באפריל האחרון פורסם בצרפת מחקר מעניין. כמה חוקרים עם הרבה יותר מדי זמן פנוי ודעות קדומות ישבו בפריז, התבוננו בעוברים ובשבים ומצאו כי מבין 3,038 המבוגרים שהם צפו בהם, 674 הלכו עם הטלפון שלהם ביד. אבל הנתון שאליו הם שמו לב במיוחד היה ההבדל בין המינים: בעוד שרק 20% מהגברים הלכו עם הטלפון ביד, בקרב הנשים הגיע הנתון ל-33%.

ההסברים שסיפקו החוקרים לפער הזה כאילו נלקחו היישר מהמאה ה-17 ולא היו יכולים להיות יותר סקסיסטיים: לנשים יש סיכוי גבוה יותר לפתח "סוג של תלות" לטלפונים שלהן, החברות שלהן "מצפות לתגובה בתוך חמש דקות", נשים נמצאות בסיכון יותר גדול שיגנבו להן את הטלפון מהתיק, ואולי ההסבר הגרוע מכל: "יכול להיות שהליכה עם הטלפון הופכת לסמל סטטוס שמצביע על מצב רומנטי ונשיאת טלפון שווה, במובן מסוים, לענידת טבעת נישואים". כן. אמיתי. 

בסופו של המאמר מציינים החוקרים כי "אפשר גם לשאול את הנשים שהולכות עם הטלפון אם הן במערכת יחסים או לא" כדי לבסס או להפריך את ההשערה האחרונה שלהם. מה שעל פניו נשמע לי די חכם, כמעט חכם כמו לשאול אותן מלכתחילה למה הן מסתובבות עם הטלפון ביד. אבל היי, אני לא חוקרת, אז מה אני כבר מבינה.

אלא שהחוקרים פספסו נקודה אחת מאוד מאוד חשובה: לבגדים של נשים הרבה פעמים אין כיסים, ולשים את הטלפון בתיק רק כדי לשלוף אותו כל הזמן זה פשוט לא נוח.

כן. ברור שהיה מאוד קל לקבוצה של חוקרים גברים לפספס את הנושא הזה, אבל מדובר בעניין בוער. אם הם רק היו מטריחים את עצמם לשאול מישהי מהנחקרות במדגם שלהם, הם היו שומעים קריאה כמעט אוניברסלית לכיסים. כיסים טובים יותר. ברצינות, למה אין לנו כיסים? תנו לנו כמה כיסים, לעזאזל! כיסים טובים. כיסים גדולים. כיסים בגודל נורמלי.

תחשבו על כל מה שנשים נדרשות לשאת על עצמן באופן יומיומי. נניח שאנחנו רוצות לצאת רגע מהעבודה להביא לנו כוס קפה; אנחנו צריכות לקחת את כל התיק שלנו, או לחלופין ללהטט בשתי ידיים בין הטלפון, הארנק, המפתח, תג העובדת שלנו וכוס הקפה שהרגע רכשנו. זה נטל.

רק מוקדם יותר השבוע פרסמנו כאן מחקר אמריקאי שגילה שכיסים קדמיים בג'ינסים של נשים קטנים בממוצע ב-48% מכיסים של גברים. הם גם צרים יותר ורובם לא יכולים להכיל את הסמאטרפון הממוצע, ארנק או אפילו כף יד.

אפשר להתייחס לטלפונים בידיהן של המופיעות במחקר כמטאפורה לעול שאנחנו, כנשים, נושאות בחברה המודרנית: חברה שמטילה עלינו אינסוף ציפיות (לדוגמה, אימהות), אך לא נותנת לנו את המתקנים או את התמיכה לבצע אותם (לדוגמה שיוויון בעבודה, חופשת הורות לאב, שכר שווה). אז האם לא הגיע הזמן לתת לנו כיסים גדולים יותר?

A post shared by F O L D (@foldbrighton) on

אין כסף, אין כיסים

היעדר כיסים (בכלל, וכיסים נורמליים בפרט) על בגדי נשים הוא, כמובן, סוגייה פמיניסטית והיסטורית. באופן מסורתי לנשים לא היה צורך בכיסים כי לא היה להן שום דבר לשים בתוכם. הגישה לכסף הייתה שמורה לגברים בלבד. אז גברים קיבלו כיסים רבים כדי לבלבל כייסים, ונשים... הן קיבלו חצאיות ענק עם חישוק ומחוכים.

