הכל התחיל עם הגבות. לפני כמה שנים הן צצו, בפתאומיות, על כל הנשים הצעירות. גבות עבות, גבריות, כהות, מלאות נוכחות. כאלה שיוצרות מבט עז וממקדות אליהן את תשומת הלב. יש בהן משהו נחוש ובטוח בעצמו, בדיוק ההיפך מגבות הליצן של האייטיז - דקיקות על סף היעלמות - שסיגלו לכל אישה ארשת פנים מופתעת וחסרת ביטחון. איך יכלנו להסתובב עם מסגור כל כך לא מחמיא לפרצוף? מה משך אותנו במראה ההמום תמידית? טוב, לא אותנו, את הדור שמעלינו, אבל אנחנו זכינו לחוות את גבות הכנף (היי נינט), הגבות המשולשות ועוד כמה סגנונות שהניינטיז נדרשים לקחת עליהם אחריות.
אבל רגע, אולי בעצם צריך להתחיל עם השפתיים? כי במקביל להמוני הנשים (בעיקר) שנוהרות לכל מיני אמני גבות עם שמות כמו "טייגר" או "דורית" על מנת שימלאו, יעצבו ויכהו את הנתונים הקיימים לכדי פרגולות קטנות לעיניים, גם השפתיים עברו הגדלה, ניפוח או הדגשה. כשמעיין אשכנזי נכנסה ל"האח הגדול" עם שפתי החומצה ההיאלרונית עוד נשמעו צקצוקים, היום זה כבר סטנדרט. אלו השפתיים שיש לכולן – אלין כהן, עינב בובליל, נסרין קדרי וכל אישה שניה ברחוב. אבל עם כל החיבה, לא ניתן למעיין מ"האח" קרדיט על פריצת הדרך. הרי אנחנו צמודות כבר יותר מעשור לקרדשיאניות, והן נושאות בחלק מהאחריות לשינוי. כבר ב-2015 הפכה קיילי ג'נר מנערה נטולת שפתיים לאישה עם המון, המון שפתיים. העולם הזדעזע – "מה קיילי עשתה לפרצוף שלה?" ובכן, בואו נודה, שיפרה אותו. כמו כל בנות קרדשיאן, היא עשתה את המירב עם נתוני פתיחה לא מרהיבים.
מודל היופי משתנה. זה קורה כל כמה שנים אבל ספציפית עכשיו, לנגד עינינו, מתרחש שינוי מעניין במיוחד. הוא כולל מספר פיצ'רים מסקרנים: גבות גדולות, שפתיים גדולות, עצמות לחיים מסותתות (לעתים גם לסת), החלקת קרטין, שיזוף, מילויים. צוותו לכל אלו עגילי ענק ותקבלו את הבחורה הישראלית הסופר מטופחת. תחשבו על שתלי הישבן והציפורניים הענקיות של קארדי בי וקים קרדשיאן, ותקבלו את הבחורה האמריקאית המגה מטופחת. זאת שאולי אתן מביטות בה בתימהון (גבות הליצן היו עוזרות עכשיו!) אבל תוך חודש רוצות כזה בעצמכן. כולן נראות קצת יותר בולטות, יותר שחומות, יותר חלקות ובאופן בלתי נמנע –גם די דומות זו לזו, אבל נגיע לזה.
אז מי האישה הזאת? בישראל, היא מגיעה מהפריפריה ומאזור המרכז. עדיין לא לב תל אביב, אבל זה בדרך. היא בת עשרים וחמש עד ארבעים (יש דוגמאות צעירות יותר, מספיק שיטוט בעולם הביוטריות), היא משקיעה המון כסף במראה והיא נראית נהדר, אבל יש שיכנו אותה "עשויה". כלומר, רואים שזאת אישה שנתנה עבודה, ששינתה, ששיפרה. אלו לא הנתונים עמם היא נולדה והיא לא מנסה להסתיר את זה. נכון, יש כאלו שעדיין מכחישות טיפולי פנים פולשניים, אלו בעיקר הנשים המבוגרות יותר. הצעירות לא, הן חזק בהזרקות ומי שזה לא מוצא חן בעיניו יכול לקפוץ להן. כמובן שיש סקאלה שלמה שבקצה האחד שלה מישהי שמעולם לא התאפרה ובקצה השני את אביבית בר זוהר, אבל האמצע זז, והוא זז לכיוון אביבית.
