סרטון אחד קצר של 30 שניות מיקם את ליקי רוזנברג מיכאלי בלב הסערה הציבורית. בסרטון המדובר היא רוקדת ומבצעת תרגילי כושר לצד הזמרת נועה קירל, שבועיים אחרי לידת בנה השני בניתוח קיסרי. התגובות לא איחרו לבוא. "נשים אחרי ניתוח קיסרי מפחדות להתעטש או לצחוק. את נראית נטולת כאב, זה לא אחראי"; "גם סרטון של חמש שניות קפיצות לאחר תפרים הוא מאוד מסוכן". אלה היו רק חלק מהתגובות שטענו להשפעה רעה מצידה של מאמנת הכושר של הסלבס. ליקי, שעברה דבר או שניים בחיים, מבינה את המהומה - אבל בוחרת להודות על הרגעים הטובים. "אני יכולה להבין את האנטי, אבל אני מעדיפה להתעסק באחוז של אלו שאני עושה להן טוב, מאשר אלו שבוחרות לשבת בבית ולהתמרמר. זה לא נוגע בי".
בעיני נשים מסוימות סרטון כזה מעביר את התחושה שאם לא חזרת להתאמן כמו ליקי שבועיים אחרי ניתוח קיסרי, אז את לא בסדר.
"למה לא להסתכל על זה שבן אדם יכול לחזור לעצמו? זה לא שמתאמנת נכנסת לסטודיו אחרי לידה ואני אומרת לה 'יואו, איזה מזל שחזרת לעצמך, אחרת לא היית נכנסת לפה', נכון? אני כל החיים שלי עושה כושר, וכנראה אני יותר חזקה ואולי ההתאוששות שלי תהיה יותר קלה, אבל אני רואה את זה לא רק על ליקי. אני לא וונדר וומן, ככה גם המתאמנות שלי".
בטיימינג מדויק, מגיעות אל עבר השולחן שלנו שלוש אמהות טריות, עם התינוקות על הידיים, שנראות כאילו הרגע יצאו מסט צילומי אופנה. "ליקי, עוד קצת והרופא מאשר לי לחזור, כמה אני מחכה כבר", אחת מהן מבשרת בשמחה והשתיים האחרות מספרות בגאווה איך האימונים במהלך ההריון, תחת השגחה, תרמו לחזרה המהירה לגזרה ולתחושה הטובה.
"את רואה, זה לא רק אני: זה מי שתתאמן ותאכל בריא ותעוף על עצמה תוך כדי ההריון. אם הכל הולך בסדר בלידה, היא תחזור לעצמה מהר יותר", היא מחייכת בגאווה אבל מוסיפה "בסדר, אולי לא הייתי צריכה להעלות את הסרטון, אבל נשבעת לך, אני לא התאמנתי, רק הגעתי לבקר בסטודיו. חיכיתי כמו כולן לאישור מהרופאה. זה כמו שאני אלך שבוע אחרי לידה למועדון ויגידו 'מה את רוקדת שבוע אחרי לידה'".
נכון, גם את זה יגידו. כי זה יכול להיות מסוכן ורגיש וכי בתור משפיענית, את מהווה מודל.
"אבל מה אתם רוצים שאעשה? שאשכב בבית מתחת לשמיכה ואגיד לכם 'יואו, אני מתה כבר לחזור להתאמן ותכלס אני כבר יכולה, אבל בגלל שזה נראה לא טוב, אני אשאר מתחת לשמיכה'? אז כולם יהיו מרוצים? התאמנתי כל ההריון, הראיתי את כל השלבים, לא הסתרתי כלום, גם כשנראיתי כמו בלון. למה לא להסתכל על הקטע מעורר ההשראה, היא מאמנת כושר, היא כנראה יודעת מה היא עושה? זה כמו שמדברים על נועה קירל ואומרים 'היא נהייתה שדופה, היא נהייתה אנורקסית' במקום להסתכל ולהגיד 'וואו, נועה התחילה להתאמן, היא באורח חיים בריא והיא משמשת אחלה דוגמה לילדות ולנוער להתחיל לעשות ספורט בגיל מוקדם'".
