לפני חצי שנה התרחשה תקרית זעירה שהפכה את רובי וויליאמס לאחד הגברים הקולים בעולם סופית. בתכנית הפאנל הבריטיתLoose women סיפרה אשתו, השחקנית איידה פילד, שהיא מזייפת אורגזמות. "זייפתי לא רק עם רובי, אלא באופן כללי" היא אמרה; "יש לי שני ילדים, אני עייפה, יש לי דברים לעשות. אבל את רוצה לגרום להם להרגיש גבריים וחזקים". בתגובה התפרץ הזמר לאולפן, ובהומור עצמי אמר "איתי זייפת? עם רובי וויליאמס? זכיתי ב-18 פרסים בטקס המוזיקה הבריטי!". הקהל צחק, רובי הדביק לאשתו נשיקה, שחרר "אני אוהב אותך" והלך, כאילו לא מדובר בקריפטונייט של היחסים שלנו שיכול לפרק מנשקו כל סופרמן. מצד שני, לכו תדעו מה הלך אחר כך בבית.
סביב האורגזמה שלנו מרחפת מבוכה שמנסה להסתיר את מה שאנחנו יודעות בלב: כשהאורגזמה לא מגיעה, כמעט כולנו מזייפות. כמה זה כמעט כולנו? המחקרים מתקשים להציג נתונים מדויקים - כי הם יוצאים מהנחה שלא כל הנשאלות חושפות את האמת - אבל המספרים מתחילים ב-67 אחוז ומסתיימים ב-92 אחוז. אם להתייחס לסביבתי הקרובה, מדובר ב-99 אחוז מהנשים שיצא להן אי פעם לזייף. אם להתייחס לגברים שסביבי, מדובר ב-0 אחוז, או כמו שאמר לי בחור נאה בשנות השלושים לחייו שאיתו שכבתי פעם: ״אצלי אף אחת לא מזייפת״. רציתי לספר לו שלפחות אחת כן זייפה, אבל לא היה לי לב. וזה בדיוק העניין, מאחורי השקר הזה, שמקוטלג כקטן ולבן, עומדים מהלכים לוגיים ורגשיים עמוקים שקשורים באיך אנחנו חושבים על ועושים סקס, במה באמת חשוב כשנכנסים למיטה, ומה אנחנו מגדירים הצלחה.
"כשהייתי רווקה זייפתי כדי לסיים את הסקס על הצד הטוב ביותר, בלי נפגעים. לא היה מצב שהייתי משחררת גבר שפוף הביתה. זייפתי כדי להעלות לו את האגו ולסמן וי על מפגש מוצלח. את לא רוצה להשאיר משקעים. ככה במקום לרסק לאיש את הביטחון את גורמת לו להגיע לפעם הבאה עם עוד מוטיבציה״ (ילנה, 40)
כתבה במגזין קוסמופוליטן אוסטרליה, גיליון ספטמבר 1992, מציעה לקוראות לזייף אורגזמה כשהן עייפות מדי או כשדעתן מוסחת מכדי ליהנות. הזיוף, מסבירים שם, זה הדבר המנומס לעשות: ״אחרי הכל, זה לא יהיה פייר להעליב את הגברים שעובדים כל כך קשה כדי לספק אותך״, כי זיוף אורגזמה הוא השקר הקטן הזה שאת לא צריכה להתעכב עליו, כמו חזיית פושאפ או תחתונים מחטבים – ההחלטה הנשית הנכונה כדי לשחק את המשחק ולצאת טוב. ורוב הנשים באמת משחקות את המשחק. מחקרים מראים שיותר מחצי מהנשים זייפו אורגזמה, ורבות מזייפות באופן די קבוע. החוקרת בריהן פהס גילתה לפני 15 שנה שנשים מזייפות בערך בעשרים אחוז מהמפגשים המיניים שלהן. כלומר, בחמישית מהפעמים שעשו סקס הן העדיפו – אנחנו מעדיפות – להציג מופע שלם, גופני ורגשי, שלא קשור לאיך שאנחנו מרגישות באמת, רק לא להודות באמת האיומה, שלא גמרנו הפעם. מחקר של פהס על זיוף אורגזמות אצל לסביות מגלה ששם התופעה נפוצה פחות, כלומר – נשים מזייפות בסקס עם גברים הרבה יותר מאשר בסקס עם נשים. זאת אומרת, הזיוף קשור מאוד במי שאנחנו שוכבות איתו, זה לא רק עניין פנימי שלנו עם עצמנו. ואכן, המדע מתייחס לשלוש סיבות מרכזיות לזיוף אורגזמות: הראשונה, כדי לגרום לגבר להרגיש טוב עם עצמו; השניה, כדי לסיים את המגע המיני אם הוא ארוך מדי או כואב או לא מהנה; והשלישית, כדי לשכנע את עצמך שאת אשה מינית שנהנית ממה שצריך ואיך שצריך. לשכנע את עצמך שאת גומרת, כלומר, את מזייפת קצת לעצמך גם.
