שרי הורוביץ הייתה בת 18 כשהפכה לאשתו החמישית של גואל רצון. 12 שנים הוא הכתיב את כל אורחות חייה, עד שלפני עשר שנים - בסתיו 2009, לאחר שהכת הפוליגמית נחשפה בתקשורת ורצון נעצר – היא הייתה בחוץ.
הורוביץ עדיין זוכרת את היום הראשון במקלט לנשים מוכות שאליו העבירו אותה שירותי הרווחה. בשש בבוקר היא התלבשה, התאפרה, הסתרקה, יצאה מהמקלט וחיכתה לאוטובוס שיביא אותה לדירה שבה עבדה במשק בית. שם, בתחנה, היא הבינה שמשהו השתנה. בבת אחת יצאו מחייה רצון ונשותיו, ופתאום היא הייתה רק שרי, אישה לעצמה. "באותו רגע תפסתי שזהו, אני בנקודת אל-חזור ומכאן הכל יתחיל להסתדר לי. פתאום הרגשתי רגועה".
לאחר חודשיים במקלט, כשהלבד נהפך מתחושה משכרת למציאות מעיקה, הורוביץ התקשרה למי שהיה החבר שלה בתיכון. "הרמתי לו טלפון, קבענו להיפגש ובדייט השני שלנו כבר נכנסתי להיריון. זה היה שוק, אבל החלטנו להביא את הילד. עודד הוא בן זוג מדהים, והכי חשוב, הוא נותן לי אדמה לצמוח בה. היום יש לנו שני ילדים משותפים".
הורוביץ היא האמצעית מבין שלוש אחיות שהיו מנשות הכת. הבכורה, אילנית פורת, הביאה עם רצון ארבעה ילדים והתנאים שמהם החלו חייה מחדש היו שונים בתכלית מאלו של הורוביץ. גם ההתמודדות עם הבדידות הייתה שונה. "אחרי תקופה מסוימת במרכז הארץ עברתי לגור עם חברה באילת וחייתי שם שנה משוגעת", היא מספרת. "בילויים, מועדונים, אלכוהול. היינו יוצאות ולא מפסיקות לשתות עד שהיינו מקיאות. חזרתי לגיל 20".
דייטים?
"בדיוק כשיצאנו מהכת התחיל עידן הפייסבוק ופתחתי לעצמי פרופיל כדי לנסות ולהכיר. עשר שנים לא אהבתי ולא הרגשתי נאהבת, וזה היה לי מאוד חסר. פתחתי כרטיסים באתרי הכרויות והתחלתי לצאת".
איך מספרים לגבר את הסיפור שלך?
"ניסיתי למשוך את הקשרים שלי כמה שיותר בלי לספר, אבל אז התפשטתי, ומה לעשות, יש קעקוע של גואל על כל הזרוע שלי. זה שלב מאוד קשה. 99 אחוז מהגברים ברחו בקטע הזה לפני שקעקעתי כיסוי מעל הכתובת המקורית".
הייתי בשוק, ספיצ'לס. אפילו לא בכיתי
בשנת 2014 נדון גואל רצון ל-30 שנות מאסר על עבירות פוליגמיה, אונס ופשעים נוספים שביצע בנשים שחיו איתו ובבנותיו. המשפט שפך אור על שלושת העשורים שבהם פעל והתרחב ההרמון שלו, עד ש-17 נשים ו-49 ילדים חיו תחת קורת גג משותפת בשכונת התקווה בדרום תל אביב. לכל אחת מהנשים היה חדר שחלקה עם ילדיה והמפגשים המשותפים היו בסלון; כמעט כולן עבדו במשק בית, מימנו את החיים המשותפים והתחרו ביניהן על יחס אישי מצדו של רצון. "התחרות לא הייתה על סקס. את לא באמת רוצה סקס איתו, את רק רוצה להיכנס להריון ולזכות בילד ממנו", אומרת פורת. "אין שם סקס אמיתי, גם האקט עצמו הוא לא סקס. האקט איתו היה סבל".
