בחודש שעבר התפרסמה ב"רדיט", אתר הפורומים האמריקאי המפלצתי, שאלה שהגדירה מחדש את הסיוט של ההורים בני זמננו. המתייעץ, אבא לבן עשרים פלוס ובת שצעירה ממנו בחמש שנים, שאל את הגולשים מה הוא יכול לעשות עם בנו שאותו הגדיר "אינסל מלא שנאה".
בפוסט ארוך האב תיאר עשור של התפרצויות אלימות: הבן הטריד מינית תלמידה מבית הספר, נתפס מסניף את התחתונים של אחותו, הציק לחברה שלה, בת 13, עם שאלות פולשניות ונהג לכנות את אמא שלו "זונה. כמו כל הנשים". כל ניסיון לשלוח אותו לטיפול או למנוע ממנו את הגישה לפורומים שמהם שאב השראה רק הקצינו את הכעס. כשאחותו הייתה בת 18, הוא פרץ לחדרה והיכה אותה ואת חבר שלה כי שמע "קולות של זונה" מעבר לקיר, ולבסוף גנב תמונות פרטיות מהטלפון של אמא שלו - ומכר אותן באינטרנט. לאב לא נותרה ברירה, והוא פנה למשטרה. "אני לא יודע למה הבן שלי הדרדר ככה, אבל אני מצטער שאכזבתי אותו. אני מקווה שיעצרו אותו לפני שהוא יפגע בעוד מישהו", שיתף בייאושו.
המושג שבו השתמש האב, "אינסל", לא זר לדיירי רדיט. אחרי הכל שם קמו (והוסרו) כמה מקהילות האינסלים הגדולות והמאיימות. היום הוא גם לא זר למיינסטרים האמריקאי. רק לאחרונה הקדישו ב"חוק וסדר" פרק מיוחד לאינסלים, בו סומנו כסיכון לחברה. המושג הוא קיצור של הביטוי "מתנזרים שלא מבחירה" (Involuntary Celibates) שמתייחס לכל מי שמעוניין ביחסים אינטימיים ורומנטיים - אבל לא מצליח.
הקיצור הומצא לראשונה בשנות התשעים על ידי לסבית קנדית בשם אלנה, וכמו כל גיהינום גם זה היה רצוף כוונות טובות. אלנה הגדירה את עצמה כאינסלית והקימה אתר שיאפשר לאנשים מסוגה, נשים וגברים בודדים שלא מצליחים למצוא פרטנרים רומנטים, להיפגש ולשמש אוזן קשבת אחד לשני. אבל השנים עברו, הקהילה התחזקה ועשתה חתיכת טוויסט: ממקור תמיכה היא הפכה למקום בו החברים מתדלקים אחד את השני בגזענות, אנטישמיות אלימות וזעם. האינסלים גיבשו עולם ערכים מעוות, סלנג ייחודי ושפה משותפת. את התסכול המיני הם תרגמו לשנאת נשים; ואת הרחמים העצמיים לעליונות גברית (בדומה לעליונות הלבנה של האלט רייט האמריקאי, לו יש לא מעט קווי דמיון עם קהילת האינסלים).
פה הסיפור היה יכול להיגמר, הרי כמה עניין כבר יכולים לעורר פוסטים של נערים דחויים שכותבים "כל הנשים זונות" או "קבלו הוכחה שכל הנשים הן זבל שרוצות לנצל גברים". אלא שאז כמה בודדים מחברי קהילה פנו למחוזות האובססיה הטרגית-אמריקאית: רצח המונים. הראשון היה אליוט רודג'ר בן ה-22, שטבח בשישה אנשים בקולג' בסנטה ברברה, לא לפני שניסח מניפסט שנאה בן 127 עמודים וצילם סרטון יוטיוב בו הוא מסביר את מניעיו. "אני בתול בן 22, אפילו לא נישקתי בחורה. זה לא הוגן", אמר למצלמה. "אני אטבח בכל זונה בלונדינית מפונקת שאראה שם. תראו שבעצם אני הנעלה, אני זכר האלפא".
