בסרט הזה כבר היינו, ולא פעם אחת: מלאי קבבוני הטלה כבר לא מתחדש, המלצרים מפסיקים לעבור בין האורחים עם מיני קישים, הברמנים מתחילים לקפל את בר קבלת הפנים והכרוז הסמכותי מזמין את הקהל. הכל מוכן. מוסיקת המעליות משתנה באחת לאחד משיאי הערב – "שיר החופה". הזוג עושה דרכו בחיוכים נבוכים בשביל הנקרע לכבודו בים הסוף של האורחים. מרגש. הרב יודע שהגיע תורו לגנוב את ההצגה ופוצח בשרשרת בדיחות קרש (אבל ספונטניות). הקהל נקרע מצחוק. איזה יופי, דוס שגם יודע להצחיק.
"אוי, אל תהיו לי משוגעים"
הריטואל הזה ודאי מוכר לכם אם ביקרתם ביותר משתי חתונות בחיים שלכם. ושלא תחשבו שאני מתכוון להעביר ביקורת נוקבת על טקס החתונה היהודי או סתם לבאס. טקס הוא הרי ריטואל קבוע מעצם הגדרתו. אבל בואו נודה שנייה על האמת: לעתים קרובות מדי הטקס הזה וכל מה שמלווה אותו במסגרת השטאנץ המוכר פשוט משעמם ולא מרגש, פשוט לא מדבר אליי. ואם תוסיפו לזה את החלטתו של שר הדתות לבטל את סמכות הנישואין של רבני צהר שנחשבו "ליברלים" יותר בגזרת הטקסים הדתיים-אורתודקסיים, אז אנחנו בכלל בצרות.
תהינו אם אין לנו דרך אחרת להביע את ההתחייבות שלנו בפני כל מי שאנחנו מכירים בערך. "אוי, אל תהיו לי משוגעים!", הייתה התגובה הראשונה לתהיות שלנו. כך סיכמה אמי האהובה – חילונית, ליברלית ונאורה בדרך כלל – את דעתה בנושא. עד מהרה התברר לי שהיא ממש לא חריגה, אפילו בבועת הליברליות שבה אני נוטה לחשוב שאני חי מתעקשים אנשים על מסורת, על המוכר על הבטוח. כי מי יודע מה יקרה אם תסטה מזה.
את הכוס הזאת אני לא שובר
אז החלטתי שזה הזמן והמקום לשחוט כמה פרות קדושות. זאת אולי עובדה שבמדינת ישראל בני זוג יכולים להינשא ולהירשם כנשואים רק באמצעות הרבנות הראשית, המחתנת זוגות בטקס רבני אורתודוקסי. אבל מפה ועד ההצהרה שמי שלא עושה את זה ככה הוא משוגע, הדרך ארוכה. בישראל חיים כ-85,000 בני זוג שהם בסטטוס של ידועים בציבור, זוגות שבכלל לא הסדירו את יחסיהם במסגרת נישואין פורמאליים, אבל הם בכל זאת מנהלים חיי משפחה מלאים. בהגדרת ידועים בציבור נכללים זוגות שלא נישאו באופן רשמי או כאלה שבחרו לערוך טקס נישואין שאינו מוכר על ידי המדינה – טקס של רבנות רפורמית או קונסרבטיבית או טקס חילוני.
הרבה זוגות חיים יחד בלי שום טקס ומסתפקים בהסכם – חוזה לחיי משפחה שמסדיר את כל תחומי החיים המשותפים. יש זוגות שאפילו את זה לא עשו. אז מה, כולם משוגעים? סביר להניח שלא. ואם גם אתם לא רוצים לעשות את זה בנוסח אורתודוקסי, אז יש כאמור לא מעט אפשרויות אחרות. אתם רק צריכים להבין מה כל שיטה אומרת, ומה הכי מתאים לכם.
שביל הזהב: רפורמי או קונסרבטיבי
היתרונות: זהו טקס מושלם עבור מי שמחובר למסורת היהודית, אבל אינו חפץ בהדרכת הנידה של הרבנית, בחקירות המביכות וההזויות, ובשאר מאפייני הטקס המסורתי והלא שוויוני. בנוסף, טקס כזה יכול להיות שביל זהב בין הרצון של בני הזוג להימנע מהרבנות, לבין הרצון של ההורים לעשות את זה כדת משה וישראל.
