לך תבין אותם

ליאת אלהרר וגילי מוסינזון יושבים זה לצד זה בסלון ביתו שבצפון תל אביב. הוא מציע להכין לי כוס קפה והיא נכנסת למטבח כדי לקחת משהו לאכול. "גילי הוא הבנאדם הראשון שלא התביישתי לאכול לידו טונה", צועקת לעברי אלהרר מהמטבח ומתגלגלת מצחוק. "זאת הפעם הראשונה שאני מרגישה שמישהו מקבל אותי כמו שאני".

"ליאת ואני במערכת יחסים מאוד מיוחדת", אומר מוסינזון כשהיא חוזרת לחדר. "אנחנו לא מונוגמיים, ובטח יהיו אנשים שיגידו שזו לא מערכת יחסים אמיתית בגלל שהיא פתוחה, אבל יש בינינו קשר שאי אפשר להסביר".

אלהרר מוסיפה: "זו מערכת היחסים הכי בריאה שהייתי בה. אוהבת, בריאה ומכבדת".
ומוסינזון מסכם: "אנחנו חברים, אנחנו אוהבים אחד את השנייה ואנחנו לא פוגעים באף אחד אחר".

האמירה האחרונה של מוסינזון עוד תחזור לאורך הריאיון. זה כמעט בלתי נמנע בהינתן הנסיבות שבהן הקשר בין השניים עשה כותרות בקיץ האחרון: הוא הפיק סרט פורנו מז'אנר הבּוּקָקֶה, שבו מספר גברים מגיעים לפורקן על פניה של אישה אחת. היא הייתה האישה הזאת.

היה מי שראה בהפקה של מוסינזון ניצול של אלהרר, והוא ספג על כך ביקורת קשה – במיוחד לאחר שנחשף מידע חלקי על עברה הפסיכיאטרי. ברשתות החברתיות, וכך גם בכלי תקשורת מסוימים, השתרשה התפיסה שאלהרר היא קורבן, ראשית של מוסינזון ושנית של תעשיית הפורנו, שהרוויחה ביושר את המוניטין המחרידים שלה בהקשר הזה. מול הטענות הללו, שהושמעו ברובן מתוך דאגה כנה לשלומה של אלהרר, מי שאז היו רק ידידים אמרו לכל מי שהסכים לשמוע שהם לא פגעו באיש, ושהמשתתפים בסרט לא נוצלו בשום אופן. עכשיו, כשהם ביחד, אלהרר מוסיפה למשוואה נתון שלא פורסם בקיץ: הרעיון להפיק את סרט הבוקקה היה שלה.

קשה לעכל את אלהרר, שבניגוד למוסינזון אינה מוכרת לציבור הרחב. הוא גדל באור הזרקורים כבנו של הסופר יגאל מוסינזון וככדורסלן, ואז שוב כשעשה הסבה מקצועית והרים ליין של מסיבות מין. כשהוסיף לעצמו את הטייטל "מפיק תוכן למבוגרים", רבים הזדעזעו אבל מעטים הופתעו. אלהרר מצדה הייתה בשלב הזה אלמונית, עובדת מין שהפכה בן לילה לשחקנית פורנו.

השבוע, כשהשיחה הגיעה אל סרט הבוקקה בפרט ואל מיניות בכלל, אלהרר אמרה לי: "מאז שאני זוכרת את עצמי, כשהיה בלגן בבית והייתי רוצה להירגע, ממש מגיל חמש, הייתי מדמיינת שאני בידיים של מספר גברים. עם השנים עברתי הרבה טיפוליים רגשיים והבנתי שזה משהו מוּלד. שזה מה שעושה לי כיף".

כן, קשה לעכל את ליאת אלהרר. אבל אחרי כל מה שנאמר עליה ומעל לראשה, הגיע הזמן לנסות.