בעוד שלילה לצד רצון נתפס כפרס, הימים של נשותיו היו מלאים באיסורים. אסור לנהוג, אסור לצאת מהדירה ללא אישור, אסור ללכת לקניות או להביט לגברים בעיניים. אסור אפילו לעמוד ליד גברים זרים. "אחת הנשים שאלה אותו פעם אם אנחנו כת", נזכרת פורת. "גואל מאוד כעס על השאלה ואמר שאנחנו שבט. קיצר, סיבן אותנו".
מי שהובילה לחשיפת הכת ובסופו של דבר למעצרו של רצון הייתה גלית, אחותן הצעירה של פורת והורוביץ. "היא יצרה קשר עם המרכז לנפגעי כתות והם קיבלו אישור מהמשטרה לבצע האזנות", מספרת פורת. "ככה הכל התפרק".
כעסתן עליה באיזשהו אופן?
הורוביץ: "לרגע לא. בדיעבד, היום שעצרו את גואל היה הכי מאושר בחיים שלי".
פורת: "הרגשתי שהעולם שלי מתהפך. אין לי מילים לתאר את כמות הרגשות שהיו לי בגוף".
הורוביץ: "השוטרים קיבלו כאפה רצינית כשהם פגשו אותנו. אני לא יודעת למה הם ציפו, אבל אני יודעת שהם לגמרי הופתעו לפגוש נשים צעירות, נעימות, אינטליגנטיות. הם דמיינו אותנו אחרת".
כשהשוטרים חקרו את הנשים, הם קיבלו שתי גרסאות שונות לגמרי של אילנית פורת. "שאלו המון שאלות על גואל ועל הילדים שיש לי ממנו", היא מספרת. "בהתחלה עניתי מה שהייתי רגילה, טקסט מובנה שגואל הכניס לנו לראש, אבל אחרי כמה שעות השמיעו לי הקלטות של דברים מהבית, כולל שיחת טלפון בינו לבין אחת מהבנות שלו. שמעתי אותו שואל מתי היא בביוץ. הייתי בשוק, ספיצ'לס. אפילו לא בכיתי, רק שמעתי 'טק' חזק בראש שלי, ממש הרגשתי אסימון נופל. ביקשתי מהשוטרים שישאלו את כל השאלות מהתחלה ונתתי להם תשובות שונות לחלוטין. זו הייתה הפעם הראשונה שאמרתי את כל האמת שלי".
לא היו שמועות על דברים קשים בבית לפני שהפרשה נחשפה?
"היו שמועות בשכונה, רכילות מבחוץ, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות. אני חושבת שגם אם הייתי רואה את זה, לא הייתי מאמינה. היו נורות אזהרה, אבל לא ראינו כלום. מסך שחור".
את לא רוצה להיות איתו, אבל לא מצליחה להגיד לא
אילנית (42) שרי (40) וגלית (34) הן בנותיה של שולי ברזילי. לפני 28 שנים - לאחר שהתגרשה מבעלה הראשון, אבי בנותיה – הכירה ברזילי את רצון, יליד שכונת התקווה שעשה לעצמו שם של הילר ומומחה בקבלה ובספר הזוהר. הוא הפך לחלק מחייהן של ברזילי ובנותיה, ושרי הייתה הראשונה ש"נישאה" לו (הנישואים בכת לא היו כחוק, אבל נתפסו כנדר מחייב לחלוטין). שנתיים אחריה הצטרפה גם אילנית ואחרונה באה גלית. "היא תמיד אומרת שהנישואים נכפו עליה, שהיא תמיד ידעה שייעודה להיות אשתו של גואל", אומרת הורוביץ על בת הזקונים. ברזילי מעולם לא נישאה לגואל, אבל כן נחשבה בכת לאחת מנשותיו.
כמניין נשותיו של רצון, כך מגוון הסיבות שהביאו אותן אליו. אחת נישאה לו כי הבטיח לה שיצמיח לה שיער על הראש, אחרת ביקשה שיעזור לחבר להיגמל מסמים, אחרת הגיעה כדי שיטפל בכאביה והיו נשים שהגיעו מתוך סקרנות. לכולן היה מכנה משותף אחד: הן חיפשו במי להיאחז ובמה להאמין.
