פתאום כולם הופתעו שיש חופשת ל"ג בעומר של יומיים. כמו שהופתעו מפסח וחכו, גם שבועות בדרך, ובסוף גם החופש הגדול. ישראל היא אחת מאלופת העולם בחופשות מבית הספר.
חופשת ל"ג בעומר, שאולי הפתיע אפילו את שר החינוך עצמו, הביאה אותו לפרסם אתמול הבהרה: "לוח החופשות נקבע מראש - הרבה לפני כניסתי לתפקיד - ולא ניתן היה לשנות אותו. לקראת שנה הבאה אני מתחייב לעשות כל שניתן כדי לצמצם במקרים כאלה. יומיים חופש לילדים, ככה סתם, זה לא צודק ולא ראוי. לוח החופשות צריך להתאים - במידת האפשר - לימי העבודה של ההורים. צריך לפתח מסגרות תומכות לימים כאלה ולא להותיר את ההורים להתמודד לבדם עם יומיים של חופשה ללא מוצא", אמר פירון.
בשנה שעברה החליט שר החינוך גדעון סער, בהמלצתה של הוועדה לבחינת מבנה שנת הלימודים בראשות שמואל סלבין, לקצר את חופשת הקיץ בחמישה ימים, כדי לאפשר פתיחת שנת לימודים ראויה ולא קפיצה מיידית אל פסטיבל החגים. במקום אותו ימים שהורדו, נוספו ימי חופשה בין יום הכיפורים לחג הסוכות כ"גשר", חופשת החנוכה הוקדמה ביום אחד כך גם חופשת הפסח. התלמידים והמורים לא נפגעו. האם זה עזר להורים? לא ממש.
"אלו בפירוש לא היו המלצות הוועדה", אומרת אתי בנימין, מהנהגה הארצית של ארגון ההורים, "הוועדה ישבה שנה שלמה, אז אלו ההמלצות? זה לעד לרש. גדעון סער בחר מסיבות פוליטיות שלא להתנגח בארגוני המורים. זאת לא ראויה להיקרא רפורמה במערכת החופשות. ובאותה וועדה שם לא היה נציג הורים נבחר, אלא נציג הורים שבחר סער. אי אפשר להמשיך ככה, מה שקורה במדינה זה יום יום חג ואין לימודים. ובגני הילדים בכלל יש מסיבה".
אגב, סלבין עצמו אמר בראיון עם יישום הרפורמה שהיה צריך לקצר את החופש הגדול בשבוע אחד נוסף לפחות, "גם אם צריך לפצות את המורים בעוד חמישה ימי שכר".
76 ימי עבודה מבוזבזים
אז בואו נראה את המספרים: בראש השנה – שלושה ימים, ביום כיפור וסוכות - חמישה-עשר ימים מחוברים, חנוכה: שמונה ימים, פורים: יומיים, פסח: שמונה-עשר ימים, יום העצמאות- אחד, לג בעומר יומיים, שבועות: עוד שלושה ימים. עד כאן 53 ימים.
ועכשיו-החופש הגדול: שמונה שבועות שלמים: עוד 40 ימי עבודה. כשמפחיתים 16 ימי שבתון של ההורים מקבלים סך הכל 76 ימי עבודה של ההורים בשנה, שבהם הם צריכים להתמודד עם החופשות.
קצת השוואה: על פי מרכז המחקר של הכנסת, בבריטניה, 67 ימי עבודה בשנה הולכים לחופשת לימודים (37 במהלך השנה ו-6 שבועות בקיץ), ב-יוון- 79 ימים (20 בשנת הלימודים וחופשת קיץ ארוכה של 12 שבועות), שבדיה 68 ימים (18 במהלך השנה + 10 שבועות חופשה), בדנמרק 55 ימים בלבד, בניו יורק למשל 70 ימים, אבל בקליפורניה יש 74 ימים כאלה, באוסטרליה רק 57 ימים.
על פי אותו מחקר, ישראל היא לא פחות מהמובילה עולמית בימי חופשה במהלך שנת הלימודים עם 37 ימים בהם ההורים נאלצים למצוא פתרונות. בדיוק כמו בריטניה, רק ששם חופשת הקיץ קצרה בשבועיים.
להזכירכם, רק עשרה ימי חופשה ניתנים לעובד ישראלי על פי חוק. והפער בין מספר ימי החופשה השנתית של המועסקים, לבין מספר הימים בהם לא מתקיימים לימודים (66 ימים) גדול מרוב המדינות האחרות. רק בליטא הפער גדול יותר (71).
אז מה עושים?
הנה רעיון שעולה מדי פעם: מדוע לא להזיז את החופש הגדול לחגי תשרי. ממילא בקושי עובדים בחגים ובגשרים. זה יחסוך לכלכלה מיליארדים. ניקח כדוגמא את השנה: אם שמונת שבועות החופשה היום עוברים לספטמבר אוקטובר, היו נשארים להורים רק 68 ימים להתמודד עם הבעיה. ובכך, היינו חוסכים להורים, ולמשק כולו, לא פחות מ-8 ימי עבודה מלאים.
"קודם כל צריך לבטל את ימי האיסרו חג", אומרת בנימין, "כל המדינה עובדת. למה שהמורים לא?, לבטל את חופשת חנוכה, לקצר עוד את החופש הגדול, לקצר את חופשת הפסח המיותרת והארוכה מדי. חסרים לילדים המון שעות וימים. נמאס מהדיבורים, הגיע הזמן למעשים".