לירז אסייג נשענת על הספה בבית הקפה, מתרווחת ומלטפת את הבטן. "עפים עליי ברמה כזאת שאני צריכה להדוף", היא מספרת, "כשאני נכנסת לחדר כולם קופאים לכמה דקות. חבל שלא ראית מה היה כשבאתי לכאן. כולם הפסיקו לאכול והסתכלו עלי". לא קשה להבין על מה היא מדברת. היא עטופה במעיל למרות השמש בחוץ, כל כך יפה שקשה להסיר ממנה את העיניים. "כשאני עומדת מול הראי גם אני עפה על עצמי, ולא מעניין את התחת הענק שלי מה יגידו לו. אני מרגישה מושלמת".
בגיל 33 ובמידה 42, אסייג מגדירה את עצמה כ"דוגמנית הפלאס סייז המובילה בארץ", ויש לה קבלות. היא דיגמנה ל-Motif, עונות, מתאים לי ו-Alice, כיכבה באיילון בפרסומת למותג טליה, השתתפה בקמפיין לרשת האופנה הצרפתית Longboard Sized והצטלמה להפקת אופנה בזנזיבר עבור מעצבת לונדונית. לפני כמה חודשים היא גם הצטלמה ל-Hairvision, מרכז להחלקות ותוספות שיער ("אני הראשונה שנבחרה להוביל קמפיין ביוטי במידה שהיא לא סקיני"). ואף על פי שקשה מאוד להגדיר אותה כשמנה, היא התבקשה להשתתף בסדרה "שמנופוביה", שמשודרת בימים אלה ב-HOT8 ועוסקת באנשים שנאבקים כל חייהם בסטריאוטיפים על שמנים.
"כמעט כולם סובלים משמנופוביה. גם רזים", אסייג אומרת, "המחלה היא לא ההשמנה עצמה, אלא להיות שבוי בשטיפת מוח. מעט בנות מסתכלות בראי ואומרות 'איזו מהממת אני, אני הולכת לכבוש את העולם'".
את לא שמנה.
"אל תגידי לי את זה. אנשים אומרים לי 'את לא שמנה' בקטע של 'אני לא רוצה לקלל אותך', או שהם חושבים על שמנים בתור הענקיים האלה, האוביס, שלא זזים מהכורסה. אבל אם תשימי אותי ומישהי במידה 34 בתחנת אוטובוס ותתני לשתינו גלידה, רק עליי יסתכלו ויגידו 'איזו שמנה, מה היא אוכלת גלידה'. ואני לא מאלה שיושבים על הספה, הגעתי עכשיו מאימון. אני שמנה, וזה בסדר, זה מושלם".
טוב, אולי את קצת מלאה.
"את המילה 'מלאה' המציאו כדי לא לפגוע. אני שמנה. אם תראי אותי בעירום יהיה לך יותר קל להבין למה אני אומרת את זה. יש לי גנטיקה מרוקו סטייל, עצמות לחיים וציצי גדול, ואני רואה בזה ברכה. כשאני שומעת מאנשים 'תרזי, תעשי כושר', אני חושבת – מי שמכם?".
אפס סובלנות כלפי פריכיות אורז
כבר כמעט עשור שאסייג מרגישה שהיא מסתובבת בעולם עם שליחות. להופיע, לדבר, להראות לכולם שזה כיף להיות שמנה. בגיל 24 השתתפה בתחרות "היפה והשמנה" וגם ניצחה, ומאז היא לא מפסיקה לשים את עצמה בפרונט. באינסטגרם שלה אפשר למצוא לא מעט תמונות עירום והלבשה תחתונה, והפייסבוק שלה מלא בפוסטים שמדברים על קבלה עצמית ושינוי תפיסת עולם.
"קצת אחרי שזכיתי בתחרות ישבתי עם אחותי הקטנה", היא נזכרת, "היא שיחקה בברביות, אני לבשתי חולצה ורודה והיו לי תלתלים ארוכים, ופתאום היא מסתכלת עליי ואומרת 'את ברבי שמנה!'. יצא לה כל כך טהור ואמיתי. ילדה הבינה את מה שאני לא יכולתי, שאישה לא חייבת להיות עם מותן כל כך קטן וחזה זקור, והבנתי שאני צריכה לגרום לכולם לחשוב ככה. לדגמן אף פעם לא היה החלום שלי, אבל אז הבנתי שאני הולכת על זה בכל הכוח".
זה לא קרב אבוד? כולנו רוצים למצוא חן, ורזים מקבלים יחס טוב יותר מהסביבה.