"קצת פוינט, קצת פלקס, קצת הקשתה עם הגב והדביל משחרר אותי"
בסצינה שהפכה לקלישאה ב"כשהארי פגש את סאלי" הוכיחה מג ריאן לבילי קריסטל כמה קל לזייף וכמה אמין זה נשמע, ועל הדרך לימדה מיליוני צעירות את האמנות העתיקה והמורכבת הזאת: את נאנחת בקצב הולך וגובר, בווליום הולך וגובר, נוגעת בעצמך באופן חושני, נושכת את השפה התחתונה, רוקעת ברגליים, ולקינוח מניפה את הראש לאחור. לווידוא הריגה תוסיפי "מאמי, זה היה מדהים. ואו" וסגרת את הפינה. וזאת הסיבה המרכזית לזיוף, להעביר את המסר "היית אדיר, גרמת לי לגמור, אתה מאהב מדהים". זאת שיחת ליטוף ישירה שאת מקיימת עם האגו שלו, כשהמטרה היא להרים.
כי באמת מה שהיה חסר לנו בסקס מיינסטרימי זה קצת פוקוס על הגבר. ״הפורנו תורם לקידוש העונג, האורגזמה והשפיכה הגברית. זה הסוף הטוב״, אומר רן גבריאלי, מרצה למין ושיוויון; ״בכמה פורנו רואים שאישה חווה אורגזמה ואז נגמר הסרט? אין חיה כזו כמעט. לפי ההגיון הפנימי של הפורנו, אורגזמה נשית היא תחנה שלא חייבים לעבור בה, בעוד השפיכה הגברית היא לא רק תחנת חובה, זאת תחנת האם, הגרנד סנטרל שלשם כולנו נוסעים. הפורנו מקדש גם את החדירה, והחשיבה שלנו מתעצבת בהתאם, אם תשאלי את רוב האנשים איך מזהים סקס זה יהיה לפי חדירה. על פי מחקרים בעולם, 92 אחוז מהגברים רואים פורנו על בסיס כמעט יומיומי, ומה שהם רואים שם רוב הזמן זה המון קלוזאפים על חדירה שמובילה לשפיכה. ואז הוא רוצה להיות בתוכך, כמה שפחות מסביב, ואת מובלת לזייף. כשמיצית, תם הטקס, שירת התקווה״.
זיוף אורגזמה היא שירת התקווה של הסקס?
״זה להתפקד לדגל, ומה זה הדגל? החדירה. רוב הגברים מספיק בורים לחשוב שאם הם יהיו מספיק זמן בתוכך בלי לגמור, מתישהו תגיע האורגזמה שלך״.
ובכל זאת, להרבה מאוד גברים חשוב לדעת שגמרנו.
