למרבה הפלא, שערים של מגזינים איכותיים עדיין מעוררים באזז באמריקה. הם אולי מתים לאט, אבל עושים את זה עם סטייל. כזהו השער של "ניו יורק מגזין" שגרר השבוע ים של תגובות. לכאורה טריק פשוט וידוע אבל משהו בחיבור של השניים האלה עשה את העבודה.
מימין אליוט ספיצר, מושל מדינת ניו יורק שנזרק מתפקידו בגלל שערוריית מין, יהודי. משמאל, אנתוני ווינר, חבר קונגרס לשעבר, נזרק בגלל שערוריית מין, יהודי. ומה שעוד משותף לשניים: הם חוזרים ועומדים להשתלט על העיר ניו יורק. ווינר מוביל בסקרים במרוץ לראשות העיר. ספיצר, מוביל במרוץ לתפקיד השני בחשיבותו – "שר האוצר" של עירית ניו יורק. השיטה היא כזו שגם "שר האוצר" של העיריה נבחר בקולות תושבי העיר.
זה נכון ששני התפקידים שעליהם מדובר נחותים ממעמדם הקודם. ממשרת המושל היו כאלה שקפצו לבית הלבן (ביל קלינטון, ג'ורג' וו. בוש). חבר קונגרס הופך לעיתים סנטור או מושל ומשם מגיע לבית הלבן (ג'ון קנדי) אבל איך שלא נסתכל על זה פניית הפרסה שהשניים האלה עשו, כל אחד בנפרד, תרשם בהסטוריה של הפוליטיקה האמריקנית. זה לא סתם "קאמבק" - זו חזרה מבית הקברות של הפוליטיקאים שהפכו לבדיחה מהלכת בעודם נושמים.
פרשת ספיצר
אליוט ספיצר הוא בולדוזר בלתי נלאה. כמו פוליטיקאי ידוע אחר, רודי ג'וליאני, הוא עשה לעצמו שם כתובע הכללי של מדינת ניו יורק. ג'וליאני רדף אחרי המאפיה, ספיצר אחרי מושחתי וול סטריט. יצא לי לפגוש אותו לראיון קצר במהלך הפריימריז של הילרי קלינטון בניו יורק ב-2008. הוא מוכשר, רהוט ואגרסיבי.
ספיצר היה אז בשיאו: מושל אפקטיבי, כוכב עולה בשורות הדמוקרטים וכבר דיברו מסביבו על איך יכבוש את וושינגטון. זה היה שבועות ספורים לפני שכבש את וושינגטון בצורה אחרת לגמרי: במסגרת חקירה פדרלית של רשת זנות שפעלה בבירה האמריקנית. ספיצר פקד אותה בביקוריו הרשמיים. זה התגלגל במהירות. כשבמרכז הסיפור יפיפה העונה לשם אשלי דופרה ומושל מדינה, הטבלואידים שלפו את האותיות הכי הכי גדולות שלהם. ואז באו התאורים המביכים. "הוא תמיד נשאר רק עם הגרביים" היא סיפרה. השבוע, כשספיצר סייר במנהטן עם עתונאים צעק לו מישהו מהרחוב: "באת עם גרביים?"
לספיצר לא נותרה ברירה. לפי הספר, באה ההודאה המביכה מול פני האומה: "חטאתי, פשעתי, אני מתפטר".
כעבור זמן לא רב, כשכולם ציפו שיקבור את עצמו, הוא דווקא החליט להעלות פרופיל ופתח בקרירה של מגיש טלוויזיה. הוא מצא בת ברית מפתיעה – רשת CNN, שנתנה לו תוכנית פוליטית בפריים טיים. אבל החיידק כנראה לא עזב אותו. הוא תכנן בקפידה את החזרה לפוליטיקה, ערך סקרים, דיבר עם יועצים והשבוע הפתיע כאשר סיים לאסוף את אלפי החתימות הדרושות כדי להכלל בפריימריז של הדמוקרטים. היו לו רק ארבעה ימים להספיק לעשות זאת מאז שהודיע על כוונתו לרוץ.
