תקציב הבטחון- בור שחור וענק של עשרות מיליארדים שאיש אינו באמת באמת יודע מה קורה בו. מה הטענות העיקריות נגד צה"ל ומערכת הבטחון: שיש בזבוז אדיר: מי לא היה בסדיר ובמילואים וראה את זה בעיניים? שאין דין וחשבון לאן הולך הכסף? שאף פעם לא מצליחים לקצץ ובאורח פלא התקציב הזה רק גדל כל שנה. שתנאי השירות והפנסיות המוקדמות והשמנות חורגים מכל פרופורציה. שבכל פעם שמישהו מתקרב לאיזה בור שומן מיד מאיימים עליו בחיסול מדינת ישראל.
התשובות של מערכת הביטחון הן בדרך כלל כאלה: צורכי ההגנה של ישראל גדלים והולכים והאיום אינו פוחת. איננו יכולים לחשוף מספרים מטעמי סודיות בטחונית. יש מתווה לירידה הדרגתית בתקציב על פני 10 שנים – מתווה ברודט. אנחנו כן מתיעלים והעלנו את גיל הפנסיה מ45- ל-46. ולאחרונה במיוחד: האיום האיראני.
לפי משרד האוצר - בשנת 2010 תקציב הבטחון עמד על 49 מיליארד שקלים, בפועל היתה ההוצאה 57 מיליארד. בשנת 2011 משרד הביטחון התחיל עם תקציב של 49 מיליארד שקל וסיים עם 58 מיליארד. תקציב הבטחון לשנת 2012 עמד על 50.5 מיליארד שקלים, הגבוה בתולדות המדינה. כמה זה יהיה בסוף? אתם יכולים רק לנחש.
אז כל שנה חריגה של בין שמונה ל-תשעה מיליארד. בלי תספורות ובלי בעיות. חרגו אז חרגו. עוברים הלאה.
ועל מה הויכוח הגדול עכשיו? – לקצץ ארבעה מיליארד. ארבעה מיליארד. מה זה משנה אם יש חריגה של פי שניים לפחות. את השם ברודט אתם שומעים הרבה בעונה הזאת של השנה. דוד ברודט עמד בראש ועדה שקבעה בשנת 2008 מתווה של קיצוצים בתקציב הבטחון לעשר שנים. עד עכשיו ברוב השנים האלה אהוד ברק היה שר הבטחון וטען בתוקף שזה הפתרון. רק שכולם כבר הבינו שאפשר להכניס את המתווה הזה חזרה למגירה. לא היו קיצוצים.
מה יש באמת בתקציב הבטחון? זו הבעיה. לא יודעים. מה שכן ידוע: יותר ממחצית מתקציב הבטחון הולכת על עלות עבודה ופנסיות. מה עם הפנסיות באמת? על פי נתוני האוצר ב-2012 אנשי קבע יוצאים לפנסיה בגיל 46 עם גמלה ממוצעת של 16,605. זה פי שניים וחצי מעובד מדינה אחר.
צריך לומר שצה"ל חולק על הרבה מהמספרים של משרד האוצר, אבל לא מספק אחרים. אז נחזור לארבעה מיליארד האלה. קיצוץ אמיתי, עבודה בעיניים, או סתם תרגילי פוליטיקה?