״השיח הישן של הגבריות היה נטו שיח של זיינת או לא זיינת אותה, ועם השנים נוסף רובד של אם הגמרת אותה או לא הגמרת אותה. זה עדיין סביב אגו גברי. וזאת תפיסה מטומטמת שאומרת שנשים זה לא דבר מגוון, שגבר שיודע להגמיר אישה אחת יודע להגמיר כל אישה, הוא הרי יודע איך נשים עובדות. ואז בעולם הרווקות, הטינדר והמפגשים שלא מובילים לשום מקום רוב הזיונים הם פח כי אנשים לא יודעים לתקשר. על כל עשרה זיונים, שישה יהיו גרועים, שלושה יהיו בסדר, ואחד יהיה מקסים. ואם את בסקס גרוע, זיוף האורגזמה יעזור לך לסיים את העסק, קצת פוינט, קצת פלקס, קצת הקשתה עם הגב והדביל משחרר אותי, תודה״. וזה מוביל אותנו לסיבה השנייה לזיוף אורגזמה נשית: ככה מזרזים עניינים.
״במערכות יחסים זייפתי הרבה רק כדי שזה יגמר. הרגשתי שהאורגזמה היא המס שאני צריכה לשלם בשביל למלא את חלקי ביחסים. עם הגיל הבנתי שמין זה לא משהו שעושים לך אלא מה שקורה איתך, ושכל השפריצים זה לא הגראנד פינאלה, זה רק אומר שהכל נגמר״ (איילה, 35)
כשאת מזייפת את מסמנת לגבר הרגיש והמקסים שאת שוכבת איתו כרגע שהוא עשה את שלו, הגמיר אותך, את מסופקת ועכשיו מותר לו להתקדם לענייניו – ולגמור בעצמו. מאחורי הרצון לסיים את המגע המיני לא עומדת בהכרח ערימת כלים בכיור, מיילים לענות עליהם או פרקים לצפות בהם בבינג' – מדי פעם החדירה פשוט כואבת מדי. בין אם מסיבה רפואית או פסיכולוגית, או פשוט כי המין הספציפי הזה התארך יותר מדי עבורך, וכבר משפשף ולא נעים. ״10-20 אחוז מהנשים חוות או חוו כאבים בזמן קיום יחסי מין״, אומר פרופסור יוסי שלו, מומחה ברפואת נשים; ״הסיבות לכך יכולות להיות רפואיות ופסיכולוגיות, חלקן נרכשות וחלקן מולדות. אני נתקל במקרים כאלה בקליניקה מדי פעם, ובדרך כלל מדובר בבחורות צעירות".
מחקר שבדי שאל בנות 14-20 שסובלות מכאבים למה הן ממשיכות לעשות סקס שכולל חדירה על אף שזה לא נעים להן. מסתבר שמה שעמד לנגד עיניהן היה הרצון להיות "אשה אידיאלית" ו"בת זוג טובה", גם אם זה אומר להקריב את העונג המיני ואפילו להרגיש כאב. כלומר, לסבול מרגיש להן כמו הדבר הנכון בסיטואציה, אבל אם אפשר לקצר קצת את העניינים כדי שייכאב פחות, כדאי, גם במחיר של שקר קטן.
גם לנשים שלא סובלות בדרך כלל מחדירה – אלא נהנות ואפילו מאוד – יוצא להגיע לסיטואציה שכבר לא נעים, יבש ואפילו ממש כואב. סקס שמתארך בגלל שהגבר ממשיך וממשיך ולא גומר, במחשבה שהוא מקרב אותך לאורגזמה שאת מחכה לה, יכול להפוך לחוויה לא נעימה שאת מעדיפה שתסתיים כבר, והדרך הקלה מבחינתך היא פשוט לזייף. מרגע שהוא מרגיש שהוי סומן, הסיכוי שיתקדם לגמירה בעצמו גבוה והעניין יסתיים. זאת ככל הנראה אחת הסיטואציות הכי פחות סקסיות, אבל היא שכיחה ממה שהיינו רוצים לחשוב, ואחת הסיבות הנפוצות לזיוף אורגזמה.
אנחנו רוצות להרגיש שאנחנו נשים מיניות ומשוחררות שנהנות ממין
סמנתה: ״איבדתי את האורגזמה שלי״
שרלוט: ״מה זאת אומרת איבדת?״
סמנתה: ״אני מתכוונת שהעברתי את השעתיים האחרונות בלהזדיין בלי פינאלה״.
קארי: ״זה קורה. לפעמים פשוט לא מגיעים לזה״.