הדוגמנית עדן פינס שהתראיינה למאקו הגדירה זאת כך: "אני מתה על טרנד ה'פייק' ששוטף אותנו, ואני מאוהבת בכל האנשים האלה שעושים ניתוחים ומתעדכנת כל הזמן מה נהיה איתם. זה מצחיק אותי שכל ילדה שנייה היום עושה שפתיים וחומצה היאלורונית". אז נאמץ את המונח. ברוכים הבאים לטרנד הפייק, אתם מוזמנים לשבת, תיכף מישהי תגיע ותעצב לכם סנטר חדש.
אוסף של איברים משופצים
הזרקות, מילויים, חומצה, חוטים. פעם נשים לא נדרשו לפרוצדורות האלו לפני גיל חמישים או בכלל. וכשכן, הן כללו מתיחות פנים ומילויי סיליקון שהפכו אותן, בשלב מתקדם, למפלצות ימיות משונות ומתוחות. כי בעבר היו לנשים שתי אפשרויות – להפקיד את פניהן בידי מנתחים פלסטיים בתחום שעדיין נמצא בחיתוליו או, לא עלינו, להזדקן. כשאנשים מקוננים על כך שפעם נשים היו מקבלות את גילן בהשלמה הם כמובן טועים, פשוט היו פחות אופציות. היום יש. לראייה, נשים בנות שישים נראות מדהים. לא בהכרח צעירות יותר, פשוט טוב. יש משהו חסר גיל בעיניים המלוכסנות מרוב מילויים, בעצמות הלחיים המורמות והעור הבוהק תמידית - כמעט צלופני - מרוב הזרקות. הגיל הפך לחסר משמעות כי כולם רק תוהים מה עשית, כמה עשית, ומתי התחלת. הנטייה של נשים בנות ארבעים ומעלה להכחיש פרוצדורות פלסטיות אינה ברורה. גלית גוטמן היא בין היחידות שמודה בהן, ובצדק, במה יש להתבייש? בזה שלא בא לך להזדקן? למי כן?
אבל אנחנו כאן כדי לדבר דווקא על הצעירות יותר. אלו שלא מגינות על עצמן מפני מילים כמו "נפילה" או "הידלדלות", אלא פשוט רוצות להיראות אחרת. הן רוצות להיראות כמו מה שמוגדר בעיניהן ליפה. מה שמוביל לתהייה – למה שפתיים ענקיות, גבות גדולות או ישבן גדול הם מה שאנחנו מגדירים כיום כיפה? נכון שלקחנו את זה מהקרדשיאניות וסלב חו"ליות, אבל איך זה הגיע אליהן? יש לא מעט הסברים, אחד מהם קשור לפורנו. התרגלנו לראות, להעריך ולשפוט חלקי גוף במנותק מהמכלול – שפתיים, תחת, ציצים. חלק מההחפצה בפורנו היא איברים מבותרים, מודגשים וגדולים, וגם ניתוקם מההקשר האנושי. כלומר, כשמתמקדים רק בישבן קל לשכוח שמחובר אליו בן אדם. וזה לא רק פורנו – תחשבו על פרסומת לג'ינס עם רגליים של דוגמנית או פרסומת לאיפור שמתמקדת בעין של אישה. גבר בפרסומת כמעט תמיד יוצג בשלמותו, גוף ופנים, נשים לא. יתמקדו בחלק הנחוץ והקטן, השפתיים התפוחות שנוגסות בארטיק בפרסומת. כבר המון שנים אנחנו רגילות להביט בעצמנו כאוסף של איברים ולכן, גם כשאנחנו מביטות בראי, קשה לנו להתמקד בשלם. וזאת הסיבה שלעתים יש את התחושה שכל אחד מהאיברים המשופצים האלו הוא נורא יפה בנפרד – ריס מושלם, גבה נהדרת, אבל כשמחברים אותם ביחד על הפרצוף יש משהו מוגזם. כזה שעד לפני כמה שנים נחשב למעט גרוטסקי, אבל היום הוא פשוט מה שקורה.