זה לא שלנשים מעולם לא היו כיסים, אבל הכמות, המיקום והגודל שלהם היו למעשה קשורים קשר ישיר למעמד האישה. במאה ה-17 נשים לבשו סוג של כיסים במין פאוץ' חבוי מתחת לחצאיות המאסיביות באופן מגוחך שלהן. אבל אז, במאה ה-18, נשים החלו ללבוש בגדים קלים יותר. הן פשוט לא יכלו לשאת את "כיסי הנשים" המסורתיים בבגדים החדשים שלהן, ובמקום זה החלו לסחוב תיקים קטנים שכונו "Reticules".

אלא שאז המעצבנות האלה החלו לדרוש בגדים נוחים יותר, ולאט לאט, לקראת המאה ה-20, המראה של אישה במכנסיים הפך למקובל יותר ויותר. ועדיין, לא זכינו לקבל כיסים גדולים ונוחים מספיק בשביל לא לפגוע בקווי המתאר של הגוף והבגד. אגדות מספרות שמעצב העד כריסטיאן דיור אמר פעם: "לגברים יש כיסים כדי לשאת דברים, לנשים יש כיסים לקישוט".

A post shared by Loryn Brantz (@lorynbrantz) on

בשנות ה-30 הייתה קוקו שאנל למעצבת הראשונה שהציעה מכנסיים לנשים עם כיסים אמיתיים, דבר שהלכה למעשה שינה את הדרך שבה נשים עמדו. באופן לא מפתיע – מי שנשאה את דגל השינוי הייתה אישה וזה קרה לא הרבה אחרי שזכות הצבעה לנשים הפכה לנפוצה בעולם המערבי.

בין שנות ה-40 לשנות ה-60, לאחר מלחמת העולם השנייה ושלל תנודות חברתיות, נשים מצאו את עצמן לובשות מכנסיים גבריים, מדים ודגמ"חים עם כיסים ענקיים ופונקציונליים שהיו בגדי עבודה.

בשנות ה-70 הגענו לאיזושהי פסגה – נשים לבשו ג'ינסים עם כיסים מקדימה ומאחורה והם היו כמעט באותו גודל כמו בג'ינס של גברים. אלא שמשהו קרה מאז - ובמקום להמשיך לפתח את המגמה הנפלאה הזו, דווקא בעידן בו מעמד האישה נמצא במקום חסר תקדים, חזרנו אחורה.

מאז שנות ה-70 וה-80, הכיסים הנשיים הלכו ונעלמו עד שהגענו למקום בו אנחנו נמצאות היום שבחלק מהג'ינסים יש, פשוטו כמשמעו, כיסים מזוייפים (ברצינות רגע, מה הקטע?). זו בעיה של ממש, תשאלו כל אישה: הכיסים שלנו פשוט לא שימושיים. או שהם קטנים מדי, או שהם לא מחמיאים, או שהם פשוט דוגמה של כיס שלא נפתח לשום דבר.

כיסים הם דבר הכרחי. יש לנו המון דברים שאנחנו צריכות עלינו - טמפונים לדוגמה, למה שלא נוכל לשים טמפון בכיס? למה שנהיה תלויות בתיקים? באנגלית יש ביטוי "pocket size" שהמשמעות האמיתי שלו היא "נוח" או "יעיל". אבל איך מגדירים "גודל כיס" אם כיסים בבגדי נשים מצליחים להכיל בקושי כרטיס אשראי?

היעדר כיסים פונקציונליים ושימושיים הוא בעיה שנראית קטנה, אבל היא גורמת אי נוחות יומיומית לנשים. זה משמעותי מאוד במיוחד היום, כשיותר ויותר נשים מנהלות חיים עצמאיים. אנחנו עסוקות – מג'נגלות בין עבודה, חיים ועוד אינספור דברים אחרים, בדרך כלל באותם בגדים מהבוקר ועד הערב. אנחנו צריכות מקום נוח לשים בו דברים שצריכים להיות זמינים תוך שמירה על ידיים חופשיות.

לא תמיד קל להתאים כיס לשמלת ערב צמודה, אבל יש כל כך הרבה בגדים אחרים שיכולים ליהנות מכיסים נוחים ופונקציונליים בלי לפגוע בעיצוב. מה שנדרש זה שהמעצבים בחברות הבגדים יעריכו קצת יותר את הזמן שלנו ואת המאמץ שאנחנו משקיעות ויתפרו לנו מקום לשים בו את הסמארטפון.

אנחנו חיות בתקופה מדהימה שבה נשים עושות יותר מאי פעם וגם דורשות יותר עבור עצמן כדי להקל על חייהן. יש לנו עוד כל כך הרבה מה לעשות בשביל להפוך את העולם הזה לשיוויוני ובטוח עבור נשים, אבל בינתיים בואו נתחיל עם לדאוג לנו לכיסים.