בשבוע שעבר דחתה ועדת השחרורים של שירות בתי הסוהר את בקשתו של סולימאן אל עביד, שהורשע ברצח הנערה חנית קיקוס, לשחרור מוקדם - בנימוק שלא הודה במעשה. ההחלטה לא הפתיעה את אל עביד, המרצה 27 שנות מאסר ואמור להשתחרר ביוני 2020.
אל עביד (71), תושב רהט, עובד במפעל אריגים בכלא תמורת 1.20 שקל לשעה. בכסף הוא מממן רכישת מוצרים בקנטינה של כלא איילון בו הוא כלוא. "עד היום אין ראיות ישירות או הוכחות שרצחתי. אני עמוס ברנס הבדואי", אמר אל עביד למשפחתו, "הוועדה טעתה בהחלטתה להשאיר אותי בכלא. אם הייתי יודע שהם ידרשו ממני להודות, לא הייתי מבקש שחרור מוקדם ויושב את מלוא העונש שנגזר עליי. אפילו משפחתה של חנית יודעת שאני לא הרוצח. איזו ילדה בת 17 תעלה לטרמפ עם אדם כמוני בלילה? זה הזוי. במשטרה יודעים מי הרוצח, פשוט היה להם נוח להינעל עליי. כואב לי שבזבזתי חיים שלמים בכלא כשאני חף מפשע. שלא זכיתי להיות בשמחות של ילדיי. פספסתי את השנים היפות שלהם כשאני מאחורי הסורגים".
וואחיד, קרוב משפחתו של עביד, סיפר ל-mako: "זה לא סולימאן שאני הכרתי. הוא הזדקן מאוד בכלא. לא יודע איך הוא שרד 26 שנה ונשאר חי. הוא חזק מנטלית ויודע שהוא לא רצח זה מה שגרם לו להישאר בחיים. אפילו עמוס ברנס בזמנו האמין לו שהוא לא הרוצח ותפרו לו תיק. כולם יודעים מי הרוצח ושותקים. כשהוא ייצא מהכלא נעשה קמפיין לטיהור שמו. הכי אבסורד שהסיגריות שנמצאו במקום מציאת הגופה נעלמו מהתיק, כך שאפילו אי אפשר להפיק בדיקות די.אנ.אי להוכיח מי הרוצח האמיתי".
"עד יום מותי האחרון אלחם להוכיח את חפותי. זה פרויקט חיי עד הקבר. אני לא אמות רוצח", אמר אל עביד למקורבים, שסיפרו כי הוא מתכוון לכתוב ספר על הפרשה, שלדבריו ירעיד את המדינה.