שרי, איך נראו החיים לפני הכת?
"מדהימים. הצלחתי בלימודים, ניהלתי מערכת יחסים, הייתי מיועדת לקצונה בחיל האוויר. אבל בלב, בכל שנת הלימודים האחרונה שלי ידעתי ששום דבר לא ייצא מזה, כי גואל מחכה שאצטרף אליו. הוא עבד עליי במשך חמש שנים, מגיל 13 הוא האכיל אותי במציאות מעוותת שהוא ניצב במרכזה. במיונים לצבא כבר הצהרתי שאני דתייה, וזהו, הפכתי לאחת מנשותיו".
את בטח יודעת שזה לא נתפס.
"העניין בגואל הוא כזה: בהתחלה הוא מציג לך עולם מעניין וייחודי של קבלה, אחר כך הוא משכנע אותך שיש לו יכולות בלתי רגילות, משם את הופכת לחלק מקבוצת המאמינים שלו והוא מחפש איפה הוא יכול כאילו לעזור לך, במקרה שלי להפסיק לעשן. הוא גורם לך להאמין שהוא הולך להציל אותך, ומשם את כבר לא יכולה להגיד לא. את רק רוצה להיות בקרבתו".
פורת: "מדובר בשנים של שטיפת מוח איטית, שיחות לתוך הלילה. את מוצאת את עצמך גדלה לתוך העולם שלו, הוא הופך לדמות אלוהית מבחינתך".
כשפורת נישאה לרצון היא כבר הייתה גרושה עם ילד קטן, אבל גם הנישואים הראשונים היו תחת שליטתו של הגורו. "גואל היה נוכח בחיים שלי מאז שהייתי בת 15. בגיל 18 התחתנתי למרות שמאוד לא רציתי, מי שהיום הוא הגרוש שלי ביקש את ידי מגואל, וכשהוא אישר את זה לא הייתה לי מילה בעניין. אחרי כמה שנים של זוגיות וילד משותף החלטנו להתגרש, אבל מה זה החלטנו? גואל החליט. סיפרתי לו שרבנו ולמחרת בבוקר הוא לקח אותי לרבנות. כמה חודשים אחר כך כבר הפכתי לאשתו של גואל. פחדתי להיות גרושה בת 22 עם ילד והוא הבטיח לדאוג לי ולאהוב את הילד שלי. אני זוכרת את הרגע שהחלטתי ללכת על זה. שטפתי כלים כשראיתי מהחלון שני גברים ואמרתי לעצמי 'הנה, יש מלא גברים בעולם, למה את מוטרדת'. באותו רגע התנפצה כוס ועשתה לי חתך מאוד עמוק ביד. שכנעתי את עצמי שזה סימן מלמעלה שאני צריכה להיות אישה של גואל".
אין בכלל מחשבה לסרב לו?
הורוביץ: "את מבינה שאת עושה משהו בניגוד לרצונך. את לא רוצה להיות איתו, ואת גם לא מבינה למה את לא מצליחה להגיד לא. ואז מתחיל תהליך של להסביר לעצמך למה זה טוב. את מספרת לעצמך שאת חיה יותר טוב מכל אחד אחר ופשוט לא רוצה להגיד לא. בסוף את מאמינה לגמרי שזו הדרך בשבילך".
הבן הגדול אמר שגואל הוא רק תורם זרע
הורוביץ, שבשנות נישואיה אליו אולצה לאמץ את השם הפרטי אלהיה, חזרה לאחר שנעצר לשמה המקורי, שרי. פורת החליפה את שמותיהם של ילדיה. "נכנסתי לכת כשהייתי ילדה בת 22 ופתאום מצאתי את עצמי בת 32 עם חמישה ילדים. הייתי צריכה ללמוד את עצמי מהתחלה", אומרת פורת. "הייתי שואלת את עצמי מה עושים בגיל 32, מה לובשים, מה אוהבים לאכול, איזה מוסיקה שומעים. הנשים במעון ראו 'האח הגדול' ואני לא הבנתי מה זה הדבר הזה".
