עוד מקרה של פעוטה שנשכחה במכונית ומתה מחום. מקרה שני ביממה האחרונה. האם זה החום הישראלי? הלחץ בו נמצאים כולם, הכרוך בקשיי הפרנסה והחיים המסובכים במדינה? או שאולי מדובר בתופעה כלל עולמית. בדקנו מספר מחקרים שנעשו בארצות הברית, כדי לנסות להבין את היקף התופעה.
עד לפני שני עשורים מדובר היה בתופעה אמריקנית נדירה. מומחי בטיחות אמריקנים המליצו אז להעביר את הילדים למושב האחורי בשל הסכנה הנובעת מכריות האוויר שנכנסו אז לשימוש נרחב, והשכחה נכנסה לתוקף. קשה להעריך כמה ילדים ניצלו מחנק על ידי כרית האוויר, אבל התוצאות הטרגיות של ההמלצה ההיא ניכרות עד היום.
רק בשבוע שעבר נשכחו למוות שני תינוקות בארצות הברית. אחת בווירג'ינה, בת 8 חודשים, השני במרילנד, בן שנה וארבעה חודשים. מתחילת השנה נספרו בארצות הברית 17 מקרי מוות של ילדים שהושארו על ידי הוריהם ברכב. והקיץ רק בתחילתו.
על פי נתונים של המנהלת הלאומית לבטיחות בכביש בארצות הברית (NHTSA), בין השנים 1998 ל-2011 לא פחות מ-527 ילדים מתו כתוצאה ממכת חום לאחר שהושארו ברכב. ממוצע של כ-38 ילדים בכל שנה. מחקר שנערך לאחרונה במחלקה למדעי כדור הארץ של אוניברסיטת סן פרנסיסקו מצא ש-33 ילדים מתו מהיפותרמיה בשנת 2011, ירידה לעומת 49 מקרי המוות מאותה סיבה ב-2010. רוב המקרים, באופן טבעי, מרוכזים בחודשי האביב והקיץ, מיעוטם בתחילת הסתיו.
עוד עולה מהנתונים שברוב המקרים (20 אחוזים), זה קורה בדרך לגן. כלומר, בדרך למה שההורה חושב שהוא הגן, אבל אז מוסחת דעתו והילד נותר ברכב בשעה שההורה מגיע לעבודה או חוזר לביתו. עוד עולה מהמחקר, כי כמחצית ממקרי המוות קרו לתינוקות שההורה השוכח בדרך כלל לא הסיע אותם למוסד החינוכי. הורים כאלה, שאינם מורגלים בהסעת הילדים, חוזרים מהר מאוד לשגרת היום שלהם, כ"טייס אוטומטי".
חשמלאי, פקידת דואר, רופא ילדים ומדען טילים. לכולם זה קרה
אפשר לאפיין הורה ששוכח את הילד ברכבו? ה"וושינגטון פוסט" עסק בנושא בהרחבה לפני מספר שנים, בכתבה זוכת פוליצר שהיא חובת קריאה. לפי הכתבה המעמיקה זה קורה לכולם. עשירים ועניים, מבוגרים וצעירים, ובסיכוי שווה שיקרה לאמהות או אבות. ב-10 השנים האחרונות זה קרה בארצות הברית לרופא שינים, פקידת דואר, עובדת סוציאלית, קצינת משטרה, רואה חשבון, חייל, עוזרת משפטית, חשמלאי, כומר, סטודנט, אחות, פועל בניין, יועץ בריאות נפש, מרצה במכללה ושליח פיצה. זה קרה אפילו לרופא ילדים ומדען טילים. לכולם.
העובדות דומות גם שם, אבל הסיפורים תמיד מהממים מחדש. איך זה קרה? אחד הדחיק את הזיכרון כל כך חזק, עד כדי שנסע להביא את בנו חזרה מהגן, כשגופתו נמצאת במושב האחורי, אחרי שמעולם לא הגיע לגן. אחר התקין ברכב אזעקת נפח, אבל כשהופעלה על ידי הילד במצוקה, הציץ מהחלון, ראה שאף אחד לא מנסה לגנוב את רכבו וניטרל אותה. אחר ניסה לחטוף מהשוטר שהגיע לזירה את הנשק ולהתאבד.
ב-40% מהמקרים מחליטים שלא להעמיד את ההורה לדין
לפי סטטיסטיקה שמביא המכון האמריקני לבטיחות ילדים, ב-40 אחוזים מהמקרים הרשויות בוחנו את העובדות, וקובעות שמות הילד היתה תאונה מצערת. טעות של זכרון שהביאה לתוצאה נוראית ולחיים שלמים של אשמה גדולה מכל עונש ששופט או חבר מושבעים יכול להטיל.
ב-60 אחוזים האחרים, המבוססים על מקרים דומים להפליא, בעלי אותם מאפייני רשלנות, ובמדינות בעלי חוקים זהים, מחליטים הרשויות להגיש כתב אישום. משום שההזנחה כה גדולה, שהיא חייבת להיקרא עבירה ולשאת בעונש. ברוב המקרים מדובר על עבירה הריגה או מוול ברשלנות. אם מדובר בהורים נורמטיביים, כאלה שאין להם עבר של הזנחה או עדות לשימוש בסמים, יסתיימו המשפטים במאסר על תנאי, עבודות שירות וכו.
במקרה נדיר במיוחד, הועמדה אם אמריקנית לדין על רצח מדרגה שניה, שכלל עונש אפשרי של 40 שנה ואיסור לבוא במגע עם ילדיה האחרים. היא היתה אמורה להביא את ביתה למטפלת, חשבה שעשתה זאת והלכה לעבודתה. אחרי 5 שעות, היא התקשרה לשאול מה שלום הילדה והשמיים נפלו עליה. היא רצה למכוניתה כדי לגלות שתינוקה כבר מת.
לבית המשפט הביא עורך דינה ראיה מכרעת. הוא השמיע את שיחת הטלפון שלה עם המשטרה בה היא מדווחת על המקרה. צרחותיה "או אלוהים, לא!!!", הדהדו בבית המשפט. לאחר מכן, יצאו המושבעים להפסקה וחזרו עם הפסיקה: לא אשמה.
"את תסמכו על הטכנולוגיה שתגן על ילדיכם"
לדברי החוקרים, המוצרים נותנים להורים תחושה מזויפת של ביטחון, מה עוד שכלל המוצרים דרשו הפעלה. כלומר, הם לא ענו על המקרה בו ילד נכנס בכוחות עצמו למכונית וננעל בפנים. לאחר הניסוי מסר ראש ה-NHTSA הודעה חד משמעית: "כלי לא אמין עלול לעלות בחיים של ילד. אנחנו לא יכולים להמליץ על הורים ומטפלים להסתמך על טכנולוגיה כדי למנוע אירועים מהסוג הזה".