אני רק הטאלנטית
נועה קירל היא רק אחת מתוך ארסנל השמות המפואר של המתאמנות בסטודיו ליקי'ס בנמל תל אביב. לצדה מתאמנות גם יעל שלביה, מאיה ורטהיימר, אגם רודברג, אגם בוחבוט והחברות הטובות שלומית מלכה, לירן כוהנר, שביט ויזל ודר זוזובסקי.
הכל התחיל באימונים קטנים בדירה שבה גרה ליקי עם בעלה הדר מיכאלי. בבוקר היא הייתה מורה לספורט בגני ילדים, ובערב מאמנת אישית. "כל בוקר הדר היה מפנה את הסלון למרפסת, והיינו מקימים סטודיו לאימון קבוצתי בבית". באותה התקופה הכירה את אנה ארונוב, ומהרגע שהשתיים התחילו להתאמן יחד קהל הלקוחות המפורסמות הלך וגדל. "הדר עוד עבד באבטחה וניסיתי לחשוב מה לעשות שלא יעלה לי הרבה כסף. הייתי מאמנת בפארק הירקון, שמה רמקול על העץ. זה היה העץ שלי בפארק כולם ידעו. אבל אז התחילו הפפראצי וזה לא היה נעים למתאמנים, וגם לא רציתי לאמן לפי עונות השנה, אז שכרנו דירת גן קטנה, שיפצנו אותה ב-30 אלף שקל והייתה שם אנרגיה משוגעת".
הביקוש הלך וגדל, והשניים הבינו שזה הזמן לשלב הבא. "הדר מצא את ההאנגר בנמל, לקחנו הלוואות מהבנק, נכנסו לשיפוצים ואחרי שמונה חודשים הוקם סטודיו ליקי בנמל. עברנו מ-13 מטר ל-200 מטר. הכל בזכות הדר מיכאלי. הוא אלוף. מבחינת כל היזמות וההתפתחות זה הכל הוא, אני רק הטאלנטית שמציגה את הדברים".
מה, זה לא הסיפור על האישה היזמית?
"אני לא ממעיטה בערכי, אבל אני מאוד מפרגנת לו. בקלות יכולתי להישאב למקום הפסיבי, ללמד כושר בירקון או בדירה שלי. בן זוג תומך זה כל כך חשוב בחיים, נפלתי על בן אדם שהוא המוצר המשלים שלי וזה מזל גדול. יש לנו עסק משפחתי ובנינו אותו ב-20 אצבעות".
יש לא מעט ביקורות על מאמני הכושר, שלא פחות מהאימון, חשוב להם איך האימון מצטלם לאינסטגרם.
"כשהתחלתי לאמן לא היה אינסטגרם. אם הייתי עושה את זה בשביל פרסום ואינסטגרם, אחרי חצי שנה אנשים היו מאבדים עניין. לא היו מחזיקים איתי 6-7 שנים. מעולם לא ביקשתי ממישהו להעלות פוסט או לעלות סטורי ולפרגן, וכולם משלמים אצלנו".
כולם משלמים?
"כולם".
גם החברות הטובות שלך?
"כולם. בסוף לכל אחת יש עסק, אם שביט או לירן מפרסמות משהו אני נכנסת לאתר וקונה, כי אני רוצה לפרגן לחברה שלי. ברור שהן יכולות לשלוח לי בחינם וברור שאני יכולה לתת להן אימונים בחינם. אבל למה? זה כיף, את מפרגנת לעסק של חברה שלך, הכסף שלך חוזר אלייך בצורה הכי מהממת שיש. גם נועה משלמת, לפני שהיא הפכה לפרזנטורית של מותג בגדי ספורט, היא ואמא שלה אילנה היו קונות אצלנו בגדים ומשלמות תמיד. אני לא מתחנפת לאף אחד. אם טוב לך אצלי תבואי אליי, אם טוב לך אצל מישהי אחרת לכי אליה, את לא חייבת לי כלום. שילמת, בואי".
לא מפריע לך שמישהי שמאוד מזוהה איתך, תתאמן במקום אחר?
"יעל גולדמן מתאמנת במקום אחר, וזה בסדר. יש תקופות בחיים, לפעמים מתאים לך יותר רגוע ולפעמים יותר רועש. אני לא אפול ולא אקים את עצמי על מפורסמים. בעיניי זה מדהים שהמוכרים מתאמנים עם אנונימיים, ככה כולם רואים שגם המפורסמים הם אנשים רגילים שמזיעים כמו כולם".
