בגלל הרמה יוצאת הדופן והמוניטין של MINUTES 60, כל פשלה מושכת תשומת לב עצומה בתקשורת האמריקנית. השבוע הגיעה לשיאה פרשת התחקיר המוטעה על האירועים בנציגות ארה"ב בבנגזי שבלוב לפני יותר משנה. תחקיר שעליו הופקדו הכתבת לארה לוגן והמפיק מקס מקללאן ושודר לפני חודש.
התחקיר שהוכיח את חולשתו של אובמה?
תזכורת קצרה: בתאריך הסמלי 11 בספטמבר 2012, בשיאה של המלחמה הפנימית בלוב, הותקפה הקונסוליה האמריקנית בבנגזי. זו הייתה התקפה גדולה שהסתיימה בהצתה ובהרס מוחלט של מבנה הקונסוליה ומבנה סמוך שבו השתמש ה-CIA. שגריר ארה"ב בלוב כריסטופר סטיבנס נהרג ואיתו נהרגו שלושה אמריקנים נוספים. 10 אנשי שגרירות נפצעו.
בתמצית: בימים הראשונים אחרי ההתקפה אמרו הנשיא ושרת החוץ שההתקפה בבנגזי קשורה לשרשרת מהומות ומתקפות על נציגויות אמריקניות בעולם המוסלמי בתגובה לסרט האנטי איסלאמי שהופץ ביוטיוב באותם ימים על ידי אמריקני אחד. אכן נרשמו מספר לא קטן של אירועים כאלה.
אלא מה? התחילו להגיע עדויות סותרות. לא היו הפגנות מול הנציגות. מנהיג אל קעידה, איימאן אל זאווהירי שחרר קלטת לקראת יום השנה ל-11 בספטמבר ובה הודיע מפורשת שיש לנקום באמריקנים בלוב. נוספו עדויות שהמתקפה דמתה הרבה יותר לפיגוע מתוכנן ולא להמונים משולהבים ששורפים דגלים ברחובות. הרפובליקנים קפצו: "אובמה מסתיר את העובדה שארה"ב הותקפה על ידי אל קעידה. הוא נשיא חלש וגם שקרן, דיפלומטים אמריקנים הופקרו".
ועדות על ועדות חקירה הוקמו בגבעת הקפיטול, גרסאות על גבי גרסאות הופצו והמהומה הזו לא הסתיימה עד היום. אין ספק – קרקע עיתונאית פורייה לתוכנית כמו MINUTES 60 כדי להציג תחקיר משלה – מה קרה בבנגזי? מסתבר שהבור השחור הזה בלע גם את הטובה שבתוכניות.
האיש שראה הכל, או שלא
הקרירה של הכתבת לארה לוגן נסקה בארה"ב מאז ש-CBS שכרה אותו בהיותה כבר באפגניסטן מיד אחרי 11 בספטמבר 2001. כיום היא כתבת החוץ הראשית. היא ילידת דרום אפריקה וקנתה לעצמה שם של כתבת מלחמות. לצד זה, חייה הרומנטיים כיכבו במדורי הרכילות. כיום היא נשואה בפעם השנייה לאמריקני שעבד בעיראק בשרות חברה חיצונית שנשכרה על ידי צבא ארה"ב לצורכי תעמולה. אפילו במדורי הרכילות בארץ כיכבה קצרות כאשר סיקרה כאן את מלחמת לבנון השנייה. כאשר החלו המהומות במצרים היא הגיעה לכיכר תחריר. שם הותקפה מינית על ידי ההמון. סיפורה עורר חלחלה באמריקה. הפרשן הצבאי אלון בן דוד הביע אז זעזוע מהמקרה.
CBS הופתעה. לוגן בדקה שוב עם דייויס והוא דבק בגרסה ששודרה והכחיש את הגרסה שיש בידי ה-FBI. נשיא CBS ג'ף פייגר פרסם הודעה שבה עמד מאחורי השידור. עברו כמה ימים של מבוכה עד שהתברר ל-CBS שמדובר בשקרן. בשלב ראשון, לארה לוגן נשלחה לתוכנית הבוקר של CBS להתנצל ונפתחה חקירה פנימית.
1) העובדה שדייויס מסר גרסה אחרת ל-FBI צריכה הייתה להגיע ל-CBS והייתה מגיעה לו שאר מערכת החדשות הייתה מעורבת בסיפור – דבר שלא נעשה.
2) דייויס סיפר בראיון שהוא עזב את ביתו ורץ לקונסוליה בניגוד להוראה מפורשת שקיבל מהחברה שבה הועסק ושיקר לחברה כאשר נשאל איפה היה. טענה זו לבדה הייתה צריכה להדליק אור אדום.
3) הקביעה החד משמעית של לארה לוגן שארגון אל קעידה עמד מאחורי התקיפה ושהארגון שלט בבית החולים שבו השגריר מת מפצעיו לא הייתה מיוחסת דיה למקורות.
4) חודש לפני שהחלה לעבוד על התחקיר, לארה לוגן הופיעה באירוע פומבי ונשאה דברים שכללו האשמה שארגון אל קעידה עמד מאחורי התקיפה ושממשלת ארה"ב מטייחת את הפרשה. הדבר אינו עולה בקנה אחד עם הסטנדרטים של התבטאות פומבית בנושא שנמצא במקביל בתחקיר עיתונאי.
5) התוכנית שגתה כשלא ציינה שספרו של דילן דייויס יוצא בהוצאה ספרים שקשורה עסקית בעקיפין לחברת האם של CBS.
לארה לוגן והמפיק מקס מקללאן הושעו ביום שלישי מעבודתם. קשה לראות אותם חוזרים. התקופה הקרובה, יש להניח, תוקדש למו"מ ולהתרת חוזים. MINUTES 60 קיבלה מכה בכנף. יש לה אומנם כנפיים גדולות אבל זה לא נעים. עם זאת, גוף תקשורתי שיודע להסיק מסקנות ולקחת אחריות יקבל אמון גם בהמשך. הבעיה היא עם אלה שזורמים הלאה בלי להניד עפעף.