סמנתה: ״אני תמיד מגיעה לזה״.
שרלוט: ״בכל פעם שאת עושה סקס?״
קארי: ״היא מגזימה. בבקשה תגידי שאת מגזימה״.
סמנתה: ״ובכן, אני מודה שעיגלתי פינות פעם או פעמיים, אבל כן, איני מגיעה למסיבות שאני לא נהנית בהן״.
שרלוט: ״סקס יכול להיות נהדר גם בלי אורגזמה״.
סמנתה: ״זו ערימת בולשיט״.
בפרק השמיני בעונה הרביעית של ״סקס והעיר הגדולה״ לפני כמעט 16 שנים, קיבלה האורגזמה הנשית סוף סוף את הכבוד והדרמה ותשומת הלב שמגיעה לה, אחרי שנים על שנים על שנים שבהן הוצגה כמשנית בחשיבותה לגמירה הגברית. כאן אנחנו נדרשות לשאלה כמה אנחנו עושות את זה בשבילנו. כלומר, איך אנחנו מרגישות כשאנחנו לא גומרות, ומתי אנחנו מזייפות בשביל לשקר קצת גם לעצמנו, רק כי אנחנו רוצות להרגיש שאנחנו נשים מיניות, משוחררות שנהנות ממין מיינסטרימי כמו שאנחנו אמורות.
״אנחנו חיות בחברה שמכבידה על מיניות בכלל ועל המיניות הנשית בפרט״, אומרת גילי פליסקין, מחברת הספר ״דברים שרציתי לגעת״ (הוצאת ידיעות ספרים) שבמסגרתו ראיינה נשים על אוננות; ״במיניות הנשית יש עונג אבל גם בושה, הסתרה וצורך לרצות, ואנחנו צריכות להיות מיניות ׳במידה הנכונה׳. כמו באוכל, גם את צרכינו המיניים אנחנו לומדות להגביל ולווסת כי זה לא יאה, אנחנו לומדות להראות כלפי חוץ את הרצוי, ואם בבסיס שלנו יש רצון אחר אנחנו לומדות להתבייש ולהסתיר אותו".
המספרים האובייקטיבים נגדנו: לפי מחקר של פהס, נשים חוות הרבה פחות אורגזמות מגברים (69 אחוז מהנשים חוו אורגזמות, מה שאומר ש-31 אחוז רק שמעו עליה, וזה מול 95 אחוז מהגברים שחוו אורגזמה), ורוב האורגזמות אצל נשים מגיעות דווקא מאקטים שלא שבכלל לא כללו חדירה. האורגזמות הכי טובות של הנבדקות הגיעו ממין אוראלי או גירוי דגדגני – אצבעות, אוננות, וצעצועי מין. ביחסי מין שבהם חדירה היא לב העניין לנשים היו הרבה פחות אורגזמות עוצמתיות. כך שאנחנו ממשיכות להזמין את אותה מנה מתוך תפריט עשיר, רק כי מספרים לנו שהיא מנת השף. אז מה אם היא בדרך כלל לא משביעה? אם תשאלו את לי ראובני בר־דוד, מטפלת מינית שפוגשת יחידים וזוגות, זה בגלל שלא נוח לנו להודות כמה אנחנו רעבות: ״אנחנו בהחלט פחות מחונכות לדרוש עונג, כי אם אני רוצה אולי אני מסרסת או שרמוטה. אין לנו מודל של אישה שרוצה לגמור, שמבקשת אורגזמה ושהיא אישה לגיטימית״.
"הרבה נשים שראיינתי לספר דיברו על זה שבאוננות הן גומרות הרבה ובסקס פחות, בגלל שהן לא גומרות בחדירה, או כי הפרטנר לא יודע לענג או כי יש להן קושי לאבד שליטה לידו", מוסיפה פליסקין, "יש נשים שמתביישות בזה שהן לא גומרות בסקס וחוששות להראות את זה לצד השני, יש נשים שלא מקבלות את זה בעצמן, זה נתפס בעיניהן כחולשה והן לא רוצות לחשוף את זה. אני מאוד מבינה נשים שבחברה שלנו מזייפות אורגזמות, אבל אני חושבת שאנחנו מאבדות דברים בדרך. ובכלל, אני רוצה להעמיד בסימן שאלה את הביטוי ׳לזייף אורגזמה׳, כי זה ביטוי שמרגיש לי כמו האשמה. אני לא חושבת שכשאישה שמסתירה את זה שהיא לא גומרת, צריך להאשים אותה. היא עושה משהו מתוך חולשה, בושה, מצוקה״.