הורוביץ: "לי הייתה נחיתה רכה יותר כי יצאתי מהכת בלי ילדים, אבל עדיין, בחודשים הראשונים למדתי כל יום משהו חדש. בכל יום גם בכיתי על משהו אחר".
איך נראית הפרקטיקה של חיי חופש אחרי עשור בתוך כת?
פורת: "המשכתי לעבוד במשק בית במשך שבע שנים, כי לא ראיתי אופציה טובה יותר. ארבע השנים הראשונות היו סיוט, זה להגיע מקיצוניות אחת לאחרת. כל רגע כאפה חדשה. התמודדות, הישרדות, בעיקר בדידות. אני לא טיפוס חברותי ולא הצלחתי ליצור לעצמי חברויות חדשות. הייתי בטיפול פסיכולוגי במשך שנה, אבל לא היה לי סבלנות לזה. הביטחון העצמי שלי היה ברצפה ולא ראיתי עתיד. מבחינתי, בכל פעם ששרדתי את היום והגיע הערב, זה היה כמו לכבוש את הפסגה מחדש".
איך הילדים שלך התמודדו עם השינוי?
"הם היו קטנים כשהכל קרה. למזלנו, חוץ מהגדול הם לא באמת זוכרים מה קרה בבית שלנו".
מה מספרים להם על הילדות?
"במובן מסוים לא צריך לספר, כי הם רואים חדשות, קוראים עיתונים. אין לי דרך באמת להסתיר משהו. לפני כמה שנים שודרה כתבה על גואל, והבן שלי סיפר לי שכל הילדים בכיתה דיברו על זה בלי לדעת שהוא הבן שלו. התיישבתי איתו והסברתי לו מאוד בעדינות את הסיפור שלנו".
איך עושים את זה?
"אני מנסה לא לעשות מזה אישיו. לא מזמן הייתה לי שיחה עם הגדולים שלי, שאלתי אם הם אוהבים את אבא שלהם או מתגעגעים אליו, והם אמרו שלא. הגדול אמר לי שמבחינתו הוא רק תורם זרע, לא באמת אבא שלו. הוא לא מרגיש אליו שייכות".
הם ביקשו פעם להיפגש איתו?
"לא, ואם הם היו מבקשים לא הייתי מסכימה. אני אמא מאד זורמת, אבל זה הגבול שלי. לא אאפשר להם לפגוש אותו עד גיל 18".
את רואה קווי דמיון בינם לבינו?
"הגדול קצת מניפולטיבי, שזה מזכיר את גואל, אבל הבן שלי חכם וטוב, אז הוא מכוון את המניפולטיביות שלו למקום בריא. אני והילדים תמיד צוחקים על זה שהם נמוכים ושמנמנים ויש להם שיניים עקומות, ואני מסבירה להם שיש להם את הגנים של אבא. כיף שיש את מי להאשים".
אתן בקשר עם הנשים האחרות?
הורוביץ: "זה קשר לכל החיים, אבל אין לנו כמעט זמן להיפגש כי כל אחת פנתה לכיוון אחר".
פורת: "הילדים שלי ושל הנשים האחרות הם חצי אחים, אז הם יותר בקשר. עם הנשים, נרצה או לא, זה לנצח. רק אנחנו יכולות להבין אחת את השנייה ואת מה שעברנו".
יגאל רצון, הבן הבכור של גואל, אומר בראיונות שהוא ממשיך בדרכו. הוא אפילו טוען שנשים פונות אליו. יצא לכן לדבר איתו מאז התפוצצות הפרשה?
פורת: "הוא גר בשכונה שלי. איך שהוא רואה אותי הוא עובר לצד השני של הכביש. פעם הוא ניסה לפנות אליי ברחוב, ביקש לפגוש את האחים שלו. כל כך צרחתי עליו באותו רגע, כל המרוקו יצא לי".
אחרי כל מה שעברתן, עם הדיבורים שלו על הקמת כת משלו, אתן לא מרגישות צורך לבדוק אם שוב יש כיום נשים בסיטואציה דומה?