קהילת האינסלים בה רודג'ר היה פעיל נסגרה לאחר הרצח, אבל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי. בעיניי רבים הוא הפך לאגדה. שמו עלה כמקור השראה לרצח שביצע כריס הרפר מרסר, גם הוא בתול, שירה למוות בתשעה אנשים במכללה באורגון; ושנה לאחר מכן פורסם שגם ניקולס קרוז, שרצח 17 סטודנטים בפארקלנד פלורידה, היה ידוע כמעריץ שלו. השנה קושרו שני מסעות רצח נוספים עם אינסלים: הראשון, הוא אלק מינסיאן שדרס 10 אנשים בקנדה. לפני ההתקפה מינסיאן פרסם פוסט בו כתב "מהפכת האינסלים החלה". השני התרחש במרכז היוגה בפלורידה, כשסקוט פול ביירלה רצח שתי נשים והתאבד. לאחר מותו מצאה המשטרה המקומית במחשב שלו חומרי הסתה נגד נשים ומיעוטים.
שלוש מתוך עשר מחפש את האחת
קשה לצייר דמות אחידה של אינסל. לא כולם עונים על סטריאוטיפ הבתול הגיק. חלק מספרים על חיי חברה עשירים או לפחות מספקים, וחלקם מודים שמעולם לא ניסו אפילו לדבר עם נשים ומתוודים על היסטוריה ארוכה של בעיות נפשיות; יש כאלה שמחזיקים במשרות מכניסות, וכאלה שנשבעים שאמא שלהם היא החברה הכי טובה שלהם. דבר אחד שכן משותף לכולם הוא העיסוק הנברני והאובססיבי באידאל היופי וכלכלת המין, ניסיון להכריע את שוויים בשוק הפנויים-פנויות. כמעט כל הפורומים בהם ביקרתי כללו דיונים על גובה וניתוח מבנה הגולגולת של דוגמנים וגברים נחשקים מפורסמים.
מייקל, אמריקאי בן 23 שלא עובד כרגע, נוהג להעלות לקבוצת אינסלים פייסבוקית תמונות פנים שלו, ולבקש מהחברים לעזור לו להחליט מה דוחה בהן. "אין לי בעיה לנתח את זה", הוא אומר. "הדבר המרכזי שמשפיע לרעה הוא מבנה גוף קטן או מבנה עצמות פנים נשי. חשוב להבין ששרירים לא עוזרים. וגם פיצ'רים לא מושכים בפנים. זה אפקט ההילה, ולמי שלא נראה טוב אין שום סיכוי".
לדעתך יש סוג מסויים של גברים שנשים רוצות?
"תלוי באישה. גברים יכולים להיות נחשקים מסיבות שונות, אבל כולם חייבים לענות על סף מסוים של אטרקטיביות חיצונית. צריך להיות לפחות מספר שלוש מעשר. אף אישה לא תצא עם מישהו שהוא פחות משלוש. אני לא מאשים אף אחד במצב שלי. אף אחת לא תצא עם מישהו שהיא לא נמשכת אליו, אבל זו גם לא אשמתי. אני יודע שזו לא האישיות שלי, אני מצליח ליצור חברויות בקלות".
יכול להיות שזה נובע גם מבעיות נפשיות?
"זה פקטור".
אתה סובל מבעיות מסוימות?
"כן, אובססיות, ודיכאון כתוצאה מהאינסליות שלי. אבל אלו לא הסיבות לכך שאני אינסל".
אז למה נשים לא מעוניינות בך?
"במקרה שלי זה רק איך שאני נראה, וזה שאין לי דברים משותפים עם הרבה נשים. אני מתעניין בדברים כמו שחמט, פיתוח הגוף ונגינה, קשה לי למצוא בנות שמתעניינות בזה".
רונן, ישראלי בסוף שנות ה-20 ממרכז הארץ שעובד בחברת הייטק גדולה, התנשק השנה לראשונה. בשיחה הוא מספר על החשיבות של מראה חיצוני ביכולת ליצור קשרים רומנטיים. "בעיניי אינסל הוא מי שנעדר את היכולת לגרום לבת המין השני לרצות לקיים אתו יחסי מין. זה יכול להגיע מכמה דברים. בדרך כלל זה שילוב של מראה ואופי. בעיניי העובדה שאינסלים כל כך שנואים רק מראה עד כמה סקס חשוב בחברה שלנו, ושמי שלא מסוגל להשיג אותו נחשב נחות".