גם שוקולד זה לא בריא, ואני עדיין בוחרת לאכול אותו

היא נולדה בבני ברק וגדלה בפתח תקווה, האמצעית מבין שבעה אחים ואחיות במשפחה דתית-ליברלית. בנסיבות שאת פרטיהן היא מבקשת לא לחשוף, בילדותה נחשפה לסביבה מתעללת גופנית ונפשית; היא מדגישה שלא היו היבטים מיניים לאותה התעללות, אבל מוסיפה שגם בבית לא הרגישה מוגנת. כשהייתה בת 11, כתלמידת בית ספר דתי, הייתה מעורבת בתקרית אלימה. "היינו בשיעור אמנות ותקפתי את אחת הילדות", היא מספרת. "הרבצתי לה בכל הכוח, בלי סיבה. היא נזקקה לטיפול רפואי, קראו להורים שלי וחקרו ואותי במשטרה".

ומה קרה?
"אמא שלי לא שאלה אותי מה היה, רק גיבתה אותי באופן מלא וגרמה לשוטרים לשחרר אותי. היה לה חשוב שאני 'אצא בסדר' ובאותה תקופה אפילו לא עברתי טיפול. היום, אחרי שטיפלתי בעצמי, אני יודעת שההתפרצות הזו הגיעה בגלל מה שהיה בבית. לא היה לי שם את המקום שלי, את השקט שלי, וזה התפרץ".

בגיל 13 נשרה מבית הספר והעבירה את הימים בצפייה סרטים. אז גילתה את הפורנוגרפיה. "ראיתי את הסרטים האלה", היא אומרת, "והרגשתי שזה מה שאני רוצה לעשות".

רצית לעשות סרטים שמחפיצים נשים?
"זה נשמע דפוק, אבל ככה הרגשתי".

ההתנסויות המיניות הראשונות שלה היו בגיל 15. בתוך זמן קצר החלה גם לגבות תשלום עבור מין. "הייתי יושבת בלילות בצ'אטים ומתכתבת עם גברים, קובעת איתם לקיים יחסי מין. עשיתי את זה כי זה עשה לי טוב, כי זה מה שרציתי לעשות בשעות אחר הצהריים. הייתי הולכת לישון כשבראש שלי סיטואציות מיניות, ולמחרת הייתי מגשימה אותן. כשהבנתי שאני יכולה לגבות תשלום עבור המין עשיתי את זה, אבל לא כדי לשרוד כלכלית אלא כדי לשרוד נפשית. כי זה מה שרציתי".

היום את בטח מבינה שסקס עם גבר בוגר זה לא דבר טוב לנערה בת 15.
"זה כמו שאני יודעת ששוקולד זה לא בריא ואני עדיין בוחרת לאכול אותו. ידעתי שאני עושה משהו לא נורמטיבי, אבל זה מה שבחרתי".

ועדיין, היית בת 15, מתחת לגיל הסכמה. קשה להאמין שעשית את זה מתוך רצון חופשי, יש סיבה למה החוק אומר שאין דבר כזה בגיל הזה.
"הייתי ילדה יוצאת דופן מבחינת הבגרות שלי, תפיסת העולם שלי. אני מבינה למה 15 זה מתחת לגיל ההסכמה, ואני חושבת שבצדק, כי ילדה בגיל הזה לא מגבשת בדרך כלל דעה עצמאית. אבל הייתי חריגה, מאוד חריגה. תביני, אני יזמתי את הפגישות האלה".

ההורים שלך ידעו שזה מה שאת עושה?
"הם לא דיברו איתי על זה ולא לקחו אותי לטיפול, אבל אני חושבת שהיו סימנים שהם העדיפו לא לראות".

כשהייתה בת 16 הכירה את בן הזוג הראשון שלה. "הוא היה מבוגר ממני ב-35 שנה, והוא היה איש אלים מאוד", היא מספרת. "היינו ביחד עשר שנים וכל הזמן הרגשתי שאני בכלא. הוא הפעיל עליי אלימות מילולית ופיזית, הרגשתי שהוא משתלט עליי ומחליט בשבילי הכל, אבל לא הצלחתי לצאת ממערכת היחסים הזאת".

