ליהיא אהרון, הישראלית שהותקפה בסוף השבוע ברכבת התחתית בניו יורק, התארחה בחדשות הבוקר וסיפרה לניב רסקין על התחושות מאז האירוע הקשה. "עליתי על הרכבת ורציתי לשבת, ביקשתי מהגברת שתזיז את הדברים שלה כי היא התפרשה על כל הספספלים, והיא אמרה לי לא. התיישבתי מולה, במקרה ליד בחור יהודי עם זקן וכיפה, והייתי עדה לכל הגידופים האפשריים שהיא יכלה להגיד לו. הרבה מילים גסות, 'יהודים תאבי בצע', 'הייתם צריכים למות'. הוא ישב שם והיא פשוט יצאה עליו בנאום שנאה, וכולם עומדים ומסתכלים. הקרון היה די מלא. החלטתי להוציא את המצלמה ולצלם אותה".
בשלב הזה, האישה הזרה עברה לתקיפה פיזית. "לא חשבתי בחיים שהיא תתקוף אותי. היא נעמדה מעליי, תפסה לי את הפנים ושרטה אותי. אנשים אמרו לי 'את מדממת', הייתי כל כך מרוגשת שלא שמתי לב".
זה היה יותר כואב או יותר משפיל?
"זה היה משפיל. האמת שגם הייתי בשוק מזה שאף אחד לא עשה כלום. ולצערי זה לא נדיר, זה קורה הרבה מאוד בסאבווי לראות כאלה אירועים של שנאה וזה בסדר, אנחנו באמריקה, מותר לדבר. אבל ברגע שהיא הרימה ידיים – זהו זה".
איך האדם חובש הכיפה שהגנת עליו הגיב?
"הוא לא דיבר בכלל, אבל ברגע שהיא דחפה אותי הוא תפס אותי ושאל אם אני בסדר. הבנתי שהוא ישראלי ושהוא מדבר עברית. כמובן לחצתי על כפתור החירום והמשטרה באה ועצרו ואתה. הוא ליווה אותי ולא עזב אותי. המסירות שיש בין האנשים בעם שלנו היא פשוט מדהימה. זה משהו שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר. אף אחד לא עשה כלום, אף אחד לא רוצה להתערב, ללכלך את הידיים שלו. זה עצוב".
מה קורה פתאם? עד עכשיו הרגשנו שארצות הברית היא איזור מאוד בטוח עבור ישראלים.
"בזמן האחרון, אני לא יודעת אם זה בגלל המשטר החדש, האנשים נותנים יותר לגיטימציה לשנאה. יותר מדברים את זה בקול רם. זה היה שם כל הזמן אבל עכשיו זה בחוץ, אנשים מדברים על זה בקול, קבל עם ועדה".
ברמה האישית זה גורם לך פחות להזדהות כישראלית?
"ממש לא. אני ממשיכה לדבר עברית, אני אומרת מאיפה אני באה, אני ישראלית ואני ישראלית גאה, ומי שלא טוב לו יום טוב לו. אין מה לפחד".