"אמא, אבא. החלטנו לא לעבור ברבנות"

1. "לא צריך בכלל רב בשביל חופה וקידושין"

הרבנות הראשית היא תופעה חדשה ביהדות, היא הוקמה רק בשנת 1922 ולפני כן לא היתה קייימת בכלל. משך כל ההיסטוריה של העם היהודי הטקס נערך בתוך הקהילה, על ידי מי שהזוג בחר לסדר עבורו את הטקס. העובדה שמדינת ישראל קבעה שנישואין דתיים הינם תחת מונופול הרבנות לא אומרת שאיש ואישה לא יכולים להינשא באופן יהודי ללא הרבנות, כפי שעשו ועושים יהודים בכל העולם משך כל שנות ההיסטוריה של העם היהודי.

בשביל טקס חתונה יהודי לא צריך רב ולא צריך רבנות. על פי ההלכה - כל אדם רשאי לסדר טקס נישואין וקידושין כדת משה וישראל, זה החוק הישראלי שנתן את הסמכות לזה רק בידיים של הרבנות. הטקס נעשה בין בני הזוג ואין שום משמעות לזהות האדם שעומד איתם תחת החופה ו"מסדר" את הטקס.

2. "הילדים לא יהיו ממזרים"

לילדים של ידועים בציבור יש שני הורים רשומים ומעמדם האזרחי והמשפטי הוא בדיוק כמו של ילדים של זוג נשוי לכל דבר ועניין. יש החוששים כי ילדיהם של ידועים בציבור לא יוכלו בעתיד להינשא ברבנות. נכון להיום הרבנות מחתנת כל איש ואשה יהודיים, כולל ילדים של ידועים בציבור. הילדים של ידועים בציבור אינם ממזרים כל עוד אמא שלהם איננה נשואה לאיש אחר.

3. "בישראל עדיף להיות ידועים בציבור"

מעמדם של ידועים בציבור בישראל הוא המפותח ביותר בעולם המערבי. ההבדל בין ידועים בציבור לנשואים בישראל הוא בעיקר בירוקרטי, וגם הוא מועט וזניח. בישראל חיים עשרות אלפי זוגות ידועים בציבור והם זכאים לכל הזכויות שלהם זכאים הזוגות  הנשואים. והייתרון הגדול ביותר - אם חס וחלילה ניפרד – הרבנות, ההלכה והמערכת המשפטית המסובכת - מחוץ לתמונה

4. "אנחנו לוקחים חלק במאבק חברתי"

כשאנחנו מתחתנים ללא הרבנות אנחנו נמנעים מהסכנות האישיות והמשפטיות הצפויות לנו אם חס וחלילה ניפרד, ובמקביל אנחנו תורמים למאבק החברתי במונופול של הרבנות על הציבור היהודי בישראל, ומקדמים את הקריאה המוצדקת לנישואים אזרחיים.

5. "אנחנו לא לבד ואנחנו לא שונים"

מידי שנה אלפי זוגות מתחתנים בישראל ללא הרבנות, בטקס "פרטי" ולא נרשמים כנשואים במרשם האוכלוסין (משרד הפנים). טקסים כאלה נערכים על ידי רבנים של תנועות דתיות ליברליות, על ידי עורכי טקסים של "הויה" ועל ידי אנשים הקרובים לזוג העומד תחת החופה.

כשאנחנו מקיימים טקס כזה – אנחנו נשואים בפני עצמנו, בפני המשפחות והחברים והקהילה שלנו. אנחנו יכולים לעשות מה שעושים הזוגות שלא רוצים או לא יכולים להתחתן ברבנות. כלומר: לקיים טקס לפני אמונתנו והשקפת עולמנו, שיהיה מרגש ואישי ומשמעותי, ובמקביל לחתום על תצהיר זוגיות או על הסכם שנותנים תוקף משפטי ליחסים בינינו.

6. "למה שנשתף פעולה עם טקס לא שיוויוני?"

מה יש לנו עם הרבנות? אנחנו זועמים על המונופול של הרבנות? אנחנו בעד נישואים אזרחיים? הכוח הפוליטי שיש למפלגות הדתיות והחרדיות, מכעיס אותנו?  אז למה לשתף פעולה עם הכפיה הזאת דווקא ברגע הכי משפחתי של החיים ובעניינים האישיים ביותר שלנו?

למה שנקיים טקס לא שוויוני, עם רב שלא מזדהה עם צורת החיים שלנו? שאפילו בז לנו. אם אנחנו נגד הכפייה הדתית, שעון החורף, הדרת הנשים, אי השיוויון בנטל, ההטבות, הקצבאות, הפוליטיקה המלוכלכת, למה שנרכין את הראש וונשתמש בשירותי הרבנות וכל מה שהיא מייצגת, כשיש אופציה מצויינת אחרת?

7. "היהדות לא שייכת לרבנות, היהדות שייכת לנו"

היא שייכת לנו וזו לא רק זכותנו, אלא חובתנו לקחת עליה אחריות ובעלות. אנחנו יכולים וצריכים לחיות חיים יהודיים בעלי משמעות גם בלי לקבל את החותמת של ממסד דתי אורתודוקסי וקיצוני, ממסד שמקדש את אי השיוויון, את הבידול ואת הקנאות. אפשר לקיים טקס חתונה עם משמעות אישית תוך שימור המסורת היהודית והתרבות העברית המתחדשת בארץ ישראל. ארון הספרים היהודי, המנהגים השונים, הפיוטים והשפה הם שלנו. יהדות היא לא דת – היא תרבות.  

תנועת ישראל חופשית מזמינה אתכם להרצאת ההורים הראשונה של הויה - טקס ישראלי. המפגש יערך ב-26 ביולי, ברמת החייל, תל אביב. למידע נוסף הקליקו כאן.

הכותבת: סמדר דקל נעים, היא עו"ד ומגשרת. עורכת טקסי חתונה וראש היחידה המשפטית במרכז "הויה" מבית "ישראל חופשית".