את עמוד האינסטגרם שלך מעטרות לא מעט תמונות עם החברות המפורסמות בנופשים ובמסיבות ביתיות. מה סוד הקסם שלכן?
"כל אחת מביאה משהו אחר לחבורה. שלומית זו אנרגיה גבוהה יותר שמביאה את המיסטיקה והכוכבים ומכניסה אותנו לעולמות שבחיים לא הייתי נכנסת אליהם, ופתאום אנחנו מוצאות את עצמנו יושבות במעגל ובוכות ומדליקות קטורת. דר היא העפיפון שלנו, שביט שהיא אהבת חיים ולירן שהיא הפאשניסטה והאושייה וחברה נורא טובה. גם נהיינו חברים מאוד טובים, הדר וגיא (גיאור, א"ו), והילדים. אנחנו באמת החבורה הכי כיפית בעולם, זה לא רק נראה".
בכל זאת הייתה ביקורת על החיוכים והתמונות הפוטוגניות כשהייתן במלדיביים ורגע אחרי נחשף ששלומית מלכה הייתה בעיצומה של פרידה.
"זה שהיא מתגרשת לא אומר שהיא לא במקום טוב בחיים שלה, ושאסור לה להיות עם חברות שלה ולבלות וליהנות. ברור שהיו שם רגעים קשים והיינו איתה, אבל הם נפרדו בטוב וכל אחד יצא לדרך שלו. אני לא מוצאת בזה משהו שלילי, באנו לעשות שמח ולחגוג את החיים".
מציקים לך בתור החברה של? מנסים לדלות ממך פרטים?
"זה כל כך ברור שאנחנו לא נדבר שהיה מצחיק אם מישהו היה מתקשר אליי להשיג פרטים. מה, אני אשרוף את החברות שלי? מן הסתם אני לא אשתף את זה שחברה שלי מתגרשת, כי זה שלה, ואני אשמור את הסוד שלה עד עולם. גם כשהוציאו את כל הסיפורים למה הם נפרדו, 'שלומית נפרדה מיהודה כי היא לא רוצה להיכנס להריון', 'כי היא לא יכולה להיכנס להריון', כי אלף ואחת שטויות, היינו צוחקות על זה. זה שלהם. אם הם ירצו הם ישתפו. אנחנו מאוד שומרות אחת על השנייה, אנחנו עוברות מלא דברים ביחד".
אני לא יכולה שעוד מישהו ימות עכשיו
ליקי נולדה בשם לי שרון רוזנברג, שם אמצעי שניתן לה על שם אחותה שלא הספיקה להכיר ונפטרה בגיל שנתיים מצהבת. המוות של האחות הפעוטה לא היה האירוע היחיד שהעיב על חיי המשפחה. "אלינו אבא ואמא היו ההורים הכי מדהימים שיש, אבל אחד לשנייה הם היו נוראיים".
מה זה אומר?
"זה אומר הכל. צווי הרחקה, משטרה, סימנים כחולים, תקופה שאבא גר אצל סבתא שלי. זה לא נעים לגדול ככה, זה כל כך הרבה שנים של לחיות בפחד. כשהיו תקופות טובות זה היה מדהים, אבל תמיד הייתה תחושה שהכל יכול להתהפך. ארוחת שישי, אם משהו לא בא טוב, המפה עפה וכל השולחן על הרצפה. זה היה קורה בתדירות מאוד גבוהה".
איך מרגישה ילדה קטנה שרואה את הקשר האלים בין הוריה?
"האחים שלי כבר היו גדולים, אני הייתי הילדה בת השמונה שנשארת להפריד בין ההורים שלה, שלא ילכו מכות, עד שהיה ריב מאוד גדול שגרם להם להבין שדי. וכשהייתי בת 18 הם התגרשו. אז לא ידעתי להתקשר למשטרה ולהגיד שזה לא בסדר, לא היה לי את המידע שיש היום. היום אני חושבת שאסור להגיע למצב כזה".
עד כמה זה מלווה אותך היום?
"אם אני שומעת מישהו אומר למישהי 'יא אפסה' זה ישר מחניק אותי. זה עושה לי רעידות בגוף, לא, לא, אל תגיד לה את זה. כשאני מקבלת תגובות של 'הכל קל לך בחיים'. איזה קל לי בחיים? לעבור ילדות כזאת זה לא קל בשום צורה".