בגיל 17 החלה לעבוד במועדון חשפנות בתל אביב ("שיקרתי להם לגבי הגיל שלי"). כעבור שנה התקבלה לעבודה במכון ליווי ברמת גן. "הסתרתי את העבודה מבן הזוג שלי כי ידעתי שהוא לא יקבל את זה. הלכתי לעבוד בכל פעם שרבנו ורציתי את החופש שלי".

חופש ותעשיית המין. סתירה פנימית. 
"ככה זה, רק במקומות של עבודת המין הרגשתי חופש. חופש מההורים, מהחבר ומהנורמות".

ניסית עבודה רגילה?
"הייתי מזכירה, טבחית, מנקה, אבל בכל פעם מחדש הרגשתי תסכול ועזבתי אחרי כמה שבועות. בכל עבודה שהיא לא מין הרגשתי שאני כלום".

אני שולטת, הכוח בידיים שלי

אלהרר הייתה בת 26 כשהשאירה מאחור את בן הזוג האלים. חצי שנה התגוררה במכונית כי חששה לחזור לבית הוריה, עד שנשברה. "לא יכולתי לחיות יותר באוטו ובלית ברירה חזרתי להורים", היא מספרת. "בסוף גרתי איתם כמה שנים, וזו הייתה התקופה הכי קשה בחיים שלי. זה הסתיים כשאחי הקטן הלך לרווחה וסיפר להם מה אנחנו עוברים".

בגיל 32 עזבה את בית ההורים, אבל לא מצאה את עצמה, שקעה בדיכאון קליני ו"כדי להרגיש" התמכרה לאלכוהול. "כמעט ולא יצאתי מהבית, לא היו לי חיי חברה והערך העצמי שלי היה אפסי. עבדתי קצת במין ואפילו מזה לא נהניתי. כשהבנתי שהאלכוהול לא עושה לי טוב נכנסתי לקבוצה של מכורים אנונימיים ושם סיפרתי לראשונה את סיפור חיי. העובדת הסוציאלית שם לקחה אותי לשיחה, אמרה שאני צריכה לטפל בטראומה שלי והציעה לי להירשם לטיפול ניסיוני במחלקה פתוחה בבית חולים פסיכיאטרי. זו הייתה הפעם הראשונה שבכלל שמעתי את המילה 'טראומה'".

מה היה בטיפול?
"אבחנו אותי עם פוסט טראומה מורכבת. בשיחות שם הבנתי שהיא נוצרה בשנים שבהן ניסו לגזול ממני את השליטה על חיי. קיבלתי כדורים נוגדי דיכאון, ולאט לאט החיים שלי השתנו. הפכתי לאדם שמח, הביטחון העצמי שלי חזר אליי. סופסוף מישהו טיפל בנפש שלי כמו שמגיע לה".

העלית במהלך הטיפול את הבחירה שלך להתפרנס כעובדת מין?
"בוודאי. נאמר לי שהבחירה שלי במקצוע הזה נובעת מהאופי שלי ולא מהפרעה נפשית כלשהי".

ואחרי הטיפול בחרת לחזור לזה?
"בוודאי. חזרתי ליהנות מהעבודה שלי ולחגוג את החיים".

לא עלה בדעתך שהבחירה המקצועית שלך פוגעת בך באיזשהו מקום?
"כל החיים נאמר לי שאני פוגעת בעצמי. חיים שלמים הסתתרתי, ניסיתי הכל, התיימרתי להיות בנאדם נורמטיבי, אבל הייתי אומללה. אחרי הטיפול הבנתי שזה בסדר להיות אני ושהעבודה במין לא פוגעת בי".