"את יכולה לגרום לאנשים לתת לך יחס כזה. כמה פעמים נשים חשבו שהן יהיו מאושרות יותר אחרי ניתוח ציצי או אף, שיתחילו איתן יותר? ומה קורה, מתחילים איתן יותר?".
אולי.
"אני אומרת לך חד משמעית שלא, כי הן ימשיכו ללכת מכופפות ולא להאמין בעצמן. היופי הוא בגיוון. תצאי לבר בתל אביב ותראי את כל בנות ה-40 פלוס שנראות אותו דבר. בנות 20 עושות היום שפתיים. נולדתן יפהפיות ועכשיו אתן נראות כמו שכפול. קשה לי להכיל את אלה שמסתגפים ואוכלים פריכיות אורז, יש לי כלפיהם אפס סובלנות. אני לא אחסיר מעצמי שום דבר שבא לי לאכול".
הגישה הזאת מרתיעה גברים?
"להפך, גברים מעדיפים שמנות. החבר שלי נמשך אליי יותר כשהייתי יותר שמנה".
יש טענה שאם גברים כבר רוצים שמנות, זה רק לסקס, לא לזוגיות.
"מי שחושב ככה הוא מסכן. חבר שלי מרגיש שהוא זכה בלוטו. אני באה ממקום של 'מאמי, אתה מוכן לזכייה של חייך?'. אני הסקסית בחבורה שלנו, וכל החברות שלי ממש רזות. כשהיינו יוצאות לבר הן היו באות עם הגופיות התלויות, שאפילו אין ציצי, מכירה? הכי כוסיות בעולם. ועם מי היו מתחילים? רק איתי. גם כשהייתי 136 קילו התחילו איתי בלי הפסקה. אם הייתי גבר הייתי מזיינת את עצמי מהבוקר עד הערב".
העירו לך פעם על המשקל בדייט?
"יצאתי פעם עם מישהו שהזיע והתרגש שבכל פעם שהוא ישב איתי. עף עליי ברמות. הלכנו לכמה דייטים, ויום אחד כשנפרדנו נכנסתי לאוטו והוא נעמד ליד החלון ואמר: 'עכשיו נשאר רק להוריד לך את התחת והבטן ואת מושלמת'. הסתכלתי עליו, אמרתי לו 'אני מושלמת', סגרתי את החלון ונסעתי. הבנאדם רדף אחריי, הטריד אותי, לא הפסיק להתקשר. הוא לא היה מסוגל לקבל את מי שאני, אז הוא לא קיבל אותי".
התאמנתי כמו מטורפת, שתיתי רק שייק מנגו
כבר שנה שלירז יוצאת עם הבאדי בילדר רועי כהן, שהתחיל איתה אחרי שראה תמונה שלה בפייסבוק. הוא סגן מר ישראל ומאמן לאורח חיים בריא, "אבל גם הוא מרגיש שמן, אפילו שכולו שרירים", היא מספרת, "הוא מת שנגור כבר ביחד, זה החלום שלו. אבל בינתיים אני מעדיפה לבד".
עד שהיא מצאה אותו לא היה לה קל באהבה. דווקא אחרי שזכתה ב"היפה והשמנה" היא ירדה 50 קילו תוך שמונה חודשים, כי בן הזוג שלה אז החליט שהוא רוצה אותה רזה. "הכרנו דרך חברים, הוא היה מבוגר ממני, בן 46. הייתה לנו זוגיות נהדרת, עברנו מהר מאוד לגור ביחד. אחרי שלושה חודשים הוא קם בבוקר ואמר לי 'אני לא יכול להיות עם מישהי מלאה'. זה היה כאילו קיבלתי פטיש על הראש, ומאותו רגע הפסקתי לאכול. התאמנתי כמו מטורפת כל יום שעתיים ברצף. הדבר היחיד שהייתי מכניסה לגוף היה שייק מנגו, כי יש בו סיבים".
וזה עזר?
"לא. הקשר המקולקל הזה הפך להיות אלים ולא בריא. חשבתי שאני אוהבת אותו, והוא שיחק בי מבחינה פסיכולוגית בצורה קשה מאוד. הוא ניתק אותי מהמשפחה והחברים וכל הזמן היה פוחד שאני אקום ואעזוב אותו. את יכולה להיות בן אדם חזק וחכם, אבל כשמישהו משחק לך במוח את לא מבינה בכלל איך זה קורה. במהלך שמונת החודשים של הירידה המטורפת שלי במשקל, כל קילוגרם שירדתי גרם לקנאה ולאלימות שלו להתגבר. מספיק שלא כיבסתי בזמן והראש שלי היה מוטח בדלת".