פורת: "אני לא מאמינה שהוא מנהל כת כזו. הוא סתם אומר מילים שאבא שלו מכניס לו לראש מאחורי הקלעים. ואם הוא כן מקיים דבר כזה, אז המדינה צריכה להיכנס בו. זה לא התפקיד שלי".
הורוביץ: "היה לי פעם חלום להיות מפרקת כתות, אבל בואי. זה לא תפקיד של בן אדם פרטי".
אני מי שאני בזכות מה שעברתי
כשאנשים שומעים היום שהייתן הנשים של גואל רצון, איזה תגובות אתן מקבלות?
פורת: "'איך דווקא את?'".
הורוביץ: "השאלות של האנשים עזרו לי להבין כמה הסיפור שלנו היה טרגי. כשאת חיה את זה את לא מבינה".
פורת: "שמעתי אנשים שאמרו שאנחנו מנצלות את המדינה, וזה מכעיס. המדינה עזרה כספית ונתנה אוזן קשבת בשנים הראשונות, אבל זהו".
היית מצפה לעזרה נוספת?
פורת: "כן, כי השיקום אף פעם לא נגמר. אני מפחדת מהיום שהילדים שלי ירצו להתחתן והצד השני לא ירצה לקבל אותם בגלל שהם של גואל".
הורוביץ: "אנחנו מנהלות תביעה נגד המדינה ומקווות לקבל קצת כסף לטובת השיקום, ואני חושבת גם שהיו צריכים לפעול קודם בעניין שלנו. מדינה צריכה להיות ערבה לאזרחיה ולא לאפשר לכתות כאלו להתקיים".
אבל המדינה מן הסתם לא יצרה את הכת של גואל רצון.
הורוביץ: "אין לי באמת את מי להאשים, כי לכל אחד היה תפקיד בסיפור. גואל היה בתפקיד השליט ואנחנו בתפקיד הנתינים. מבחינתי, אז, לא הייתה דרך אחרת להתנהג. זה קיים בכל חברה וזה יכול לקרות לכל אחד".
איך אתן מסכמות את עשר השנים הראשונות מחוץ לכת?
פורת: "אני משווה את מה שקרה לנו לגירושים רעים. אני מי שאני בזכות מה שעברתי, ואני מרוצה ממי שהפכתי להיות. אבל אני עדיין הישרדותית ויש עוד דברים שהייתי רוצה לעשות, כמו ללמוד עבודה סוציאלית ולהוציא רישיון נהיגה. אני עוד לא שם, אני משתקמת בצעדים קטנים".
הורוביץ: "אני עוד מעט מסיימת תואר ראשון במדעי החברה והרוח, מנהלת את מרכז המבקרים של פארק תמנע, יש לי זוגיות ושני ילדים מדהימים. אני גאה בתהליך שעברתי ואני רואה גם בדרך של אילנית הצלחה אדירה. היא בתפקיד מוביל בעמותה שעוסקת בטיפול בקשישים, והיא גם בזוגיות".
אילנית, פרטים?
"הכרתי את עדי בברית של הבן גדול של שרי. הוא ידיד שלה שהגיע לבד לאירוע והיא בחוצפתה הכריחה אותי להעסיק אותו כדי שהוא לא ירגיש בודד. הוא הציע לשמור על הילדים שלי כדי שאוכל ליהנות מהאירוע, ובסוף הערב אמרתי לאמא שלי שבדיוק כזה גבר אני צריכה. כמה ימים אחרי האירוע הוא בא לסדר לי משהו במחשב ומאז הוא לא עזב. שמונה שנים אנחנו בזוגיות".
אמרת קודם שסיפור כמו שלכן יכול לקרות לכל אחד. אתן באמת חושבות ככה?
פורת: "לכל אדם יש רגעי חולשה. גואל ידע לתפוס אותם".
הורוביץ: "ברגע שיש לך במה להאמין, את נאחזת בזה. זה די דומה לאמונה קיצונית בדת".
פורת: "אם יגידו לך שהחיים שלך ישתפרו בזכות אדם מסוים, לא תרצי לראות אותו? לכן זה יכול לקרות לכולן".
הורוביץ: "אנחנו פשוט נפלנו על הבנאדם הלא נכון".