אני לא מבינה את זה. את יכולה להסביר לי?
"זה כמו שהומו ינסה להסביר למה הוא הומו. זו אני, אלו השריטות שלי מאז שנולדתי. וחוץ מזה, עם מבחן התוצאה אי אפשר להתווכח: טוב לי מרגע שהתחלתי לקבל את עצמי. אני חיה 36 שנים, אבל בפועל זה רק שלוש שנים מאז שהתחלתי לחיות באמת".

כשהסתיים הטיפול הפסיכיאטרי שלה החלה אלהרר לחדש את הקשר עם אמה, ופתחה עמודים בפייסבוק ובטלגרם שהיא כותבת בהם הרבה וחשוף. בפייסבוק גם הכירה את מוסינזון, ששלח לה בקשת חברות כשכבר היה עמוק בעסקי מסיבות האהבה, וכחלק מעבודת היח"צ הזמין למסיבות את חבריו מהרשת, ביניהם אלהרר - שסירבה עד שבשלב מסוים נתנה הזדמנות. "זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי במסיבה", היא מספרת בחיוך. "בכניסה ראיתי את גילי, הוא זיהה אותו מהפייסבוק ונתן לי חיבוק. דיברנו קצת ונכנסתי פנימה".

ומה היה?
"המון אנשים מכל הסוגים והמינים. בהתחלה הסתכלתי מהצד, וכשהרגשתי בנוח לקחתי חלק באורגיה עם חמישה או שישה גברים. הם עשו כל מה שביקשתי מהם לעשות בשבילי. הרגשתי שאני שולטת, שהכוח בידיים שלי. מעולם לא נהניתי ככה עד אז".

לא חששת להיות בחדר עם שישה גברים?
"זה התחיל כשנכנסתי עם אחד מהם לחדר מרופד קטן וקיימנו יחסים. בשלב מסוים ביקשתי ממנו לקרוא לחברים שלו שיצטרפו, ומה שהתפתח גרם לי להרגיש טוב. עשיתי מה שתאם את התשוקה שלי באותו רגע, והיה לי ביטחון שאף אחד מהבחורים לא יפגע בי".

כשזה נגמר היה בה משהו שבכל זאת נבהל. "אחרי המסיבה נפגשתי עם הפסיכולוגית שלי ושיתפתי אותה במה שהיה. היא שאלה אותי אם אני פוגעת במישהו, ואמרתי שלא. היא שאלה אם אני נפגעת, ואמרתי שכמובן שלא. יצאתי מהפגישה הזו מאושרת. הרגשתי שסופסוף מצאתי את המקום שלי".

חודשים רדפתי אחרי גילי שיצלם את הבוקקה

אלהרר הפכה ללקוחה קבועה במסיבות האהבה של מוסינזון. בתחילה הן התקיימו מדי שבוע, אבל אז הקורונה עשתה את שלה. "בתקופת הסגר המסיבות עברו לזום, ולשמחתי זה עבד. אנשים נרשמו ו'הגיעו'", מספר מוסינזון. "מה שעוד קרה בתקופת הקורונה זה שעולם התוכן המיני ברשת פרח, נהייתה תעשייה שלמה של יצרני תוכן למבוגרים. פעם קראו לזה פורנו, מילה שיש לה קונוטציה של ניצול, אבל התעשייה הזו נעשתה חופשית וליברלית בזכות פלטפורמות כמו 'אונלי פאנס'. כל אחד יכול לבחור להצטלם, לפרסם ולעשות עסקים. השליטה עברה למי שיוצר את התוכן".

מוסינזון עשה אחד ועוד אחד והפיק בקיץ סרט שהוגדר "פורנו פמיניסטי" בכיכוב שתיים מחברותיו הטובות; מיד אחריו הופק סרט הבוקקה. ימים ספורים לאחר שצולם פורסם ב"המקום הכי חם בגיהינום" תחקיר מאת שרון שפורר תחת הכותרת "הפורנו ה'פמיניסטי' של גילי מוסינזון: 40 גברים מבצעים אקט מיני באישה עם רקע פסיכיאטרי קשה".