איך זה נגמר?
"שרתי בלהקה והוא לא הסכים לזה, ויום אחד לפני הופעה הוא פוצץ אותי במכות. יד שמאל שלי הייתה כפולה בנפח, וכולי הייתי מלאה בסימנים. התלבושת של ההופעה הייתה מחוך עם זרועות חשופות, ונראיתי כמו מוטציה עם כתמים ששום מייק אפ לא יכול להסתיר. החברה שהייתי אמורה ללכת איתה הגיעה אלי הביתה כשלא עניתי לה, וברגע שהיא ראתה איך אני נראית תפסה אותי, הכניסה לאוטו ואמרה 'לפה את לא חוזרת'. נסענו לתחנת משטרה, הגשנו תלונה וזהו. אני לא יודעת מה קורה איתו, הוא מת מבחינתי. היום אני לא אשתנה בשביל אף אחד".
זו לא היתה הפעם הראשונה שבה אסייג סבלה מאלימות והתעללות. "אבא שלי היה מכה אותי ואת אחי", היא מספרת. "לא הכאפות שכולנו היינו מקבלים פעם, אלא אלימות נוראית. באחת הפעמים הוא לקח כיסא עץ כבד, וכמו גיטריסט פירק אותו עליי. הייתי בת 10".
ואימא?
"אימא הגנה עליי בגופה. היא הכי יקרה לי בעולם. היא שייכת לאסכולה של נשים שמאוד חסרות עמוד שדרה, שלא בטוחות אם הן יכולות להחזיק בית לבד. ככה היא גדלה, עם חינוך שלא מפרקים בית ולא עוזבים בעל בשום מצב. עם אבא שלי אני לא בקשר כבר שנים, הוא לא מעניין אותי".
לא רק צלקות פיזיות היא צברה בבית, אלא גם נפשיות. היא נולדה בפתח תקווה, שבה היא גרה עד היום, ויש לה ארבע אחיות ואח. "הבית היה דתי ולמדתי בבית ספר לבנות. בהופעות שם תמיד רקדתי והייתי בשורה הראשונה, ולא הרגשתי שאני צריכה להסתיר את עצמי. ואז הייתי מגיעה הביתה וההתעסקות הבלתי פוסקת הייתה במה אני לא צריכה לאכול, להחביא ממני את השוקולדים, לספור לי את הזיתים, לספר לי על דיאטות חדשות. אני אף פעם לא רציתי להפסיק לאכול, חשבתי שאני בסדר. הייתי מהמקובלות בכיתה, מאלו שמגנות על מי שעושים עליה חרם. הייתי לידרית, ובבית הכול נעלם".
איך זה גרם לך להרגיש?
"הייתי בעיקר עצובה. זה כל הזמן היה מוקד לתסכולים, שאני לא מספיק טובה. היו אומרים לי 'אם תרדי במשקל נלך לקנות בגדים' ולוקחים את אחותי לכל החנויות הנחשקות. זה צבט בבפנים של הלב".
אף פעם לא אמרו לך שאת יפה?
"יש כזה קטע שאימא מרוקאית לא תגיד לך יפה, אלא 'טפוי יא קופה, מכוערת', וככה תדעי שאת יפה. זה דווקא איזן לי את המרמור והכאב, כי לי אימא שלי אמרה את זה ולאחותי לא. היום אימא גאה בי בטירוף".
אמרתי לאלוהים: "תודה שנתת לי את הגידול הזה"
בגיל 28 חלתה לירז בסרטן. גידול על קנה הנשימה, שהתגלה רק כשהיה כבר ממש גדול. "חשבתי שאני שמנה ולכן קשה לי לנשום. יום אחד נסעתי לצפת עם המשפחה, רציתי לשתות כוס מים, הרגשתי סתימה בגרון והמים לא עברו. בלי להגיד כלום לאף אחד ירדתי לקופת חולים, הרופא בדק אותי, מישש את הגרון ונתן לי הפנייה לבדיקות. גם לבית החולים הלכתי לבד. סבתא שלי נפטרה מסרטן השד, יש לי כל מיני קרובות שהיו להן גידולים, ולא רציתי להכניס את אימא לסרט".
מה אמרו לך בבית החולים?
