"אני זוכר את שבוע האוסקר כעונש", אומר רון לשם, שכבר היה פה בלוס אנג'לס, לבוש במיטב מחלצותיו ומקווה לעלות על הבמה ולחבק את הפסלון היוקרתי ביותר של תעשיית הקולנוע. או שלא.
"בניגוד לפסטיבלים בברלין או בוונציה שם השטיח האדום הוא אדום והפסלי זהב הם זהב. המקום הזה נועד למצלמות בלבד", הוא מספר, "הזהב פה הוא ספריי והאדום הוא פיקציה. הכל מיועד לשידור ולצורך מאד מסחרי. לא מדובר באמת בחוויה קולנועית לאנשים שאוהבים את המקצוע".
לשם זוכר את הימים בהם בילה בין ראיון לראיון. "אז באנו לפה עם המון מתח. היינו פה אחרי שעשרים שנה לא היה סרט ישראלי באוסקר אז הייתה איזה מין תחושה שהכותרות למחרת יאשימו אותנו באכזבה לאומית מינימום. מכאן נוצר המון מתח וחרדה. אני לא זוכר את זה כחוויה טובה במיוחד. אני חושב שיוסף סידר ידע להנות מזה, מהנשפים, מההזדמנות לשבת לארוחות ערב עם חביאר בארדם, בשבילי זה זיכרון עמום ומכביד".
אפילו עונש?
"כן, אני זוכר את זה כעונש. השבוע הקודם לאוסקר כולו טקסים וראיונות. ולא היתה תחנה שלא התראיינו אליה, הוא היה מאד מכביד ולא נהננו בו לרגע. באופן קצת סוטה, הרגע המאושר ביותר היה הרגע בו פנלופה קרוז עמדה על הבמה ואמרה שהאוסטרים זכו עם הסרט "הזייפנים" ולא אנחנו. היתה לי הקלה, כי מה שהכביד זה בעיקר חוסר הידיעה, זה הציפיה שאולי זה קורה. מייד אחרי ההכרזה קמתי, נראה כמו פינגווין עם הפפיון, אמרתי לסידר ביי, אני הולך לאכול במסעדה איטלקית. לא יכולתי יותר. החלפתי לטישירט וכפכפים, לקחתי את הלימוזינה שהגיעה לי ונסעתי לאכול במסעדה איטלקית".
חיים אתגר הוא שליח mako ו"העולם עכשיו" לטקס האוסקר. הערב ומחר, במסגרת התכנית "העולם הלילה" עם יעקב אילון, יעביר אתגר דיווחים עדכני מהשטיח האדום, מהטקס, ומהמסיבות שאחריו.