אז זאת הסיבה השלישית למופע האור קולי המזוייף: דיכוי תחושת בושה וא-נורמליות. המנגנון החברתי העתיק והפופולרי של בושה וביוש (שיימינג) – אנחנו רוצים להיות "כמו כולם" ולהתיישר למודל נורמטיבי, ולהסתיר את החלקים שמרגישים לנו לא מחמיאים או מביכים. במקרה הזאת, את הקושי לגמור מהאקט שבו בן הזוג שלך גומר.
"הזיוף הוא חלק מאוד גדול מהחיים המיניים שלי, זה חלק מההצגה שאת עושה כדי להיראות מינית וקולית. את מבינה שלהיות טובה במיטה זה לא רק לספק אלא להיות מסופקת, ושאם את לא מסופקת תזייפי את זה כי משהו לא זורם אצלך. קניתי אפילו ספר פמיניסטי שבו פרק שלם הוקדש לאיך לזייף טוב״ (מעיין, 31)
״גברים בטעות חושבים שאם האישה לא גמרה אז הם מאהבים לא טובים, וזה לא בהכרח נכון", אומרת ראובני בר דוד, "זה לפעמים קשור לתחושת הערך של האישה, לתחושת הזכאות שלה לעונג, לדימוי העצמי שלה. יכול להיות שהיא גונחת, יכול להיות שהיא נהנית מהחדירה, אבל אין לה את הקליימקס. פעם היו קוראים לזה אנ-אורגזמה, כלומר אישה שלא גומרת, היום קוראים לזה פרה-אורגזמה, כלומר שזה לא שהיא לא גומרת, היא לא גמרה עדיין. היתה לי מישהי בת 45, נשואה עם 2 בנות שנשואה כבר 20 שנה ובעלה מוכן לעשות הכל, אבל לא נעים לה לבקש. היא לא חוותה אורגזמה מעולם״.
פהס טוענת שנשים רבות רוצות לגמור לא בשביל ההנאה מינית, אלא כדי לא להרגיש שהן לא מתפקדות. בעומק הזיוף נמצאת התחושה של נשים שהן לא בסדר כי הן לא גומרות בחדירה, ומכאן שהשתיקה סביב אי הגמירה משמשת לפעמים כהגנה עצמית, כשהגניחות המזוייפות מאפשרות לנו להימנע מהתחושה שאנחנו חורגות מהנורמה. כלומר, אנחנו לא בדיוק מספרות לעצמנו שזייפנו.
אם אמא שלך היא אורגזמית אז יש סיכוי שאת אורגזמית
העיתונאית איילת רוזן יצרה סרט דוקו על נשים סופר אורגזמיות, שמגיעות לאורגזמות רבות ברצף, אבל חקרה גם את הצד השני. ״במסגרת התחקיר דיברתי עם מייגן וורד, סטודנטית בת 24 שיצאה מהארון כמישהי שלא מגיעה לאורגזמה. היא כתבה מאמר שהתפרסם בכל כלי התקשורת באנגליה וחטפה אש. כתבו לה בפייסבוק דברים כמו ׳את פשוט לא עם החבר הנכון, מתוקה. בואי אני אראה לך׳. מייגן אומרת ׳ניסיתי הכל, זה לא קורה, ואתם יודעים מה - החיים שלי סבבה גם ככה ויש לי זוגיות בריאה, רדו ממני׳. זה מסר חשוב כי יכול להיות שחלק מהנשים לא יכולות לחוות אורגזמה, וזה פמיניסטי להגיד סבבה, זה לא עושה אותך פחות מינית ופחות אישה. המיניות היא לא רק אורגזמה, כמו שמין זה לא רק חדירה. להסיר את הבושה סביב מין זה גם לדבר על זה שיש נשים שלא גומרות וזה בסדר. אורגזמה הוגדרה על ידי מאסטרס וג׳ונסון כרצף מאוד ספציפי של התכווצויות של כל שרירי האגן. נעשו מעט מאוד ניסויים שמודדים את המדדים הפיזיים האלה ולא בטוח שכל אישה שאומרת שהיא חווה אורגזמה מרגישה בדיוק אותם, כך שכל הלחץ הזה סביב אורגזמה הוא לא בריא וסתם פוגע לנו בחוויה״.