"הרופא חשב שאולי בלוטת התריס מוגדלת, ואמר לי לפנות לרופאה כשאגיע הביתה. כשבאתי אליה היא אמרה 'תתחילי לעשות דיאטה'. חשבתי לעצמי, איזו דיאטה? אני אוכלת בריא, אני מתאמנת, זה לא הגיוני. בסופו של דבר היא נתנה לי הפנייה לאולטרה סאונד. היה שם טכנאי שהתחיל לצעוק עליי 'מה זה הממצא הענק הזה? איך את מסתובבת עם זה כל כך הרבה זמן?', והוא לא מסביר לי מה קורה וכולי לחוצה והיסטרית. בסוף האחות אומרת לי 'זה גידול'. ישבתי שם בהלם".
ומה עשית?
"חזרתי הביתה ולא אמרתי כלום לאף אחד. הלכתי לבדיקות, לשאיבות ולביופסיות לבד. אני בן אדם כזה, שאם מישהו יידע שקשה לי, אם אני אזהה דאגה או רחמים, יאבדו לי הכוחות. אמרתי לאלוהים: 'תודה שנתת לי את הגידול הזה. רק אני יכולה להתמודד איתו, אף אחד מהקרובים שלי לא'. הרגשתי כאילו קיבלתי מתנה. בכל פעם שאני מדליקה נרות שבת אני אומרת תודה".
טוב, עכשיו את מגזימה.
"אני באמת יכולה להתמודד, ועשיתי את זה באהבה. אמרתי לרופאים שאני רוצה לעבור את הניתוח לבד והם לא הסכימו. ואז חשבתי על זה שאם יקרה משהו, אימא אפילו לא תדע שהלכתי לניתוח ופתאום מודיעים לה שאני מתה. אז יומיים לפני סיפרתי לה הכול והיא לא הפסיקה לבכות. כל המשפחה שלי התהפכה מזה, הם לא יכלו לתפקד. אני עצמי לא האמנתי שאזכה לראות את גיל 29. הטיסו פרופסור מצרפת לנתח אותי ביחד עם פרופסור מבילינסון, פתחו לי את בית השחי וכרתו לי את האונה הימנית של בלוטת התריס. הייתי מאושפזת חודשיים וחצי כי נפגע לי עצב ולא יכולתי להזיז את יד ימין קרוב לשנה, אבל עכשיו אני בסדר".
לא כל שמנה היא דוגמנית
עולם דוגמנות הפלאס סייז הישראלי עדיין קטן, אבל קשה לפספס את הפריחה שהוא עובר. יותר ויותר דוגמניות מלאות מופיעות בהפקות אופנה, נשים במידות גדולות לא מתביישות להצטלם בעירום, ושבוע האופנה למידות גדולות כבר הפך למסורת. "יש משהו קסום בהתעוררות הזאת", אסייג אומרת, "המטרה שלי היא שכל בחורה, לאו דווקא שמנה, תסתכל על עצמה ותגיד 'איזו יפה אני'. וזה שרואים יותר ויותר אנשים כמוני גורם לנשים להעז, לקום ולהגיד את זה. אני לא אשקוט עד שתהיה בערוץ הילדים מנחה שמנה וסקסית שכל הילדים ירצו להיות כמוה".
אם כולן יפות, אז כל אחת יכולה להיות לירז אסייג?
"יש איזה קטע טריקי עכשיו, שכל שמנה קוראת לעצמה דוגמנית. מספיקות שני סלפיז ושתי תמונות שהיא עשתה בשת"פ. אני רואה את התמונות וחושבת 'איזה חמודה', אבל התגובות הן 'מהממת מושלמת מלכת היופי'. בואי, לא כל שמנה היא דוגמנית, אני כן. אם אני אדגמן עכשיו לקסטרו יקנו מהם יותר, אני אמכור יותר ממישהי במידה 34. דוגמנית היא מישהי עם פרופורציות נכונות, שעוברת מסך, יודעת להחזיק את הגוף, לא אחת עם אותו פרצוף בכל תמונה. חצי מההודעות שאני מקבלת הן מבנות שרוצות לדגמן וחיות בסרט. זה לא המקום שלי להגיד להן לא, אני מקווה שהן יגיעו להבנה הזאת לבד".
את כבר בשלב שמזהים אותך ברחוב?
"לפעמים. מישהי עצרה אותי ברחוב, סיפרה לי שהיא ראתה את 'שמנופוביה' ואמרה 'בזכותך הבנתי מה עשיתי לילדה שלי והפסקתי. תודה רבה לך על זה', ואני מסתכלת עליה ויורדות לי דמעות. אחר כך פגשתי גם את הבת שלה, ואני אומרת – עולם אחד שיניתי, תיקנתי, אני אבוא כמו כדור אש ואשרוף את כל הבורות. אי אפשר להמשיך לחיות ככה".