לפני שש שנים איבדה את אביה במפתיע. "לא דיברנו אחרי החתונה שלי, היה בינינו נתק, ואני זוכרת את יום שישי ההוא, הדר ענה לטלפון, ואני ישר ידעתי שאבא שלי מת. במשך תקופה כל שישי הייתי בוכה. נורא עצוב לי שהוא היה לבד".
כעסת על עצמך?
"לא. אני טובה טובה עד שפוגעים בי. היה לנו קשר מדהים, והתאכזבתי מאוד, אבל אני יודעת שהוא סולח לי, גם אני צריכה לסלוח לו. הרבה דברים מאוד טובים קרו לי מאז ואני מרגישה שזה בזכותו. כשהוא מת, מצאתי חתול עזוב בשיחים במצב נוראי, כולם ויתרו עליו, אמרו לי לשחרר ואני זוכרת שעמדתי במקלחת ובכיתי 'אבא בבקשה תעשה שפסח יחיה, אני לא יכולה שעוד מישהו ימות עכשיו'. וזה הצליח, זה החתול שלי עד היום. אני ממש מאמינה שאבא שלי הוא זה שמראה לי את הדרך", היא אומרת ומוחה את הדמעות ששוברות את החיוך הקבוע שלה.
סלחת לעצמך?
"כן. אני לא חושבת שעשיתי משהו לא בסדר, אבל אם הייתי בשלב הזה היום והייתי יותר בוגרת אולי לא הייתי מחכה שנה כדי להשלים. מאוד עצוב לי שהוא לא רואה את ההתפתחות שלי, את הילדים שלי. בלידה של דון כשהזריקו לי קטמין, ראיתי אותו, ראיתי את אבא שלי".
זה יכול להיות אחרת
גם על הלידה של בנה הבכור דון, ליקי שיתפה לאחרונה בפוסט שגרר לא מעט תגובות. "כתבתי פוסט, 200 מילים מדהימות על הסיטואציה שעברתי, ובסוף מתייחסים רק לשורה אחת שאמרה 'תקפיצו לי פלסטיקאי'. מן הסתם זה לא היה ככה".
מה היה?
"15 שעות שאני מפוצצת פיטוצין, אפידורל כבר לא עובד עליי, מקיאה על עצמי, ובבום נכנסת לניתוח קיסרי. לא הגעתי מוכנה. לי לא הייתה את ליקי שתגיד לי שקיסרי יכול להיות אחלה. בכיתי, צרחתי, פתחו לי את הבטן והרגשתי את זה. הזריקו לי קטמין, ראיתי את אבא שלי, ואז הרופא שאל 'ליקי, מה אני יכול לעשות כדי שתפסיקי לבכות?'. ואני בתוך הסטלה שלי אומרת לו בוכייה 'תעשה שלא תהיה לי צלקת מכוערת, שתהיה לי צלקת יפה'. זה כל מה שידעתי על ניתוח קיסרי. ועכשיו כשבאתי מוכנה ויודעת, החוויה הייתה כל כך שונה, והיה לי מדהים. רציתי לספר לנשים אחרות שזה יכול להיות גם אחרת".
תגובות טובות גם קיבלת?
"בטח, יש נשים שחוו קיסרי חירום ולא היו מוכנות לשמוע על האפשרות לילד שני, ואחרי הפוסט שלי הן כתבו לי 'בא לי ללכת להזדיין עם בעלי, עכשיו הרגעת אותי, אני הולכת לעשות לו ילד'".
הלידה הטראומטית לוותה בדיכאון אחרי לידה. "זה נקרא דיכאון אחרי לידה, אבל זה מתחיל כבר קודם. הייתי מסתכלת על האולטרסאונד ואומרת 'מי זה היצור הזה שהולך להגיע לי לחיים?'. עברתי לידה קשה והתאוששות קשה ופתאום נכנס לך יצור לחדר ואת לא מכירה אותו, ואת מסתכלת עליו והוא צורח שתתני לו לאכול ואת אומרת 'מי אתה, מה אתה קשור, אני רוצה לחזור לסטודיו שלי, לחיים שלי, מה קורה פה?'".
