טקסט מטריד, המבוסס על עדויות אמיתיות ממשפטי אונס שנערכו בישראל, צף לאחרונה ברשת החברתית על ידי הגולשת נגה ליבי כהן, והסעיר את הגולשות. מבירור של mako נשים עולה כי הטקסט מעורר המחלוקת הוא חלק מספר בשם "כבודו, כבודה: מאה ועשרים מקרי אונס מבית המשפט", בו מופיעים ציטוטים מתוך פרוטוקולים של משפטים שהתקיימו בישראל. בספר מופיעים טקסטים גראפיים וקשים מאוד לקריאה, כמו עדות מפורטת של נערה בת 16 שהעידה על פגיעה שעברה בעודה בת 7 על ידי דודה, עדות של נערה שהעידה נגד אביה שפגע בה מאז שהייתה בת 8 או תיאור מפורט של אונס שעברה מתלוננת בת 16.

מאחורי הספר עומד ד"ר יוסף אלדור - מומחה בהרדמה ובעל תואר ראשון במשפטים. ד"ר אלדור אסף ממאגרים המצויים ברשת פרוטוקולים ופסקי דין ממשפטים על עבירות מין, ציטט מתוכם קטעים המתארים את העבירות עצמן באופן מפורט, וקיבץ לכדי ספר - אותו העמיד למכירה בחנויות מקוונות.  

 מומחית לזכויות נפגעי עבירה: "בחירה סלקטיבית של פרטים אינטימיים מתוך פסקי דין, ללא ההקשר המשפטי, יוצרת טקסט פורנוגרפי ללא ערך מוסף" 

"ברגע שבוחרים באופן סלקטיבי קטעים מתוך יצירה, הופכים אותה ליצירה חדשה. במקרה הזה, בחירה של פרטים אינטימיים מתוך פסקי דין, ללא ההקשר המשפטי, יוצרת טקסט פורנוגרפי ללא ערך מוסף כלשהו", מסבירה פרופ' דנה פוגץ', מומחית לזכויות נפגעי עבירה מהקריה האקדמית אונו, "זה כמעט 'סנאף', בדומה לסרטונים של אונס או רצח אמיתי. גם כאן יש הצצה לפרטים אמיתיים מתוך אירועים פליליים. חמור מאד בעיניי שרופא עוסק בכך".

כבודו, כבודה (צילום: צילום מסך)
הספר כפי שהתפרסם Apple Books|צילום: צילום מסך

לאחר פניה שלנו אליו, הוריד ד"ר אלדור את הטקסט ואת הספרים מהרשת. "אם לקרוא לזה פורנוגרפיה, אז זו פורנוגרפיה משפטית", אמר בשיחה עם mako נשים. "אם בית המשפט כותב כאלה דברים, אני לא רואה מדוע הציבור לא יכול לקרוא את זה. ראיתי את זה מפורסם, כל אחד יכול לראות את זה, זה נראה כרשות הציבור".

לדבריו, "כבודו, כבודה" הוא אחד מ-15 ספרים נוספים שהוציא, כולם בתחום הרפואה: "כמובן שלמונח אונס יש משמעויות רפואיות כבירות. לא עשיתי שום כסף, אף אחד לא קנה את זה. יתכן מאוד שבעקבות הכתבה ב-mako יהיה ביקוש גדול מאוד לספר שלי".

"בעיניי זה חדר ניתוח של מקרי האונס"

לשאלה מדוע בחר ללקט דווקא את הקטעים הגראפיים ביותר, ענה ד"ר אלדור: "זו לדעתי יצירת מופת בתחום הרפואי-ספרותי. זה כמו 120 ניתוחים בחדר ניתוח, בהם הצלתי הרבה מאוד חולים ב-40 שנות עבודתי. בניתוח רואים את האמת בעיניים: לב פתוח, מעיים חשופים, ראש פתוח, כיס שתן ועוד ועוד. לזה בדיוק רציתי להגיע: חדר ניתוח של מקרי האונס. חדר ניתוח של הרוע האנושי, לא בצורה פילוסופית אלא באמצעות עובדות אמיתיות מהשטח. 'כבודו, כבודה' יכול להוות בקלות מסד לסרט קולנוע כמו הספר והסרט על 'חמישים גוונים'".

ד"ר אלדור סבור כי גניזת הספר היא בגדר עוול: "בספר שלי יש את כל מה שצריך על מנת לפרוש בפני הציבור את הצד האפל של האונס. הליקוט המשפטי שלי, שבוודאי גזל ממני המון שעות עבודה, נבע מתוך חקר האמת. זכות הציבור לדעת מה זה 'אונס אמיתי' ולא להסתפק במידע השטחי מאוד שהוא מקבל בעיתונים".

פוגץ' שולחת את חצי הביקורת שלה גם כלפי השופטים: "מבחינתי זו פורנוגרפיה בחסות מערכת המשפט, לשופטים עצמם יש חלק בכך. אפשר להחסות חלקים אינטימיים מפסקי הדין, מבלי שהאמירה המשפטית תפגע. עם המודעות הגוברת לזכויות נפגעים הייתי מצפה שכל שופט יחשוב האם באמת חיוני לפרסם פרטים כאלה, במיוחד במדינה קטנה כמו ישראל, בה גם אם לא מופיעים שמות - אנשים רבים עלולים לזהות את הנפגעת".

תגובת בתי המשפט: לרשות השופטת אין שום קשר לספר המוזכר. הרשות השופטת רואה חשיבות רבה בשמירה על זכויות נפגעי עבירה, ובכללן גם נפגעי ונפגעות עבירות מין. פסקי הדין שעניינם עבירות מין מתפרסמים בהשמטה מתחייבת של פרטים מזהים כדי להגן על עניינם של נפגעות ונפגעי העבירה, בכפוף להחלטה שיפוטית מתאימה. הדבר נעשה תוך נקיטת מלוא הצעדים על מנת להגן על הנפגעים. עם זאת, העובדות בכל מקרה ומקרה הן חלק אינהרנטי ממסכת הראיות ומן השיקולים העומדים בבסיס פסק הדין, הרלוונטיים לביסוס אשמתו או חפותו של הנאשם – וככאלה, קשות ככל שיהיו, לא ניתן להסירן ממנו לחלוטין. במקרים שבהם נפגע או נפגעת עבירה רואים עצמם ניזוקים מהפרסום, עומדת להם בכל עת הזכות לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה להסרת פרטים. למסקנה דומה הגיעה גם ועדת ברלינר לבחינת הטיפול בנפגעי עבירות מין בהליך הפלילי, אשר הוגש אך לאחרונה והמלצותיו נלמדות בימים אלה. הוועדה הציעה כי כאשר בית המשפט מתיר פרסום של הכרעת דין וגזר דין, עליו לערוך נוסח לפרסום או לחלופין להקפיד שלא לכלול פרטים אשר עלולים לזהות את נפגע העבירה ולפגוע בו. ברוח זו פועלים בתי המשפט גם היום.