אתה מאמין שיש דירוג של מה שחשוב לנשים, מבחינת מראה?
"גובה ופנים זה הכי חשוב. גבר גבוה עם פנים יפות יכול להשיג בחורה, ולא משנה כמה הוא מוזר חברתית, ואת רואה את זה".
איפה?
"ראית אי פעם גבר גבוה עם פנים יפות בתול?"
נשים לא יכולות להיות אינסליות?
"אישה, אפילו הכי מכוערת, יכולה למצוא מישהו בקלות".
גם אם אישה מוצאת פרטנר לסקס יותר בקלות, זה לא אומר דווקא שהגבר מעוניין דווקא בה. גם הן יכולות להיות בודדות ולא מסופקות.
"כן ועדיין, אינסלים בכיף מוכנים להיות פשרה".
"בעלי חיים לא מבקשים הסכמה לפני סקס. הם פשוט קופצים על הנקבה"
"רוב האינסלים יגידו שהבעיה היא בפנים שלהם, אבל אם תכנסי מתחת לפני השטח תגלי שזה הרבה מעבר לזה", מנסה לסייג ג'ונתן, מובטל בן 28 מארצות הברית. "אינסלים לפעמים מפרסמים תמונות שלהם בפורומים ואנשים אומרים להם 'אתם לא אינסלים, אתם לא נראים כל כך רע', אבל להראות רע זה לא רק פנים לא יפות, גברים לא מדברים על הדימוי גוף שלהם. בשיחות שאני מנהל, הרבה מהם מתוודים על דברים כמו מיקרופינס, עור עודף כתוצאה מירידת משקל, אקנת גוף חמורה או בעיות באשכים. הרבה יותר מקובל היום שנשים ידברו על חוסר הביטחון הפיזי שלהן, ולא גברים. אני מודה שגם אם גבר ידבר איתי פנים אל פנים על חוסר הביטחון הפיזי שלו אני ארגיש לא בנוח".
ג'ונתן מעלה נקודה שהייתה יכולה לחבר בין מצוקת האינסלים למאבק הנשים, אידיאל היופי והשיימינג לסוגיו, אבל הגשר הזה כנראה לעולם לא ייבנה. למרות שאף אינסל לא יצהיר בפנים גלויות ובשמו המלא שהוא שונא נשים, המיזוגניה כבר נטועה עמוק מדי בקהילה. בוויקיפדיה של האינסלים למשל, פמיניזם מוגדר כ"התהליך בו נשים לוקחות קרדיט עבור רוב ההמצאות של גברים רווקים כדי להיכנס לשוק העבודה". לדעתם, התפיסה שלגברים יש יותר כוח ובחירה מנשים - שגויה מן היסוד.
"דימוי גוף והסטנדרטים לגוף גברי הם נושאים שמעסיקים את האינסלים כל הזמן, אבל אינסלים לעולם לא יגדירו את עצמם כפמיניסטים", מרחיב ג'ונתן. "הדבר היחיד שאני מחבב בפמיניזם זה שהוא הופך גברים ליותר נשיים - ונשים ליותר גבריות. חוץ מזה הפמיניזם פוגע באינסלים כי הוא מרחיב את החופש המיני של הנשים".
איך החופש המיני של נשים פוגע באינסלים?
ג'ונתן: "האינטרנט והאפליקציות הופכים את האפשרויות של נשים לבלתי מוגבלות ומעודד רדידות, אז הן יבחרו כל הזמן את אותם 20% של גברים שנראים טוב. לגברים יש יותר תשוקה למגוון מיני בקרב נשים, וגם פחות אפשרויות בחירה".
אז אתה נגד פמיניזם רק כי זה פוגע בגברים כמוך?
"כן".
