ארץ החיוכים, השמש והבית השני של הישראלים גולשת למשבר מתמשך. כמה זמן תוכל תאילנד להמשיך להיות היעד התיירותי מספר אחת בעולם תוך שהיא נגררת למלחמת אזרחים?
יעקב אילון | מגזין mako | פורסם 18:42 05.12.13
עננה מעל הילטון. חגיגת יום הולדת 86 למלך תאילנד השבוע בתל-אביבביום שני השבוע חגגו שגריר תאילנד בישראל ורעייתו את יום ההולדת ה-86 של מלך תאילנד. דיפלומטים זרים הוזמנו, ישראלים הוזמנו ושירים מסורתיים מילאו את חלל האוויר במלון הילטון בתל-אביב. רק את העננה מעל הילטון הם לא פיזרו. משהו לא טוב עובר על תאילנד ובשעה שהמוזמנים טעמו מהאוכל התאילנדי המשובח ולגמו את הבירה "סינגהה", ברחובות בנגקוק חזרו אחורה לימים של גז מדמיע, מהומות ואפילו קורבנות בנפש.
שגריר תאילנד בישראל, ג'וק בון לונג ורעייתו, השבוע בחגיגת יום ההולדת למלךתאילנד היא אחותנו הבלתי רשמית, גם אם מעולם לא נחתמה בינינו ברית מדינות תאומות. כל כך הרבה ישראלים נוסעים לתאילנד, אוהבים את החופים, את האוכל, את האווירה, את האנשים. התיירות הישראלית בקו עליה מתמיד והיא לא לבד. שגריר תאילנד בישראל, ג'וק בון לונג, מציין בגאווה שארצו עלתה השנה למקום הראשון בעולם ברשימת יעדי התיירות. הבירה בנגקוק צפויה לארח כ-20 מיליון תיירים השנה. כלומר, תאילנד מארחת מדי שנה אוכלוסייה של מדינה שלמה בסדר גודל של אוסטרליה.
כשהתיירים לוגמים את השייק על החוף או צוללים בין האיים האקזוטיים, הדבר האחרון שמעניין אותם הוא הפוליטיקה התאילנדית. אבל כשרחובות בבנגקוק מתמלאים בגז מדמיע ומחוזות השופינג הידועים כמו MBK נסגרים תחת מצור, פתאום מסתבר שמשהו קורה. זה קרה השבוע בשיאו של גל מחאה נוסף, שכרגע מזכיר רק במעט את מהומות הענק מלפני שלוש שנים, אבל יכול לחזור לשם בקלות.
מזל טוב למלך תאילנד פומיפון אדוניאדיי|צילום: Athit Perawongmetha, GettyImages ILהפוליטיקה התאילנדית מקוטבת כבר הרבה זמן. מאז ומתמיד היה לה בלם ומאזן עיקרי – המלך. בהזדמנות זו נאחל ברכות ואריכות ימים למלך שחגג השבוע את יום הולדתו ה-86. האם אישיותו תצליח עדיין להשפיע על המצב המדרדר?
ברח אבל אף פעם לא עזב. טקסין שינאוואטרה|צילום: Michael Regan, GettyImages ILשם נוסף מרחף מעל האירועים כבר מספר שנים - הלא הוא טקסין שינאוואטרה. טקסין הוא מיליארדר שהיה ראש הממשלה מ-2001 עד 2006 עד שהודח על ידי הצבא ונמלט מתאילנד. מקובל לחשוב שזה סוג המהלכים שבהם הצבא מקבל ניד ראש מהמלך. טקסין הגדיש את הסאה. הוא כבר עשה הון מחברת הסלולר AIS שבבעלותו, אבל רצה עוד. רשימת השחיתויות המיוחסת לו ארוכה. הוא ברח אבל בעצם אף פעם לא עזב. לא עבר רגע מבלי שמשך בחוטים, הפעיל אנשים וזמם להחזיר לעצמו את השלטון. הוא הצליח חלקית וכיום ראשת הממשלה היא אחותו. אבל טקסין עצמו עדיין בגלות, כנראה בדובאי. רבים מסכימים שטקסין היה דווקא ראש ממשלה טוב ובקדנציה היחסית ארוכה שלו ביצע כמה רפורמות חשובות. חלקן הפכו אותו לפופולארי בקרב האוכלוסייה הכפרית בתאילנד – והיא לא מעטה. תאילנד מונה קרוב ל-70 מיליון נפש עם פריסה גאוגרפית רחבה, שבטיות ומרקם אתני מגוון. מקום מורכב.