איך אנחנו יודעות אם אנחנו אנ-אורגזמיות או פרה-אורגזמיות?
״חוקרת המיניות ניקול פראוזי מספרת על תיאוריה לפיה אורגזמה זה דבר גנטי, כך שאם אמא שלך היא אורגזמית אז יש סיכוי שאת אורגזמית ואם היא לא אז יש סיכוי שאת לא - כל מה שצריך זה לשאול את אמא".
״אני לא גומרת מזין ובעלי יודע את זה. אני מסבירה לו שאני יכולה ליהנות ממין גם בלי לגמור. יש לנו ילד, חיים משותפים, חברות, אינטימיות. אין לי רצון לזייף יותר, וזה שחרר אותי. אני לא רוצה להרגיש שאני צריכה להצליח גם בזה" (עמית, 36)
כשמצמצמים סקס לאורגזמות, ועל פיהן שופטים כמה היה לנו טוב, מה הפלא שאנחנו מעדיפות להסתכל בעיני הגבר שמנסה להבין אם גמרת כשלא באמת גמרת, ולהגיד ״זייפתי רק עם אחרים, בייבי״. ואם לא גמרת ולא טרחת לזייף? מזל טוב, זכית בשיחה לתוך הבוקר; כזו שצריכה לשקם את האגו ולהסביר שהארוחה היתה נהדרת, גם בלי הקינוח. גבריאלי משוכנע שהאגו הגברי דווקא יכול להכיל את האמת: ״בטוח היו נשים שזייפו איתי ולא ידעתי, ואם חשדתי שזייפו איתי, שאלתי את עצמי מה בדינמיקה מולי גרמה לה להרגיש לא מספיק בנוח להגיד ׳חמוד, זה לא הכיוון, אני לא גומרת ככה׳.
לא היית נפגע מהאמת?
״זה לא פוגע באגו, זה על הציר של בין מבאס לבין מסקרן. אם מישהי היתה אומרת לי בכנות שהיא לא גומרת זו היתה מכה קטנה בכנף מבחינת באסה, אבל אז כשאתה שואל אותה איך היא גומרת אתה יכול להבין שנשים זה דבר מגוון ולצאת מהתפיסה של גבר שיודע לשכב עם אישה אחת יודע לשכב עם כולן״.
המחקרים שבודקים זיוף מול המחקרים שהתעסקו באורגזמות אמיתיות שנשים חוות מעידים שהסקס כפי שאנחנו תופסות ותופסים אותו כרגע הוא כישלון. הוא כישלון כי מה שמבחין בעיני רובנו בין "סקס" לבין "סתם התמזמזנו" זה אם היתה שם חדירה. וזה עגום כי דווקא מ"סתם התמזמזנו" או מ"הוא ירד לי" או "הוא עשה לי ביד" או "עשיתי לעצמי ביד לידו" יש סיכוי גבוה יותר שתגמרי. חונכו לכוון לחדירה ולראות בה את המאפיין המרכזי של סקס, ובכך הפוטנציאל האורגזמי של נשים רבות בכלל לא ממומש. מה עושות? קודם כל מודות בפני עצמנו שאנחנו מזייפות, מדברות על זה, מבינות מה אנחנו צריכות כדי לגמור, ומאחלות לעצמנו פרטנר שיוכל לשים את האגו ופנטזיות הפורנו שלו בצד קצת, להקשיב ולעשות.