חלק מהמראה ההיפר מטופח הזה הוא גם תוצאה של טכנולוגיה. בין אם אלו פילטרים מחמיאים ומטשטשים, זוויות צילום אינסטגרמיות או הפילטר המהמם ההוא בסנאפצ'ט שמגדיל את העיניים ומחליק את העור – התרגלנו לראות את עצמנו יפות. אם יש דבר אחד שלמדנו מהרשתות החברתיות זה שאנחנו לא באמת יודעים ויודעות איך אף אחד נראה במציאות ושפגישה תמיד תאכזב. הנתק הזה לא נוח או בריא לנו כי מילא אחרים, אבל אנחנו צריכות לדעת איך אנחנו נראות. אז אנחנו מנסות לצמצם את הפער בין אנחנו באינסטגרם לאנחנו בחיים, ובמקום שנרהיב עוז ונעלה תמונות קרובות יחסית למקור, אנחנו מנסות לקרב את עצמנו לתמונה. אם בתמונה אין קמטוטים קטנים במצח, גם לנו לא יהיו. והיום זה די פשוט להגיע לשם. כי עוד אספקט חשוב של הטכנולוגיה זה שהיא נגישה, היא כאן. נכון, הזרקות הן עדיין לא עניין זול, אבל אם אפשר להיפטר מהזעף בין הגבות בעזרת מזרק באלף שקל, למה לא? הפרוצדורות האלו נגישות, אפילו רופאי שיניים עושים אותן. הן לא מסוכנות, הן זמניות. פלא שהפנים שלנו הופכים למשטח לגו? אנחנו מרכיבות ומכניסות ומוציאות ומעצבות, פשוט כי אפשר.
נשיות במקסימום
אחת התוצאות של המראה הפייקי, של עצמות לחיים מודגשות, שפתיים מוגדלות ומבנה פנים שסותת על ידי אמן חומצה, הוא האחדה מסוימת. כולן נורא דומות פתאום אחת לשנייה וגם – אם נצעד בעוז אל עבר אזורים רגישים של השיח – נראות כמו טרנסיות. מתרחשת טרנסיזציה של המראה הנשי. וזה הגיוני, כולן עוברות את אותו תהליך קוסמטי. הטרנסיות הן אלו שהיו שם קודם, שרצו לעצב פנים נשיות מנתוני פתיחה גבריים, ואנחנו הגענו לאחרונה, במטרה לעצב תווי פנים שמתאימים לטרנד הנוכחי. התוצאה יפה, כיפית, סקסית, פלסטיקית. המראה הנשי העכשווי הוא כבר לא טבעי, והמראה הטרנסי הנשי אף פעם לא היה טבעי. השניים קרובים יותר מתמיד.
את ההתקרבות הזאת אפשר לראות גם דרך אחת מתכניות הטלוויזיה הבולטות של השנתיים האחרונות - ה"דראג רייס" של רו פול. מדובר בריאליטי שתר אחר כוכבת הדראג הבאה והתכנית פתוחה למתמודדים מכל נטייה מינית ומכל זהות מינית, אם כי רובם עד כה היו גייז. עכשיו, לא מדובר בתכנית חדשה, היא באוויר כמעט עשור ושודרו כבר עשר עונות, אבל היא תפסה תאוצה רק בשנים האחרונות. מליוני הצופים והמעריצים לא צצו סתם ככה, אלא כי בשלה העת. כי אנחנו בנקודה ספציפית בזמן שבה כמה סוגים של מראה נשי הפכו לדומים, שיש משהו שמאחד ומקרב בין מראה דראג, טרנס או סיס, והמשהו הזה כולל קונטורינג.