החולצות הצהובות השבוע בבנגקוק|צילום: Paula Bronstein, GettyImages ILאז מה קורה ברחובות? לפני שלוש שנים מרכז בנגקוק נראה כמו אזור מלחמה כאשר מפגיני ה"חולצות האדומות" ו"החולצות הצהובות" התבצרו וניהלו קרבות של ממש במשך שבועות ארוכים שהסתיימו בשריפה, הרס וחורבן וכמובן באבדות בנפש. הפעם הם עושים את זה קצת אחרת. מי הם המפגינים ברחובות? יורשיהם של הצהובים. אלה שרוצים להפטר מה"טקסיניות". מה שהדליק אותם הפעם הם כמה מהלכים של השלטון בראשות אחותו של טקסין, שמבחינתם עברו כל גבול. האחד הוא הצבעה מהירה באישון לילה בפרלמנט על תקציב מונומנטלי של 70 מיליארד דולר לבנית התשתיות העתידיות של תאילנד. תקציב שנוי במחלוקת שבעיני רבים נראה כקרקע אינסופית לשחיתות. ובמקביל הצבעה על חנינה גורפת רטרואקטיבית לכל הפוליטיקאים שהואשמו בשחיתות ובהם כמובן גם טקסין. זה הדליק שוב את המדורה.
כשהמשטרה פוגשת את החולצות האדומות. המהומות הקודמות בתאילנד|צילום: Athit Perawongmetha, GettyImages ILהמפגינים התאספו סביב מוקדי השלטון בבנגקוק ועברו מאחד לאחד. חסמו את הכניסה למשרדי ממשלה, אח"כ למטה המשטרה, אח"כ לתחנות טלוויזיה. השלטון הפגין איפוק, אבל היו גם התנגשויות. החמורה שבהן ארעה במתחם של אוניברסיטת רמקמנג והאצטדיון הלאומי הנושק לה. שרידי המחנות "האדומים ו"הצהובים" התנגשו שם במהלך סוף השבוע שעבר. ה"אדומים" תומכי טקסין, ה"צהובים" מתנגדיו. ארבעה סטודנטים נהרגו. הרוג חמישי נפל במהלך ההפגנות. החיים בבנגקוק השתבשו בהדרגה אבל נאלמו דום ביום הולדתו של המלך ביום רביעי. כולם השמיעו דברי אחדות והצדעה למלך האהוב. עם תום החגיגה חזר המתח לרחובות.
ישראלי שמתגורר בבנגקוק שנים רבות וחוקר את ההיסטוריה המקומית מסביר שהעימות בחברה התאילנדית הוא הרבה יותר מאשר צהוב, אדום וטקסין. זה הכפר מול העיר, הדור הצעיר מול הפוליטיקה הישנה והמושחתת, העוני מול העושר. כל מה שהתיירים לא רואים כשהם מגיעים ומניעים את הכלכלה המקומית. התאילנדים יודעים היטב שבלגן ברחובות משבש את מקור ההכנסה האדיר הזה, אבל לא מעטים מוכנים לשלם את המחיר. זה הניגוד שימשיך כנראה ללוות את תאילנד. חופי זהב מצד אחד וחשש לתוהו ובוהו מצד שני.