בעוד ש"פורנו פמיניסטי" או "פורנו מוסרי" הוא תופעה קיימת וגדלה – בהגדרה מדובר בפורנוגרפיה שיוצריה (ובמקרים רבים יוצרותיה) מצהירים על שאיפה לשוויון מגדרי ועל היעדר ניצול, עד כמה שניתן להבטיח את זה – קשה מאוד לקבל את הרעיון של סרט בוקקה פמיניסטי. קשה גם לקבל את הצעד שנקטה אלהרר: בעוד שתחקיר "המקום" נמנע מחשיפת שמה, היא עצמה נחשפה בפייסבוק כ"מרואיינת ל'" וכתבה כך על שפורר: "היא משתמשת בי כדי להציג את גילי כמי שעשה בוקקה עם אישה לא שפויה. שרון דרסה את הנפש שלי כדי להציג אותי כלקויה [...]  יופי לה שהיא רוצה שיחשבו את זה על גילי, אבל מה איתי?".

בתחקיר סיקרה שפורר את התנהלותו של מוסינזון סביב הסרט – החל בליהוק, עבור בצילומים וכלה בתשלום. בין היתר נפגשה שפורר עם אלהרר, ששיתפה אותה בסיפור חייה ובאבחנה הפסיכיאטרית שלה. "אני לא כמו נשים אחרות שמנוצלות", אמרה אז אלהרר על ההשתתפות בסרט פורנו. "זו הדרך שלי לטפל בעצמי. אני צריכה את זה, את המין [...] אני רוצה להיות בריאה ולהרגיש טוב ולקום בבוקר ולהצליח לדבר איתך ועם כל אדם בלי פחד. זה קרה לי אחרי הסרט".

בכתבה תוארה אלהרר כמי שסובלת מפוסט טראומה מורכבת, בעלת 50 אחוזי נכות לצמיתות ונטולת כושר השתכרות ("כל זה נכון", אומרת השבוע אלהרר). "מצבה הנפשי של ל' לא הפריע למוסינזון בדרך להגשים את החלום הציוני הנשגב שלו", כתבה שפורר, שהקפידה לא לכתוב במפורש שמוסינזון ניצל את אלהרר. אלא שאלהרר עצמה לא רואה כל פרשנות אפשרית אחרת לטענה שמוסינזון הגשים את חלומות פורנו שלו על גבה של פגועת נפש. "הכל שם נעשה לכאורה למען נשים, אבל זאת הייתה בריונות. השתיקו אותי עם פמיניזם", אומרת אלהרר. 

לאחר שנחשפה בפייסבוק כ-ל', מספרת אלהרר, היא ביקשה משפורר לאפשר לה להגיב בכתבה בשמה ובסופו של דבר ביקשה שהכתבה כולה תוסר מאתר "המקום". לדבריה, שפורר הפסיקה בתגובה את התקשורת איתה וחסמה אותה בפייסבוק ובווטסאפ. בהמשך פרסמה טור תחת הכותרת "למה לא הייתה לי ברירה אלא לפרסם את הכתבה על מוסינזון", שם כתבה שפורר בין השאר ש"נעשה כאן פשע, לא פחות".

הכתבות של שפורר ופרסומי הנגד של אלהרר זכו למאות תגובות ושיתופים. בין היתר לקחו צד בדיון גם עיתונאים ופעילים למען זכויות נשים. מלחמת הגרסאות הפכה לשיחת היום בהקשרים של ניצול, בחירה חופשית ופמיניזם.

"שנים אני חולמת להצטלם לסרט פורנו עם עוד המון גברים", מספרת אלהרר על מה שקרה מאחורי הקלעים. "אני מניחה שלא הרבה יבינו אותי, אבל בקבוצת הטלגרם שלי אני כותבת על זה המון. שוחחתי על זה עם גילי והוא אמר שיש ז'אנר בפורנו שנקרא בוקקה ושזה מזכיר את הפנטזיה שלי".

