לפני כחודש נרצחה מריה טל ז"ל מקריית ביאליק, על-פי החשד בידי בעלה מקסים. כיום שוהות בנותיהן של בני הזוג (בנות ארבע וחמש וחצי) אצל אמו של מקסים, אבל אלכסיי, אחיה היחיד של מריה, ואשתו נלחמים לקבל את המשמורת עליהן והנושא נמצא בדיונים משפטיים. עוד טרם קבלת החלטת בית המשפט היה ברור כי הבנות יזדקקו לחדר בבית הזוג, שלו אין ילדים משלו, בין אם כמגורי קבע ובין אם כחלק מהסדרי ראייה. בשבוע שעבר הגיעו הבנות לישון אצל אלכסיי בפעם הראשונה, והחדר שהוא פינה עבורן היה חסר בציוד בסיסי. הגולשים בפייסבוק החליטו להתגייס ולעזור.
לאחר ציוד החדר סייעה פאינרו, שמתנדבת למען זכויות בעלי חיים, גם בחילוצה של סקאי, חתולתה האהובה של מריה, מדירתם של בני הזוג שעדיין סגורה על ידי המשטרה ומוגדרת כזירת רצח. "ראיתי בפייסבוק של מריה שהיא אהבה את החתולה הזו מאד. ניסיתי לברר איפה החתולה, ובשירות הוטרינרי אמרו לי שהלוכד שהגיע לדירה כדי לאסוף אותה, לא מצא אותה. לבסוף אחת השכנות צילמה תמונה של החתולה עומדת במרפסת - מסתבר שהיא הייתה נעולה במשך שבועיים וחצי בחדר השינה, ושרדה הודות לחור שעשתה בצינור מים. הגעתי לתחנת המשטרה ודרשתי שיוציאו אותה משם, ולאחר החילוץ העברתי אותה למשפחתה של מריה".
מה שהניע את פאינרו, פרט לצער בעלי חיים, הייתה גם המחשבה מה יגידו לבנות על חתולתן האהובה. "אבא בכלא, אמא מתה, ועכשיו גם סקאי מתה? חשבתי לעצמי, מה מריה הייתה חושבת אם גם החתולה האהובה שלה הייתה מתה? זה היה מבחינתי כמו הצוואה שלה".
"לא הכרתי את מריה לפני הרצח וחוץ מהעובדה ששתינו מהקריות לא היה בינינו משהו משותף", מספרת פאינרו. "ברגע שהותרו לפרסום השמות של הנרצחת והרוצח נכנסתי, כמו הרבה אנשים, לראות את הפרופילים שלהם בפייסבוק. בפרופיל של מקסים ראיתי פוסט שהוא פרסם יומיים לפני הרצח, מחגיגות יום ההולדת שלו במסעדה. בתגובות לפוסט היו שני מגיבים שקראו לו רוצח, וכל השאר קיללו את מריה וכתבו דברים כמו שהיא 'רצחה את עצמה'. כשראיתי שאף אחד לא מגן עליה חשכו עיניי. הרגשתי שהיא אחותי ושהיא מתהפכת בקבר והחלטתי לקחת את המושכות לידיים. שיתפתי את הפוסט בפייסבוק וניסיתי לעודד גם אנשים אחרים להגן עליה".
"מבחינתי זה די בסיסי", אומרת פאינרו על התגייסותה לסייע למשפחה. "הרגשתי שאין מי שיצעק בשבילם. מדובר באנשים עדינים ושקטים, אנשי עבודה שרגילים לעבוד קשה. הם לא רגילים לחום ולתמיכה ולא מקבלים אותם כמובן מאליו. הרגשתי שאין מי שיזעק את הזעקה שלהם, של מריה ושל הבנות".
המטרה העיקרית של משפחתה של מריה ושל הפעילים התומכים בה, במקביל להמשך ההליכים המשפטיים, היא כעת קמפיין גיוס המונים שנועד לעזור לבנותיה במימון צרכיהן העכשוויים והעתידיים בשנים הקרובות: מעלות שכר לימוד וציוד כמו בגדים ומשחקים, ולעד עזרה נפשית להתמודדות עם הטראומה שחוו. עד כה נתרם סכום של קרוב ל-80 אלף ש"ח, מתוך יעד של 200 אלף ש"ח. מתוך הקמפיין: "בנותיה של מריה היו כל עולמה והיא אהבה אותן אהבת נפש. ביום הולדתה האחרון של בתה הקטנה כתבה לה: 'נסיכה שלי, מאחלת לך שהחיוך יהיה על פנייך לעד ולא יעזוב אותך, תמיד נהיה לצידך אהובה שלנו'. כעת, כשמריה אינה איתנו, נוכל לפחות למלא את בקשתה האחרונה ולהיות שם עבור בנותיה".
דעה: אין מה לעשות, "מריה" זה לא "מיכל"