מה יותר גרוע? שארה"ב מאזינה לבני בריתה הקרובים אנגלה מרקל ופרנסואה הולנד? שבכלל מסתבר שארה"ב מאזינה לעשרות מיליוני אזרחים אירופים? שהנשיא אובמה קיבל חומר כזה? או שכמו שהוא טוען הוא לא ידע?
בתוך אמריקה שואלים עכשיו "איפה הוא חי? מה עוד הוא לא יודע?".
אחד העקרונות החשובים שהנחו את קהיליית המודיעין האמריקנית, ובעיקר את ה-CIA, במשך השנים הוא לתת לנשיא "יכולת הכחשה" (PLAUSIBLE DENIABILITY). כלומר, לא צריך לספר לו מה בדיוק אנחנו עושים שם בסמטאות האפלות של הריגול, החקירות, החיסולים. יום אחד כשמשהו יתפוצץ הנשיא יוכל לטעון "לא אמרו לי", לפטר מישהו בדרג ביניים ולהמשיך הלאה. אין כמעט נשיא בעת החדשה שלא התפוצצה לו איזו פרשה והוא "לא ידע". אבל הטריק הזה הולך ונמוג. במיוחד כאשר הפוליטיקה הפנים אמריקנית הולכת ומקצינה. בכל יום מאשימים את אובמה בדברים שהוא לא קשור אליהם, אז כשפרשה כזו מתפוצצת הוא יוכל לפטור את עצמו ב"לא ידעתי"? גם העולם השתנה. זהו העידן שבו כולם יודעים הכול. זה שטוען "לא ידעתי" נראה פתאום... פאתט.
החשדנות מחלחלת עמוק
עוזריו של אובמה אמרו השבוע שהוא לא ידע, אבל הם היו אנונימיים ומעורפלים. דובר הבית הלבן גמגם משהו על כך שהנשיא הורה על בחינה מחדש של מדיניות ההאזנות. לא ברור מהי בכלל "מדיניות ההאזנות" ומאיפה היא נולדה. אבל זה לא אובמה בלבד. הטירוף החל אחרי 11 בספטמבר בימיו של ג'ורג' בוש. חוקים חדשים נולדו בחופזה תחת הנחה היסטרית ש"כל העולם נגדנו. כולם הם האויב". זה נתן ל-NSA חירויות חסרות תקדים לנבור בשיחות טלפון בתוך ארה"ב ומחוצה לה. הבעיה שהם כנראה חרגו גם מהחירויות הנרחבות שבחוק. אז האמריקנים האזינו לכל מה שזז. כנראה לכל מנהיג אפשרי ולעשרות מיליוני ספרדים, צרפתים ומי לא. למה? כי הם יכולים.
החשדנות כלפי האמריקנים מחלחלת עמוק. פטר שאר, המפקח הפדראלי של גרמניה על מידע (יש דבר כזה) דרש לפתוח מחדש את הסכמי המידע עם החברות האמריקניות הגדולות השולטות באינטרנט. הוא רואה בזה חלק מהתיאבון האמריקני הבלתי נלאה לאגור אינפורמציה. יכול להיות שמי שישלם את המחיר על הבושות של ה-NSA יהיו בכלל הגוגלים והפייסבוקים. בברזיל למשל, הנשיאה דילמה רוסף, קורבן האזנות נוספת, הורתה לחוקק חוק שיאסור על גוגל להוציא כל מידע מחוץ לגבולות ברזיל.
החומה סביב ה-NSA מתמוטטת
השבוע נפל דבר בסנאט. הסנטורית הדמוקרטית דיאן פיינשטיין, יושבת ראש ועדת המודיעין של הסנאט, שמעה על מרקל וקיבלה חום. גם כי לא סיפרו לה ועשו ממנה צחוק וגם כי היא הבינה שעברו פה את הגבול. "אם הנשיא לא ידע על ההאזנות למרקל – זו בעיה גדולה" היא אמרה.
ההצגה הטובה בעולם תמשך
ומי מחייך לו בשקט? אדוארד סנודן כמובן ונותן החסות שלו ולדימיר פוטין. סנודן מטפטף ביעילות מדהימה את החומרים שברשותו. אולי הוא למד מהטעויות של ג'וליאן אסאנג' עם וויקיליקס. אסאנג' הציף את העולם בטונות של מסמכים במכה אחת. קשה היה לברור, להתמקד. הרבה מאוד אינפורמציה הלכה לאיבוד ונבלעה. סנודן משחק אותה בחוכמה. הוא מאכיל אותנו טיפין טיפין. הוא גם מפזר את המידע – פעם זה צץ בבריטניה פעם בגרמניה, פעם הוא מתראיין בארה"ב. האיש צובר אמינות.
סנודן מתוחכם ואפקטיבי. בחור בן 30 שמזעזע את העולם. השבוע התברר שארבעת המחשבים הניידים שסחב איתו להונג קונג ומשם לרוסיה היו רק הסחה. לא היה בהם מידע סודי. המידע הסודי אוחסן בכרטיסים זעירים. את זה מספר ריימקגוורן, איש CIA לשעבר, שחצה את הקווים ועכשיו הוא תומך נלהב של סנודן. השניים שוחחו במשך 6 שעות בשבוע שעבר בבית המסתור של סנודן ברוסיה. מקגוורן גם הדגיש שסנודן לא העביר שום חומר לסינים או לרוסים. זה נושא קריטי עבורו. אם סנודן רוצה אי-פעם לראות אור יום על אדמת ארה"ב הוא חייב לדבוק בטיעון של חושף עוולה בניגוד לבוגד ומוסר סודות מדינה.
מה שבטוח - סנודן לא אמר את המילה האחרונה. כרגע אין מי שיעצור את ההצגה הטובה בעולם.