אז החלטתם להפיק את הסרט.
אלהרר: "זה לקח זמן. רדפתי אחרי גילי שבעה חודשים, הייתי משגעת אותו לצלם את הבוקקה. בהתחלה הוא סירב לזה".
מוסינזון: "לא סירבתי, רציתי להיות בטוח שהיא באמת שלמה עם ההחלטה להצטלם. חיכינו כי פחדתי שזו תהיה החלטה של רגע. הבהרתי לה מה זה אומר שדברים כאלה עולים לרשת, והיא רק הבהירה לי כמה היא רוצה את זה. לפני הצילומים ליאת העבירה לי הודעה מאמא שלה, שהיא תומכת בה ועומדת מאחורי הבחירה שלה להצטלם. אז הבנתי שאני עושה את הדבר הנכון".

עברה בך המחשבה שהסרט עלול לפגוע בה גם אם היא מעוניינת להשתתף בו?
"לא הייתי לוקח חלק במשהו שלא הייתי בטוח שהוא מוסרי במאה אחוז. ליאת חלמה על הסיטואציה הזו ואני הייתי שם כדי להגשים לה את החלום. לא עשיתי שום דבר פסול. אולי הוא לא חלק מהנורמה, אבל הוא לא פסול".

כדי שיהיה אונס צריך שיהיה אנס

בסוף אפריל פרסם מוסינזון מודעת דרושים בפייסבוק, קול קורא לגברים המעוניינים להשתתף בסרט בוקקה. את המודעה שיתפה אלהרר גם בחשבון שלה.

"פנו אליי המון גברים", מספר מוסינזון. "העברתי לליאת את הפרטים של כל פונה, ואם היא אישרה אז קיבלנו אותו. אם היא סירבה אז אמרנו שלא מתאים".
אלהרר: "גילי ואני עבדנו יחד לאורך כל התהליך, גם בשלב התכנון וגם בצילומים עצמם".
מוסינזון: "היא אמרה איך היא רוצה שהגברים ישבו, איך היא מתכוונת ללכת בין כולם".
אלהרר: "אני ביימתי אותם, החלטתי מה כל אחד יעשה".

גילי, גם את הבוקקה אתה מגדיר "פורנו פמיניסטי?"
"אני לא נכנס להגדרות, אבל שני הסרטים היו רעיונות של נשים. גם הבנות בסרט הראשון וגם ליאת לקחו אותי לפנטזיות שלהן, ואני הלכתי אחריהן. קיים ניצול בתעשיית הפורנו העולמית ואני ניסיתי להיות זה שעושה דברים אחרת. זה בדיוק ההפך מניצול, זו העצמה של נשים שבוחרות ומחליטות מה לעשות עם הגוף שלהן, ואת זה יש שיגדירו כפמיניזם".

ביקשת מליאת לראות את האבחנה הפסיכיאטרית שלה?
אלהרר: "זה נורא מעליב שאת שואלת את זה. זה כאילו, 'תראי לי את שאת נורמלית כדי שתוכלי להצטלם'".
מוסינזון: "אני אקבע מה מותר לה ומה אסור לה? ליאת היא אישה בוגרת שמקבלת את ההחלטות שלה לבד. אני צריך לבדוק לכל בן אדם את התיק הפסיכיאטרי, לראות מה הוא עבר בחיים ולמה הוא גדל לאהוב דברים מסוימים? אני פסיכולוג? פסיכיאטר? אני צריך להחליט שהיא סוג ב'? מי אני בשביל לקבוע את הדברים האלה, שליט העולם?".

ליאת, במהלך הצילומים יכולת להפסיק? להגיד שאת לא מעוניינת?
"בטח, גילי ואני סיכמנו על סימן. באמת היה בחור ג'ינג'י אחד שלא בא לי טוב בעיניים, עשיתי לגילי את הסימן והוא הוציא את הבחור מהסט".