מה הרגשת מול דון?
"אפס התאהבות, אפס רצון להאכלה, הייתי בהכחשה מלאה, אני לא זוכרת כלום, לא זוכרת שחיתלתי אותו, רק זוכרת שכאב לי בתפר לעשות אפצ'י".
הבנת שאת בדיכאון?
"כולם סביבי ראו שיש דיכאון, ראו שאני לא נוגעת בילד והיו שם בשביל לתמוך בי, עד שאמא שלי אמרה לי 'ליקי קומי לכי לסטודיו'. פתאום חזרו לי החיים, חזרו לי האנרגיות. אני לא אשכח את הרגע שהבנתי את הכל בעצמי, היה יום שהלכתי לסטודיו וכשחזרתי ראיתי את אמא שלי עם העגלה ברחוב ופשוט הסתובבתי ונסעתי למקום אחר. פה הבנתי שיש לי בעיה מאוד גדולה".
איך מתמודדים?
"התחלתי לחשוב איך אני יכולה להתחבר לילד הזה, אז התחלתי להביא אותו איתי לסטודיו. וכל מי שנכנס היה נוגע בו ומשחק איתו והייתי מצלמת אותו ועושה איתו אימונים, ומפה התחלתי להתאהב בו, עדיין לא עד למקסימום".
מתי כן הגיע המקסימום?
"רק שנתיים אחרי הלכתי לטפל בעצמי. לא הבנתי שזה לא בסדר, והיום זה החיים שלי הילד הזה. היום אני לא מצליחה להבין איך לא התחברתי אליו. ולכן הסיטואציה עם מורי, הבן השני שלי, היא מאוד מתקנת. אני לא מוותרת על האכלות, רק אני עושה לו מקלחות, וזה אחרת לגמרי".
עוד הברקה
יחד עם לידת בנה השני, נולד גם העסק החדש "הפלואו". לא מדובר בעוד סניף של "ליקי'ס", אלא מוצר משלים לחוויית האימון המלאה. "זו שיטת אימון שאין אותה, הדר אמר שזה נראה לו מוזר שמתאמנים עושים כל דבר במקום אחר, אז כאן בפעילות של שעה עוברים בין חללים ובין משקל חופשי לחדר כושר, לאירובי, לחדר יוגה ולפילאטיס".
יש מחשבה להתפתח מחוץ לתל אביב?
"אנחנו בחרנו לא להתרחב לעוד סניפים, העדפנו להיות פורצי דרך בכל מה שקשור לעולם ה-well being והמעטפת. חוץ מזה שבזכות הקורונה, הקהילה גדלה וחצתה לא רק את תל אביב אלא גם את ישראל, מה שקרה עם האימונים הקצרים שהייתי מעבירה אונליין היה מטורף, ואנחנו עד היום ממשיכים עם הזום. כל מי שלא מגיעה כי רחוק לה או יקר לה, יכולה להתאמן איתנו בזום וזה אותו אימון. כרגע לי חשוב לשמור על הבוטיקיות, חשוב לי שיראו אותי, להיות בעסקים שלי. ברגע שאתה גדל האינטימיות קטנה, אבל אני גם חושבת שכדי לגדול צריך לדעת לחלק את עצמך, בסופו של דבר אייל שני לא נמצא בכל המסעדות שלו והן כן מפוצצות".
כחלק מהקהילה, ליקי'ס היא גם אתר אופנה שהביא לראשונה מותגי ספורט פרימיום. "זו עוד הברקה של הדר. כשכולם אמרו לנו 'זה יקר ומי יקנה את זה', הוא האמין במוצר והרמנו את אתר האופנה. עכשיו אנחנו גם הפנים של הפרימיום בטרמינל X, ויש באתר את הקניינות האישית שלנו לאלו יוגה, שנולד מתוך השילוב בין חוויית אימון לפעילות פנאי. הכל מהיר שם, תוך 24 שעות את כבר מקבלת את החליפה החדשה שהכי גורמת לך לרצות לחנוך אותה מיד".