כלומר, מצד אחד הטרנד הזה מדגיש את הנשיות ומגזים אותה, ומצד שני יש בו משהו מטשטש. טרנסיות, לפחות בייצוג התקשורתי שאנחנו מכירים, שמות את הנשיות על המקסימום, ועכשיו גם כל היתר. כאילו באו למליוני נשים ושאלו אותן – תגידי, כמו מי היית רוצה להיראות? והתשובה של כולן הייתה בל אגם. אפשר להבין, האמת.
אנחנו כאן וככה אנחנו נראות
אבל עד שכל זה יתרחש, ראוי לתהות אם הטרנד הזה פמיניסטי או לא. באוטומט, זה מרגיש שלא. אחרי הכל, אנחנו נדרשות ליותר. אם פעם מרחנו קצת מייקאפ וקרם לחות, היום אנחנו מחליקות, מזריקות, מעבות, מתאפרות, מנפחות ומה לא. כולנו מכירות את "מיתוס היופי", ספרה של נעמי וולף מראשית הניינטיז, שפרש בפנינו איך הסטנדרטים הבלתי אפשריים של היופי והטיפוח הם כלי דיכוי, הם חלק ממה שמשאיר אותנו על הגלגל הזה, משועבדות לאידיאל שלא נוכל להגיע אליו. אנחנו אף פעם לא נהיה שבעות רצון מהמראה שלנו וזה ינטרל כל הישג אחר אליו נגיע. אנחנו כלואות במעגל הדיאטות-חזרה לגזרה-הזדקנות-סרומים-הכיני גופך לקיץ הבלתי נסבל הזה. אז במקום לקרוא תיגר עליו ועל התעשיות האלה שמגלגלות מיליונים מלסדוק אותנו פסיכולוגית, אנחנו הולכות ומוסיפות עליו?
הרי מאחורי כל הסיתותים והעיצובים האלה יש כסף, המון כסף. נשים הולכות ומוציאות אלף שקל על מזרק או שני מזרקים בכל פעם, לפחות כל חצי שנה. וגם מוציאות אלפיים שקל בשנה על החלקת קראטין, כמה מאות על שיזוף מלאכותי, לק ג'ל וקוסמטיקאית פעם בחצי שנה, עוד כמה אלפים על טיפולי לייזר. קרמים ואיפור יעלו לפחות עוד אלפיים בשנה ועוד לא הגענו בכלל לבגדים, נעליים ואימוני כושר. זה מעגל צרכני שרובנו בכלל לא מסוגלות להיכנס אליו, למי יש כל כך הרבה כסף? אבל גם אנחנו, הפשוטות, לא באמת יכולות להתעלם מכל זה. זה מחלחל גם לאלו מאיתנו שלא נחשבות "מטופחות", כי הסטנדרט השתנה. המינימום שאפשר לעשות זז. אם פעם היית המוזנחת שרק שמה קרם לחות והולכת לעבודה, היום את המוזנחת שרק שמה קרם לחות, מעצבת גבות, מוסיפה כמה נגיעות של קונסילר ואז הולכת לעבודה. ונכון, תמיד יש את אלו שיגידו ש"הן לא עושות כלום" ויראו מהמם. כל הכבוד להן, אבל זאת פריבילגיה גנטית, שזה כמו פריבילגיה כלכלית רק עם היכולת להתעליין.
העניין הוא שהמשאבים הכלכליים, הרגשיים והמנטליים, שלא לדבר על הזמן שאנחנו מקדישות לפרוצדורות האלו, היו יכולים להיתרגם לכל כך הרבה דברים אחרים. להתפתחות קרייריסטית, צמיחה אישית או לסתם בהייה באייפון על הספה. במקום זה, הם מוקדשים לטיפוח. וזה, בשום עולם, לא פמיניסטי.
