת החוב ואת הממשלה. אובמה לא מוכן בשום אופן. אז מ-1 באוקטובר הממשלה סגרה את הבסטה. העובדים הוצאו לחופשה ושירותים ציבוריים מושבתים.
ואם תקרת החוב לא תועלה, החל ב-17 באוקטובר, משרד האוצר האמריקני לא יוכל יותר לגייס כסף. במילים אחרות דרוג האשראי של ארה"ב יפגע. במילים אחרות ארצות הברית של אמריקה תוכרז כבעלת חוב לא אמינה או במקרה הגרוע כפושטת רגל.
ביינר מבין שהוא צועד על חבל דק ומפזר רמזים שהוא לא יביא את ארה"ב לפשיטת רגל. אבל הימים חולפים, הציבור נעשה עצבני יותר ויותר, וול סטריט מתחילה להראות סימני לחץ ואובמה לא מתכוון להוריד את ביינר מהעץ עם פשרות על חוק הבריאות. היום (ה') ביינר מצמץ ראשון והודיע חד צדדית שהוא תומך בתקרה זמנית עד 22 בנובמבר.
לפי הסקרים האחרונים, הציבור האמריקני מאשים ברובו את הרפובליקנים במשבר וחלקית גם את אובמה. הדבר האחרון שהאמריקנים צריכים במסלול הקשה של שיקום כלכלי הוא מכה כזאת על הראש. לפרטים הקטנים אין להם כוח. או כפי שסיכם את הנושא השבוע הבדרן סטיבן קולבר: פרשת החוב זה כמו שר הטבעות. העלילה סבוכה מדי ויש יותר מדי דמויות לעקוב אחריהן.