מה הרגשת בצילומים?
"זו הייתה סיטואציה מושלמת בשבילי. תביני, הבוקקה זה האירוויזיון בשבילי. כמו שלאוהדי כדורגל יש מונדיאל, ככה אני הרגשתי כשהשתתפתי בבוקקה. זה היה החלום שלי והגשמתי אותו. את יודעת, גילי הציל את חיי, ובמקום לקבל פרס הוא הפך לאויב העם".

יש פסיכולוגים שמשווים בין בוקקה לאונס קבוצתי.
"כדי שיהיה אונס צריך שיהיה אנס. תקשיבי, זה מה שאני אוהבת. זה מה שמחרמן אותי וזה מה שמדליק אותי. הרגשתי אישה מועצמת".

קשה לי להבין את זה.
"אני מבינה שזה לא מסתדר לך בראש, אבל כל הדרך הביתה מהצילומים הייתי בהיי, הרגשתי בטוחה בעצמי, זרחתי. גילי הסיע אותי הביתה ורק חפרתי לו כמה אני מחכה שנוציא כבר את הסרט".

זמן קצר לאחר שמוסינזון הודיע בפייסבוק על אירוע להשקת סרט הבוקקה הוא קיבל הודעה משרון שפורר. "בדיוק טיגנתי לילדים שניצלים כשראיתי את ההודעה", הוא מספר. "הרגשתי כמו בסרטים, כשמישהו נכנס לבר ומשומקום מתחיל לירות באוויר".

בהודעה כתבה שפורר: "תבטל את האירוע שלך גילי כי גם ככה אני אמצא דרך להתלונן עליך במשטרה על מה שהיה עד עכשיו [...] אני לא מתרשמת מהפורנו בוקקה הציוני הראשון שלך. גם את הנשים שלך במסיבות אתה שולף מבתי חולים פסיכיאטריים? אתה מבין מה אתה עושה בכלל?".
מוסינזון בתגובה: "למה שתמצאי דרך להתלונן עליי?".
שפורר: "יש לי כמה רעיונות שנראים לי מנוגדים לחוק. הייתי כבר קורעת לך את הצורה לולא הייתי חוששת לנשים".

למחרת השיחה שלח מוסינזון לשפורר הודעה נוספת שבה כתב בין היתר "במקום בו יש ספק אז אין ספק", והוסיף כי הוא משעה כל צילום עתידי עם אלהרר. את סרט הבוקקה החליט לגנוז.

כלומר, הסכמת באיזשהו מקום עם הדברים שלה?
"לא הסכמתי, אבל פחדתי ממנה והערכתי אותה מאוד כעיתונאית. פתאום מצאתי את עצמי במקום של התוקף, ועוד שהיא איימה עלי במשטרות וכתבה שהייתה קורעת אותי. תשמעי, אני לא עובר על החוק. תמיד חשוב לי שאף אחד לא ייפגע ושהכל אצלי יהיה בהסכמה. כאחד כזה, לראות הודעה כזו נגדי זה מפחיד. העדפתי לא להיכנס לזה".

אלהרר עצמה הביעה זעם על ההתערבות של שפורר, מתחה עליה ביקורת נוקבת והתראיינה לתכנית אינטרנטית שבה הביעה את תסכולה. בין היתר דיברה על כך שכוונותיה של שפורר טובות, אבל מעשיה של התחקירנית נוטלים ממנה את השליטה בחייה, שליטה שחיפשה והשיגה לאחר שנים רבות. "אני לא מבינה למה שרון שפורר התערבה בפעילות שלי ושל גילי", היא אומרת השבוע. "עשינו משהו ששנינו נהנינו ממנו, לא פגענו באף אחד ולא עברנו על החוק. למה אני לא רשאית לפעול לפי תפיסת העולם שלי?".

אפשר לטעון שסרט בוקקה הוא דבר פסול גם אם הוא נעשה בחפץ לב.
"אז אני אספר לך משהו. אחרי שהוחלט לא לפרסם את הבוקקה הרגשתי שבשביל השקט הנפשי שלי אני צריכה לעשות עוד בוקקה. בלי מצלמות, בלי כלום. גילי לא הסכים לקחת בזה חלק, אז הפקתי את האירוע עם מישהו אחר. את זה עשיתי כדי להשיב את השליטה בחיים שלי".