ההתרחבות למרכז וולנס תכלול בקרוב גם את הצעד הבא – את הליקי'ס אקדמי, "אני פוגשת כל כך הרבה מאמנים ומאמנות ששואלים אותי 'איך עושים ליקי'ס', או שהשקיעו כל כך הרבה כסף ולא הצליחו להחזיר את ההשקעה, אז החלטנו לפתוח וללמד אותם. אני רוצה להראות איך עושים את זה פרקטי בשטח. זה הפרויקט החדש שלי".
אז בעצם, את הולכת ללמד אחרים איך להפוך למתחרים שלך? אין מספיק תחרות בשוק?
"אני לא חושבת שיש לנו מתחרים מהסיבה שאני לא בתחרות עם אף אחד ולא עוקבת אחרי אף אחד. לפני ארבע שנים הבנתי שאני נשאבת למקום לא טוב. הבנתי שבמקום להשקיע את האנרגיה בעצמי השקעתי אותה בלהסתכל על אחרים, וזה לקח ממני פוקוס. בסוף אני החלוצה בתחום, העסק מצליח ומתפתח, הצוות נדיר, אנשים רק ממשיכים לבוא, למה אני שוקעת בהשוואות? ומאותו רגע הפסקתי לעקוב אחרי כולם. אבל באמת לא בקטע פלצני, אנחנו ביי פאר בגבוה. וזה לא רק התוצאות, אני לא רואה קהילות נוצרות במקומות אחרים, וזה מרגש אותי, בקורונה אף מתאמן לא עזב ואף אחד לא ביקש החזר כספי, אפילו לא אחד. זה הוכיח לי".
דיברת על תוצאות. נועה קירל עכשיו מצד אחד מקבלת הרבה תגובות ופרגונים על השינוי הפיזי שעברה אבל גם לא מעט ביקורת, על זניחת ערכי האישה שגאה בקימורים שלה.
"בן אדם יושב בבית ומעלה פוסט על הגוף של נועה קירל? מה יש לכם? היא לא נראית רעבה ללחם, היא נראית בריאה, יש לה קוביות, מה רע בזה? זה מצחיק אותי, זה גם התבגרות והשומן הילדי יורד. הבנות מאבדות מהמשקל שלהן בדיוק בגיל הזה, אני גם לא מבינה את הביקורת, הרי לכל כוכבת בסדר גודל כמוה בעולם יש אנשי מקצוע שמלווים אותה. מה הבעיה עם זה?".
הביקורת היא שהיא הייתה מודל לקבלה עצמית בלי לעודד אידיאל יופי של רזון.
"היא מאוד אהבה את מי שהיא הייתה, גם כשהיא באה אליי אמרתי לה שהיא לא צריכה להוריד גרם, פשוט דברים קורים, היא ירדה והתחטבה והיא נראית מדהים, מה רע בזה שהיא מרגישה טוב? היא אומרת לי 'ליקי, את לא מאמינה איך אני עושה את כל הנאמבר ואני לא מתנשפת'. זה חלק גדול מחשיבות האימון, היא פרפורמרית משוגעת. יש פה טוטאליות לא נורמלית, והיא אוכלת מה שבא לה - פיצה והמבורגר וגם אוכל בריא".
אפרופו לפני-אחרי, את לא מעלה לעמוד שלך תהליכים כאלו.
"זו לא האג'נדה שלי. מי שיפה עכשיו, הייתה יפה גם לפני וגם תוך כדי. אצלנו בסטודיו אין מראות ואין משקל, אני בעד שאנשים יחיו את החיים שלהם. את יודעת לכמה קמפיינים ושת"פים סירבתי? כל מיני בקשות ל'כמה סקווטים צריך לעשות כדי להוריד את הסופגנייה'. אבל מה לעשות, יש מאמני כושר שעדיין עושים את זה ושמים לך את הלפני ואחרי, ויש מאמני כושר שרודים במתאמנים שלהם. נורא קשה לי שאין פיקוח וכל אחד מרגיש וחושב שהוא יכול להיות מאמן כושר. ויש לא מעט אנשים שרלטנים. מבחינתי מה שחשוב זה לדאוג לנפש שלך ולדעת ליהנות מכל העולמות – מסיבות, אוכל טוב, אלכוהול, סטלות, אימוני כושר וחברים. צריך לשלב הכל, ורק אז זה מחזיק מעמד".
צילום: ערן לוי | סטיילינג: מזל חסון | איפור: נועה לוי | שיער: רן קריסי | הפקה: רותם פנחס