בני הזוג לשעבר התגוררו יחדיו מאז שנת 2013 וגידלו ארבעה כלבים - שניים מהם היו של הגבר לפני ושניים נוספים הם אימצו ביחד. בשנת 2017 הם החליטו למסד את הקשר, התחתנו וכמה חודשים לאחר מכן, באוקטובר 2017, נפרדו והאישה עזבה את הבית ללא הכלבים. תחילה שהו הכלבים מספר חודשים בדירה עם הגבר בלבד, ובהמשך הגיעו הצדדים להסכמה לגבי חלוקת הטיפול בהם - שבוע אצלה ושבוע אצלו.
בחודש יולי 2018, אספה האישה את הכלבים לביתה ומאותו יום שוהים הכלבים במחיצתה בלבד. שלושה חודשים לאחר מכן הגיש הגבר תביעה להסדרי ראייה על הכלבים בבקשה לכונן משמורת משותפת, הסדרי הראייה נקבעו והוסכם כי הגבר יקח את הכלבים פעם בשבוע, ביום חמישי, בין השעות 16:00-18:00.
אלא שאז, במרץ 2019, שלוש חודשים לאחר מכן הגיש הגבר תביעה נוספת - הפעם טען כי המפגשים בינו לבין הכלבים לא מתקיימים בשל חוסר שיתוף פעולה של האישה, בין היתר טען כי האישה כלל לא אוהבת את הכלים והם מהווים "תיק" עבורה, שלאורך כל השנים הוא היה האחראי על גידולם והטיפול בהם וכי האישה מסרבת להסדרי הראייה בכדי לסחוט אותו כספית. לטענתו - הוא קשור לכלבים בכל נימי נפשו וכל רצונות הוא לחלוק איתם את זמנו.
אל מול טענותיו של הגבר טענה האישה כי הכלבים שייכים לה ורשומים על שמה וכל ניסיון לטעון אחרת נועד לכישלון והוסיפה כי הרקע לפרידה היה בריחה שלה מהבית בשל התעללות מצד הגבר. לדבריה, הוא הודיע כי בכוונתו להתאבד וסירב לאפשר לנתבעת לקחת את הכלבים.
עוד טענה האישה כי מעולם לא באמת הייתה כל משמרות על הכלבים ולא הייתה הסכמה לחלוקת זמני שהות שווים עם הכלבים מכיוון שהכלבים שייכים לה. בכל הזדמנות שהאישה ביקשה לקחת את הכלבים הגבר היה מאיים שיתאבד או ששלח את בני משפחתו לעדכן את האישה שהוא במצב נפשי קשה. לדבריה, היא חששה לחיי הגבר ולכן נאלצה להסכים ולהשאיר את הכלבים אצלו.
למעשה, כך אמרה האישה, הגבר בכלל לא יודע איך קוראים לכלבים, מעולם לא לקח אותם אפילו לטיול וכל רצונו להתעלל בה בבתי המשפט מאחר ומדובר באדם אובססיבי, כפייתי שהיה אלים כלפיה עד אשר נאלצה לבקש צו הרחקה כנגדו.
אחרי שבחן לעומק את טענות שני הצדדים החליט בית המשפט לדחות את התביעה והטיל על הגבר הוצאות משפט בסך 15,000 ש"ח.