מצד שני, המודל החדש הזה הוא כן שונה. נשים נדרשו תמיד להקטין את עצמן. בין אם זה בדיאטות או בצו הלא רשמי "להיראות טבעית", שזאת מילה אחרת להקטנה כי היא דורשת מאיתנו לסגל מאפייני הסוואה של זיקית שיסייעו לנו להתמזג. איפור תמיד נועד להסתיר, לא להבליט. פרוצדורות קוסמטיות נועדו לטשטש סימני גיל, לא להדגיש דברים אחרים לגמרי. את אמורה להיראות מדהים על הבוקר, ולא משנה מה - שלא יראו עלייך את המאמץ, הפלסטיות, הפייק. אבל עכשיו הכל בחוץ, הכל גדול, הכל נוכח. זה מתחיל ממימדי הגוף שאולי נשארו בלתי מושגים, כי אף אחת לא תגיע ליחס המותן-תחת של קים קרדשיאן, אבל הם יותר גדולים. יש ישבן, יש ציצים, לנשים מותר להיות מלאות יותר ואם הטבע לא נתן את זה, אז נשתיל את מה שצריך. נשים גדולות יותר תופסות מקום גדול יותר במרחב, וזה כבר שיפור. וגם תווי הפנים עצמם – גדולים, בולטים, מושכי תשומת לב ופוקוס. יש בנוכחות הזאת משהו כמעט מאיים. אם פעם נשים טשטשו סממני נשיות בעזרת חליפות גבריות, נעליים שטוחות או תספורות קצרות, בשביל לא למשוך תשומת לב מינית ולהיבלע בעדר הקולגות הגברי שמקיף אותן, עכשיו אין בכך צורך. הנשיות מותרסת, ויש משהו מלא ביטחון בהצהרת הנוכחות הזאת – אנחנו כאן, ככה אנחנו נראות וזה לא עניינכם. זה אולי לא פמיניסטי בהגדרתו, אבל זה מלא כח, זה fierce, זה מרענן.
ואיפה הגברים בכל העסק הזה? ובכן, זה לא הסיפור שלהם, אבל בכל זאת נקדיש להם רגע. אם נשים מטפחות עצמן יותר, זה אומר שגם גברים יתחילו? אסוס החלו לשווק עכשיו ערכות איפור לגברים. יכול להיות שבקרוב גם הם לא יצאו מהבית בלי כיסוי עדין, מייקאפ, פודרה וקונסילר, עדיפות ל-spf15? האמת שזה יכול להיות נחמד. במהלך השנים הגברים החלו להפריד בין הגבות, להשתמש בקרם לחות ולטפח את שיערם, אין סיבה שלא יתווסף לזה איזה מארז נחמד ממאק. או אולי, בעצם, התגובה של הגברים להיפר נשיות הנשית המודגשת, תהיה דווקא ללכת לצד השני, ההיפר גברי? טרנד הזקן של השנים האחרונות לא עושה סימנים של להיעלם. גברים מטפחים שיחים שלמים על פניהם, וזה סקסי, אבל יכול להיות שזו גם קונטרה גברית לנשיות המתפרצת מכל עבר.
מה שבטוח זה שכל הגברים שנהנים לירות את הקלישאה השחוקה "אני מת על המראה הטבעי" לכל אחת שבמקרה שכחה למרוח אודם, מפספסים חיים שלמים של פילאטיס, מכון שיזוף, עיבוי גבה בשיטת השערה ואולי גם כמה הזרקות. כל כך אין להם מושג, שהמשפט הזה הוא כבר כמעט אופנסיבי, התגובה היחידה האפשרית אליו היא - יאללה, תתקדמו. כי בהנחה ולא מדובר בנערה צעירה במיוחד, אין באמת דבר כזה מראה טבעי. ואמנם האופנות משתנות (חלקנו זוכרים שבאייטיז גברים הסתובבו עם תספורת מאלט) ויש סיכוי לא רע שבעוד עשרים שנה נסתכל על תמונות מ-2018 ונקרע מצחוק, אבל נכון לעכשיו המראה הטבעי מת. תתמודדו.