כל הגברים הצעירים שדיברתי איתם לצורך הכתבה ממקמים את עצמם איפשהו על הרצף האינסלי. אף אחד מהם לא רצח, ורובם מתנגדים במידה מסוימת לאלימות נגד נשים. רובם זהירים, לא רוצים לייצר כותרות סנסציוניות או להוציא שם רע לקהילה, אם אפשר להגיד דבר כזה בכלל. אבל ככל שמעמיקים איתם בשיחה ופונים לדוגמאות ספציפיות, מתגלות דעות מערערות. איאן, אינסל בשנות העשרים לחייו, אירופאי שמבקש שלא אחשוף אפילו את ארץ המוצא שלו, מדבר איתי מפרופיל זמני, אחרי שהפרופיל האמיתי שלו נחסם בעקבות פוסט בו קרא לנשים זונות. למרות שאינו בתול, הוא מגדיר את עצמו כאינסל. "לא עשיתי סקס שנה. כשכולם מסביבי עושים סקס ומדברים עם מי שהם רוצים, זה כבר ברור שאני אינסל בסיטואציות מסוימות".
איאן מבקש לחדד את מחשבותיו לגבי נושא ההסכמה. "בעלי חיים לא מבקשים הסכמה לפני סקס. הם פשוט קופצים על הנקבה ומשתלטים עליה, ובני אדם מתנהגים כאילו אפשר להיפטר מאונס כשזה טבוע עמוק בשורשים שלנו בכדור הארץ". הוא מעלה כדוגמה משיכה של אנשים ל-BDSM ואלימות בהסכמה במין. "ההבדל בין אונס למשחקי תפקידים של אונס זה שקורבן האונס לא נהנית, אבל במשחק תפקידים היא כן נהנית. זה בעייתי למי ששוכב איתה להבין את ההבדל, את מסכימה? כשמישהי אומרת 'לא' האם היא משחקת אותה קשה להשגה או שהיא באמת לא רוצה כלום?".
אז גם אתה שותף לתפיסה האינסלית לפיה "כל הנשים זונות".
"כן, אני חושב שרוב הנשים טיפשות ורוב הנשים זונות, אבל זה רק הניסיון שלי ממי שדיברתי איתה. גם גברים זונות, אבל ההבדל הוא שלנשים לא אכפת שגברים זונות, זה מדליק אותן. רוב האנשים טיפשים, אבל נשים יותר מגברים".
"את נראית נחמדה, אבל את גם זונה כי את אישה", מוסיף איאן כשהוא מרגיש ששיחתנו קרובה לסופה. "הן צריכות שיחבטו בהן, ישמרו אותן תחת שליטה". כשאני נפרדת ממנו, איאן מאחל לי חג חנוכה שמח ומודה לי על ההקשבה. "הרבה זמן לא קיבלתי תשומת לב מאישה. אפשר גם לדבר על קולנוע בפעם הבאה".
"הרגשתי שיורד לי משקל מהכתפיים, זה ממש עזר לי להתמודד עם הכעס"
כמו כל קהילה, גם האינסלים עסוקים מאוד בשאלה מי שייך למועדון ומי לא. האם כל בתול מבוגר הוא אינסל? האם אינסל יכול למנוע מעצמו את הגורל הזה באמצעות עובדות מתעשיית המין? "אינסל הוא בהגדרה מי שלא מצליח למצוא פרטנר מהמין אליו הוא נמשך", חוזר רונן על מסרים של חבריו לקהילה. "וכשגבר משלם לאישה תמורת סקס הוא עדיין נשאר גבר שאף אחת לא רצתה לשכב איתו". ג'ונתן, שלא התנשק מעולם, הגיע למסקנה דומה אבל הדרך הייתה הרבה ארוכה.
ג'ונתן הוא מהאינסלים הבודדים שלא מפחדים לדבר בפנים גלויות על המצוקות שלו. בווידאו שהעלה לוולוג שלו, וצבר עשרות אלפי צפיות, הוא מספר על המסע שלו לנבדה, בה הזנות חוקית, במטרה ולאבד את בתוליו. "הבנות עצמן עלו כמאתיים דולר, פחות מזונה לא חוקית איפה שאני חי", הוא מספר. "הרגשתי שיורד לי משקל מהכתפיים, זה ממש עזר לי להתמודד עם הכעס, אבל אחרי שחזרתי הביתה, חזרתי להיות אינסל. לא הצלחתי לשחזר את מה שהרגשתי בנבדה, וזה עשה אותי מדוכא שוב. הרגשתי שאני שוב בלתי נראה, וככה בעצם התחלתי את הוולוג שלי".