פרשת ווינר
אם לספיצר זה לקח חמש שנים ארוכות כדי להעז ולחזור לפוליטיקה, לחבר הקונגרס האמריקני אנתוני ווינר זה לקח שנתיים בלבד. ואם ספיצר מסתפק היום ב"מספר 2" בעירית ניו יורק, ווינר הולך על ראשות העיר. זה לא שווינר עשה משהו איום ונורא. הוא פשוט יצא טמבל,שקרן ונלעג. הכל החל כשתמונת עירום של חבר הקונגרס צצה בטוויטר. אחר כך התברר שהוא צילם את עצמו. אחר כך התברר שהוא שלח את זה בטעות לכל העולם. אחר כך התברר שבאופן קבוע פלירטט עם נשים ושלח להן הרבה תמונות כאלה. אחר כך התברר שהוא צילם את עצמו בין כותלי הקונגרס כשברקע תמונות שמסגירות מיהו. ואחר כך התברר שלא עצר גם בעירום מלא. אלא שווינר עשה מה שספיצר החכם ממנו לא עשה. ווינר שיקר, מרח, התחמק ואז אכל את כל הפשטידה. "חטאתי, פשעתי, אני מתפטר".
ויש דרמה צדדית: בזמן שזה קרה, האשה שנשא שנה קודם לכן, אומה אבדין, היתה בהריון. אומה אבדין באה מבית הודי מוסלמי ויש לה קריירה פוליטית משל עצמה. היא היתה העוזרת הקרובה ביותר של הילרי קלינטון. היא היתה כל כך מקורבת למשפחת קלינטון שכינו אותה "הבת המאומצת". ביל בכבודו ובעצמו חיתן אותה עם בחיר ליבה היהודי. איזה בושות. מצד שני, רגע – זה ביל קלינטון שנתן לנו את פרשת לוינסקי...
ווינר חורש עכשיו את העיר מארוע לארוע. השבוע אמר למאזיניו בין השאר: "במשך שנתיים אנשים אומרים לי בבטחון של 100 אחוזים מה אני צריך לעשות: תעלם לחשיכה. תצטרף לקומונה שמגדלת קפה במקסיקו, תשנה את השם. אבל אני יודע מה אני עושה. מה שתמיד רציתי לעשות – להיות משרת ציבור".
ווינר וספיצר ביחד פירנסו את תוכניות הבידור באמריקה במשך חודשים ארוכים. אי אפשר להמציא חומר כזה. מערכונים בסטרדיי נייט לייב, סטנד אפ בכל תוכניות הערב, כותרות שנונות בעיתונים. איש לא האמין שמי מהשניים האלה יוציא את הראש מהבית אי פעם. אבל הם הוציאו. ועוד איך. לפני חודש וחצי ווינר העלה ליוטיוב את סרטון הקאמבק שלו שגרם לאנשים לשפשף את העיניים
ספיצר הופיע השבוע בתוכניתו של ג'יי לנו לצד השחקן ביל היידר שגילם אותו במערכונים בסטרדיי נייט לייב. שני הקומיקאים הודו למושל לשעבר מקרב לב.
פרשנים אמריקנים שואלים עצמם מה בדיוק קורה פה? האם השניים האלה פשוט איבדו את הבושה, או שהבוחר האמריקני איבד את הענין? נהוג היה לחשוב שאם פוליטיקאי נתפס בשקר הוא גמור. ואם פוליטיקאי נתפס עם מכנסיו למטה בעודו משחק אותה איש משפחה למופת הוא גם גמור. פה יש גם וגם. אחד ההסברים הוא כנראה המנטרה הידועה "אין פרסום שלילי". בפוליטיקה של ניו יורק יש מועמדים טובים, אבל לא כל כך מכירים אותם. לעומת זאת, אין אחד שלא שמע על ווינר וספיצר. רק קפצו וכבר הם מובילים בסקרים.
אז מה יהיה? בכל פעם שראש העיר יעלה לנאום כולם ידמינו אותו בלי בגדים? בכל פעם ש"שר האוצר" של ניו יורק, המנהל כ-80 מיליארד דולר, יציג דו"ח רבעוני כולם יחשבו על הגרביים?
ומי אמר שרק חיידק הפוליטיקה נשאר? מה עם החיידק שהפיל אותם? האם יתקוף שוב?