מישהי אמרה לי ליד הילד שלי, "הייתי צריכה לדרוס אותך"

אלהרר ומוסינזון מגדירים את מערכת היחסים ביניהם השניים כפוליאמורית, כלומר זוגיות אחת מתוך כמה ששניהם מנהלים במקביל ובנפרד. זה לא מונע מהם לדבר על האינטימיות הגדולה שנוצרה ביניהם, על עומק ההיכרות.

גילי, היום כשאתה יודע שליאת סובלת מפוסט טראומה מורכבת, אתה לא חושב בדיעבד שניצלת אותה באיזשהו אופן?
"חשבתי על זה המון בחודשים האחרונים, ולא. אם היא הייתה באמת פסיכית כמו שהוצגה בכתבה ההיא, אז גם להתנשק איתה זה ניצול, גם לצאת איתה זה ניצול ואפילו לראיין אותה זה ניצול. בכתבה היא הוצגה כאילו אין לה יכולת בחירה, ביטלו את הדעות שלה לחלוטין. ואפשר להגיד שגם ב'המקום הכי חם בגיהינום' ניצלו אותה, הרי לשיטתם הם ראיינו אישה לא כשירה. הדיון פה הוא בעצם על זכויות אדם, זה כמו שקבוצות מסוימות באוכלוסייה מבקרות נשים שרוצות לעשות הפלה או פונדקאות. אני חושב שאף אחד ואף אחת לא יכולים להגיד לך מה את יכולה לעשות. הכתבה ב'המקום' ביטלה את הזכויות שלנו כאנשים חופשיים".

ליאת, את בדיעבד לא מרגישה שנוצלת?
"אני לא יכולה להיות יפת נפש. אם אני חושבת שזו תעשייה שיש בה ניצול? כן. אם אני חושבת שמבחינה סטטיסטית בחורות אחרות שישתתפו בבוקקה יהיו מנוצלות? כן. האם אני הייתי מנוצלת? חד משמעית לא. אני כנראה לא חלק מהסטטיסטיקה".

מוסינזון, שעבד כמאמן הכדורסל של נבחרת אגודת הסטודנטים "שנקר", קיבל לאחר פרסום התחקיר מכתב פיטורים בטענה ש"מעורבותך בהפקת סרטי מין למבוגרים אינה תואמת את חזון ומטרת העמותה". "אנשים סקלו אותי במרחב הציבורי למרות שלא הוגשה אף תלונה נגדי", הוא אומר. "מקללים אותי ברחוב, כותבים עליי שאני סרסור ואנס. מבחינתי הגבול נחצה כשהלכתי עם הילד שלי ברחוב ומישהי שנתנה לנו לחצות את הכביש אמרה 'הייתי צריכה לדרוס אותך', ליד הילד שלי".

מוסינזון ואלהרר הגישו תלונות במשטרה כנגד שרון שפורר (התלונה שלו היא על הטרדה מאיימת, שלה מתחום עבירות הסייבר); אלהרר הגישה תלונה נגד שפורר גם במועצת העיתונות. השניים אומרים שבכוונתם לתבוע את שפורר בשל העוול שלטענתם גרמה להם.

גילי, מאז שפורסמה הכתבה ההיא יש עליך המון ביקורת. למה החלטת לדבר היום?
"חשבתי שאם אני אשתוק הכל יעבור, אמא שלי ואחותי ייעצו לי לשתוק, חשבתי להסתתר מאחורי סלע עד שהסערה תחלוף. אבל אני מרגיש שאני לא יכול. יש לי שני ילדים בני 12 ואני עושה את זה בשבילם. כדי שיבינו שאבא שלהם לא אנס, לא סרסר ולא פגע באף אחת".