דרך הוולוג ג'ונתן צבר קהל של "מעריצות", להגדרתו, וכך גם הכיר את החברה הראשונה שלו, סטודנטית לתואר מתקדם בסוציולוגיה ("רוב הנשים שרוצות לצאת איתי אובססיביות לאינסלים"), אותה לא פגש עד היום. "נשים לא רוצות לשמוע שהדייט הפוטנציאלי שלהן הוא אינסל, אבל כתוצאה מהרציחות האינסלים קיבלו תדמית של ילדים רעים, וזה מיוחד".
כשאני שואלת את ג'ונתן איך הצליח לממן לעצמו נסיעה לנבדה, שעלתה לו כמעט עשרת אלפים דולר, הוא מגלה שהוא מרוויח כסף ממה שהוא מכנה "גיי-פור-פיי". "אני עושה טובות מיניות לגברים באתרי אינטרנט. אני לא נהנה מזה. אני לא נמשך בצורה רומנטית לגברים, אני עושה את זה כשאני באמת לא יכול להרשות לעצמי לקנות אוכל. אם הייתי יכול הייתי עושה את זה לנשים, אבל רק אישה אחת שילמה לי. אנשים רומזים שאינסלים הם הומואים זה מעליב עבורנו, אין הרבה אינסלים בארון".
לא הרגשת לא בנוח לשלם לנשים תמורת סקס, כשאתה בעצמך מקבל כסף לעשות דברים שאתה לא רוצה?
"אחת מהנשים ששילמתי להן יצרה איתי קשר שנה וחצי אחרי שהיא רוצה שנדבר, אחרת רצתה לצאת איתי. חשבתי שהן נותנות לי את המספר שלהן כי הן רוצות שאוציא עוד כסף עליהן, אבל הן מתנהגות כמו חברות. במאה ה-18 וה-19 לגברים ממעמד נמוך וזונות היו קשרים קרובים. גברים שהיו בתחתית הסולם החברתי הכירו את הזונות טוב. לא הרגשתי אשם".
אחד מנתיבי המילוט הפופולריים של רווקים ורווקות משוק הדייטינג הוא טינדר ואפליקציות אחרות. עבור אינסלים מדובר בגיהינום. "בחיים האמיתיים גם בחור פחות אטרקטיבי יכול ליצור לעצמו עדיפות על גברים אחרים רק על ידי שזה שהוא נמצא בסביבה של אישה מסוימת מספיק זמן", מסביר ג'ונתן. "באתרים לעומת זאת המצב יותר קיצוני. נשים בוחרות גברים שהם מאוד יפים או מצליחים. והרבה אנשים נשארים מאחור".
ג'ונתן אמנם פעיל באפליקציות היכרויות, אבל הוא מספר שהוא מקבל לא יותר משני מאצ'ים בחודש. "פעם החלפתי בטעות את התמונה לתמונה של גבר שרירי שוכב על הספה עם חברה שלו וקיבלתי מאץ' אחד כל רבע שעה בערך. זה מה שהופך אנשים לקיצוניים, וגורם להם לשנוא נשים. הם ראו שאם הם מחליפים תמונה הם מקבלים הרבה יותר התאמות. ההבדל בלתי נתפס".
מה שמחזיר אותנו לשאלה האם מראה יותר חשוב מאופי?
ג'ונתן: "באפליקציות מראה הוא הדבר היחיד שחשוב. ביוטיוב למשל מספיק להיות עקבי ופופולרי, בחיים האמיתיים הכי חשוב זה המעגל החברתי שלך והנדיבות של החברים שלך. אבל העולם עובר לאפליקציות ושם מראה זה כל מה שחשוב. אישה ממוצעת עוד יכולה למצוא דייט, אבל לא גבר ממוצע. אני נגיד ארבע מתוך עשר בתמונות, ושלוש מתוך עשר בחיים האמיתיים. אין לי מספיק שרירים ואני סובל מעייפות כרונית, כך שאני אפילו לא יכול להתאמן. יש לי גם בעיית אקנה חמורה ועכשיו אני מנסה לגייס כסף כדי לתת לעצמי את הטיפול המתאים".