החסרונות: הטקס לא מקנה את הזכות להירשם כנשואים. בנוסף, מי שמעוניין לבטא בטקס את זהותו כאדם חילוני צריך לזכור שעדיין מדובר בטקס דתי. הגמישות בעיצוב הטקס אינה אינסופית.
העלות: 900 – 1,000 שקל.
תפור למידות שלכם: טקס חילוני
הנה טקס שמותאם באופן מוחלט לרצון של בני הזוג. הוא יכול לכלול מאפיינים של הטקס היהודי, תוך מתן פרשנות חילונית מודרנית. בכך הוא דומה לטקס הרפורמי, אבל בניגוד אליו, מנחה הטקס אינו רב כי אם אדם חילוני בעל ידיעות אקדמיות נרחבות ביהדות, ובעל מעורבות חברתית ענפה. או סלבס בעלי מעורבות חברתית ענפה, כמו יאיר לפיד ואברי גלעד. הטקס החילוני יכול לכלול חוזה שכולל את ההסכמות ההדדיות בכל הקשור לחיים המשותפים ומנוסח על ידי בני הזוג בהנחיית עו"ד. אבל גם שלא במסגרת חוזה מפורט יכולים השניים לעגן את מעמדם כידועים בציבור באמצעות מסמך המאושר בידי נוטריון. באופן כזה, גם מבלי להירשם במשרד הפנים, מקבלים על עצמם בני הזוג את כל החובות והזכויות של אנשים נשואים בישראל כלפי רשויות המדינה ועוד מיני גופים. בנקים למשל.
היתרונות: חופש מוחלט בעיצוב הטקס והפיכתו למאוד אישי ומיוחד. אפשרי גם לזוגות חד מיניים. בנוסף, נישואי חוזה עשויים לייתר את המעורבות של בית הדין הרבני במקרה של פרידה. זאת בניגוד לנישואים אזרחיים, למשל, שמחייבים גט בשביל להיפרד.
החסרונות: אינו מקנה זכות לרישום. לרוב יקר יותר מטקסים אחרים.
העלות: 1800 -2400 שקל.
רחוק מהעין, לא מהלב: מתחתנים בחו"ל
נישואים רשמיים על פי דיני מדינה זרה מחייבים את משרד הפנים לרשום בני זוג ישראלים כנשואים. שזה די משמח, תודו, שלא לומר פותח לכם שלל אפשרויות. מה שכן, הפרוצדורה עלולה להיות יקרה ומייגעת, אבל היום זאת הדרך היחידה שבה ניתן להירשם כנשואים מבלי לעבור ברבנות.
היתרונות: אלה נישואים לכל דבר ועניין שלא מחייבים מפגש עם מוסדות הדת של המדינה ומאפשרים חופש מוחלט לבני הזוג.
החסרונות: מעבר לעובדה שמדובר בתהליך יקר ומסורבל, ולזה שפרידה מחייבת גירושין על פי דיני המדינה (כלומר, אם אתם כן נפרדים אז חובה להזדקק לרבנות), אז בסופו של יום, אלא אם כן אתם מליינים, אתם בעצם מתחתנים באיזו עירייה עלובה בקפריסין או בצ'אפל הזוי בלאס וגאס מבלי להיות מוקפים באנשים שהכי אוהבים אתכם. מרדני ומגניב ככל שזה יישמע, תמונת חתונה עם אלביס היא לא בדיוק משהו לתלות על הקיר.
העלות: ובכן, תלוי במדינה. קחו בחשבון טיסות, שהייה ואגרות למסמכים.
ומה עם הילדים
המיתוס שלפיו ילדיהם של בני זוג שלא נישאו דרך הרבנות הם ממזרים, הוא הידוע והמאיים מכולם. בהתאמה, הוא גם הכי שגוי. כי זה לא משנה איך תתחתנו או איך לא תתחתנו ותצהירו שאתם ידועים בציבור – מעמד הילדים יהיה זהה בכל המקרים. ממזר הוא אדם שנולד כתוצאה מגילוי עריות או מקיום יחסי מין בין אישה נשואה לגבר שאינו בעלה. לפיכך, ילדיהם של ידועים בציבור הם כשרים לחלוטין לצורך רישום הוריהם, שם משפחתם ושאר זכויותיהם כאזרחי המדינה. יאללה, להתעבר.
והנה כמה אתרים שימושיים
התנועה ליהדות מתקדמת
ארגון משפחה חדשה
מכון הטקסים החילוני