"לא התנגדנו לשחרור של סולימאן אל עביד ומבחינתנו גם אחרי 27 שנה הוא לא הרוצח של הבת שלנו, העובדה שרוצח הבת שלנו חופשי עבורנו היא כמו דקירה של סכין בלב", כך אומרים הבוקר רפי ודולי קיקוס בעקבות הפרסום אמש בחדשות 12 בדבר בקשתו הצפויה ביום שלישי מול ועדת השחרורים של רוצח בתם, סולימאן אל עביד, לשחרור מוקדם מהכלא לאחר 27 שנים.
האב רפי טוען גם היום כי הראיות בתיק מלאות בסתירות וחורים רבים והעובדה שארבעה שופטים (שלושה בעליון ואחד במחוזי) זיכו אותו מדברת בעד עצמה . "העובדה שארבעה שופטים זיכו ומצאו מחדלים מוכיחה שסולימאן לא הרוצח. אם הייתה הרשעה חד משמעית מגובה בראיות היינו בטוחים שהוא הרוצח אבל לא כך הדברים. היו מספיק חשודים שהמשטרה לאחר חקירה שחררה אותם מבלי שנחקרו לעומק. היו מחדלים רבים בחקירת תיק הרצח. אני מקווה שיום אחד יתרחש הנס והרוצח ייתפס. לצערי בית המשפט העליון סירב לאשר לסולימאן משפט חוזר למרות שהביא ראיות חדשות שאסף חוקר שב"כ לשעבר וזה מצביע על חשש של המערכת להגיע לחקר האמת. ממה יש להם לפחד?".
לפני כמה ימים קיבלו רפי ודולי טלפון מהפרקליטות ונשאלו מה עמדתם לגבי שחרורו אל עביד. "אמרתי להם שישחררו אותו. שאין לנו התנגדות. אני אומרת לך בוודאות הוא לא הרוצח ומזמן היו צריכים לשחרר אותו. יש לי חמלה גדולה עליו שישב סתם בכלא במשך 27 שנה. אם הוא היה יהודי היה משתחרר מזמן. לקחו אדם שסבל מבעיות פיגור סביבתי ותפרו לו תיק. כל יום אני מרגישה כאב בלב שהרוצח לא נתפס. מקווה שהוא יימצא כשאני עוד בחיים. זה יגרום לנו כהורים להקלה גדולה. זה לא יחזיר לנו את חנית אבל נרגיש שהצדק נעשה".
דולי, מורה במקצועה, ורפי, מאבטח במוזיאון בראשון לציון, חיים יום יום את רצח בתם כבר 27 שנים. ב-10 ביוני 1993 יצאה בתם בת ה-17 מביתם באופקים לכיוון מסיבת יום הולדת של חברה בבאר שבע ולאחר שנתיים נמצאה גופתה. בשנים האחרונות, עם עלייתה לכותרות של פרשת רציחתה תאיר ראדה, רבים משווים בין המקרים אך רפי טוען כי התיק של בתו הרבה יותר פשוט לפענוח. "המקרה של חנית שונה מתיק הרצח של תאיר ראדה כי אם היו אז למשטרה את האמצעים המשוכללים שיש היום התיק היה מפוענח בלי שום ספקות".