אז אפליקציות לא, וגם הפנייה לנשים בזנות לא עוזרת - גם אם סוגיות של מוסר לגבי הנשים האלה כלל לא מעניינות את האינסלים. וכך, לפחות עבור האינסלים שעוד לא הרימו ידיים, אין ברירה אלא לנסות לחזר אחרי נשים. מייקל הוא מהחבר'ה היותר אמיצים. אם מרואיינים אחרים מודים שהם מעולם לא פנו לאישה בחיים האמיתיים, מייקל מספר שהוא כבר קיבל מאות דחיות. כשאני מדברת אתו, בארבע לפנות בוקר (שעון מקומי שלו), הוא מספר לי שהוא מותש מלחשוב על נשים "15 שנה, 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. אני לא מגזים. כל דבר אחר שאי פעם חשבתי עליו הוא רק מחשבה משנית. הייתי מתאהב בבנות עוד בגן ילדים. כל שנייה מזדיינת אני חושב על בנות".
"אם מישהי מתוך מאות הנשים שניסיתי להתחיל איתן הייתה אומרת לי כן, הייתי אולי מאמין שיש לי תקווה", הוא ממשיך. "אבל הסיכוי שלי הוא כמו של אדם שנולד עני ופתאום זוכה בלוטו. מבחינתי מנטאלסל (אינסלים שמעולם לא ניסו ליצור דינמיקות רומנטיות) הם לא באמת אינסלים. אתה חייב לנסות ולהיכשל שוב ושוב כדי להגדיר את עצמך ככזה". כשאני שואלת את מייקל איך אפשר לעזור לבחורים כמוהו, הוא אומר שהוא בעצמו לא בטוח, אבל שאפשר לספק להם מטפלים יותר טובים או לפחות לתת להם תרופות שיעזרו לדכא את הליבידו. "זה לא יעזור בהיבט החברתי אבל לפחות לא נהיה חרמנים כל הזמן. מה שהייתי שמח שיהיה זה שיהיו שדכניות טובות יותר וכאלו שלא יגנבו אותך, הוצאתי עד היום 7,000 דולר על שדכניות".
"רוב האינסלים, כולל אני, מעולם לא ניסו להכיר נשים מחוץ לאינטרנט", מוסיף ג'ונתן. "רובנו ביישנים והרבה יותר קל לנו לתקשר ככה, איפה שהדחייה קלה יותר כביכול. אבל הציפיות שלנו לא מתגשמות וככה נולדו הפורומים ברדיט. הירידה בנישואים מאורגנים ושידוכים ועלייה בטכנולוגיה יצרו מצב בו לגברים צעירים אין הרבה אופציות להכיר נשים מחוץ לאינטרנט. הרבה אינסלים לא למדו עם נשים, או שאין להם הרבה נשים בסביבת העבודה".
הרבה אינסלים באמת אמרו שהם בקושי מתקשרים בכלל עם נשים בחיים האמיתיים.
"ברור. הם מפחדים ממי-טו ומדחייה. נשים הבהירו טוב מאוד שהן לא אוהבות שגברים זרים ניגשים אליהן, אבל אין שום תחליף לכך".
"כל מה שצריך כדי לצאת מאינסליות זו אישה אחת, וכשאין אף אישה אחת כזאת מתחיל הכעס", מסכם ג'ונתן. "יש אינסלים שיצאו מהמעגל הזה, התחילו לצאת ואפילו הצליחו בזה, אבל אז הבינו שנשים יפות פשוט לא שוות את המאמץ. אינסלים כועסים שאף אחת לא מצילה אותם, או שאף אחת לא דאגה להם כשהם היו ילדים".
אתה גם כועס?
ג'ונתן: "כן, אבל לא על נשים אלא על החברה שלא יודעת איך להתמודד עם אינסלים. מה שכן מאז שאיבדתי את הבתולין שלי ומצאתי חברה אני הרבה פחות כועס".
"גברים רוצחים נשים כל הזמן, האינסלים הם טיפה בים"
הפחד מדחיה, השנאה מבחוץ רגשות הבושה והזעם גורמים לאינסלים להתחפר עוד יותר עמוק בקהילות המקוונות שהם בנו לעצמם, ובאופן כללי לבלות יותר זמן באינטרנט, איפה שאפשר לשנוא נשים ולהתבטא על כך בחופשיות. אבל מעבר לניזוק המצוקות והדחפים, הקהילות הללו מספקות המון סולידריות. באחד הפורמים ברדיט למשל, יש שרשור מיוחד שמוקדש לחברים שהודיעו שהם מתכננים להתאבד ומאז נעלמו עקבותיהם. "עד שהכרתי את המקומות האלו חשבתי שאני לבד, והבדידות היא הדבר הכי קשים. לא האמנתי שיש עוד בתולים כמוני בגילי", אומר לי רונן.
אם היית יכול לוותר על הכל, היית מעדיף להיוולד כאישה?
"לא יודע מחזור נראה לי באסה לגמרי. הפריבילגיות היחידות של גבר זה שהוא לא מקבל מחזור ולא צריך ללדת".
נשים מרוויחות פחות, מותקפות יותר מינית.
את חושבת שהקולגות שלי בהייטק איתי מרוויחות פחות ממני? אולי רק כי יש להן פחות ניסיון. רוב הנשים פשוט הולכות למקצועות שמרוויחים בהם פחות ועובדות פחות שעות, ולכן מרוויחות פחות".
אם כבר מדברים על עבודה, יש אינסלים עשירים?
"כן. למרות שהם בדרך כלל מוצאים איזו גולד דיגרית. אבל תראי את צוקי, עם כל הכסף שלו אשתו היחידה שרוצה אותו".
איך אתה יודע שהיא היחידה?
"ראיתי פעם מישהי שמריירת עליו? הוא נחשב לדוחה על ידי נשים. אפילו אשתו הייתה מעדיפה מישהו שנראה טוב יותר".
אתה חושב שבלי פייסבוק גם מארק צוקרברג היה אינסל?
כן, רוב הסיכויים".
גם ג'ונתן מתעקש שהפורומים זה המקום היחיד שבו הוא יכול לדבר על הבעיות שלו. "אינסל זו לא בחירה וזה גורם לדיכאון. הפורומים הם הדבר היחיד שטוב לבריאות הנפשית שלי. הייתי בהרבה שיחות והמטפלים בארה"ב לא רוצים לדבר על סוגיות כמו כיעור, מראה חיצוני ודימוי גוף של גברים. הם לא מבינים שבעיות דייטינג יכולות לגרום לחרדה ולדיכאון. כל פעם שניסיתי לדבר עם פסיכולוג על דימוי הגוף שלי הוא פטר את זה במשפט אחד, או התעלם לגמרי. הם לא יכולים להתמודד עם הנושאים האלו כשמדובר בגברים".
"אם הכתבה שלך תצא אמפתית תהיי פחות או יותר אחת משלושה אנשים שכתבו על אינסלים באמפתיה", הוא ממשיך. "יתר הכתבות מלאות שנאה. המדיה כבר חשפה את האלימות בקהילה, זה נכון, אבל גברים רוצחים נשים כל הזמן, האינסלים הם טיפה בים. בקהילות המעורבות שהקמתי יש גם זוגות שהכירו והתאהבו. אני יודע לפחות על שניים כאלו".
על רקע כל מה שאמרת, איך בעצם אנחנו כחברה יכולים לעזור לאינסלים?
"אני מאמין שאפליקציות הכרויות צריכות לעבור לשליטת המדינה שתטיל מס על כל פעם שאנשים מקבלים מאץ'. המיסים האלו בשילוב המיסים שנשים רווקות ישלמו על אמצעי מניעה יממנו זונות לאינסלים. זו התוכנית שלי ואת יכולה לצטט אותי".