לפני כשנה וחצי, אורית (שם בדוי) נישאה לבחיר לבה. את השמלה הנכספת עליה חלמה, היא רכשה מבעלת סלון כלות בעיר מגוריה בצפון – עליה שילמה כ-8000 שקל. למרות שתהליך רכישת השמלה כלל פגישות, מדידות ותיקונים על ידי תופרת, בעיצומה של החתונה נפלה השמלה של אורית והחזה שלה נחשף לעיניי כל האורחים.
כבר במהלך שלב המדידות, ביקשה אורית מהתופרת להצר חלקים מסוימים מחלקה העליון של השמלה. "ניסיתי להדק את השמלה והחצאית, אבל לא הצלחתי", טענה אורית והסבירה כי ביום החתונה חשה כי השמלה לא מספיק הדוקה ודי רופפת. בעקבות תלונותיה, הגיעה עובדת מטעם סלון הכלות לתקן את הבעיה באמצעות גומייה תוך הבטחה שהשמלה תעמוד במקומה.
עם זאת, כבר בחלק הריקודים הראשון, אורית התחילה לחוש שהשמלה עומדת ליפול עד שלבסוף היא אכן נפלה והחזה שלה נחשף. אחיותיה וקרובות משפחה של אורית ניסו לטפל בשמלת הכלה הרפויה תוך שהן נעזרות בחוט ומחט כדי לחבר את הכתפיות מחדש. התיקון והטיפול בשמחה נמשך למעלה משעה, כשחוטי התפירה בלטו והיא נבוכה ומושפלת מהחשיפה.
לאחר החתונה דרשו אורית ובן זוגה החזר כספי מבעלת סלון הכלות, עבור השמלה ועוגמת הנפש שנגרמה להם. בעלת סלון הכלות מצדה, סירבה לפצות את אורית וטענה כי היא ביצעה את כל התיקונים הנדרשים בשמלה.
בעקבות סירובה של בעלת סלון הכלות להשיב לאורית את כספה, הגישו בני הזוג תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בקריות, נגד בעלת הסלון ודרשו פיצוי כספי של כ-33,500 שקל בגין עוגמת הנפש שנגרמה לאורית והרשלנות של הנתבעת שככל הנראה – לא תפרה היטב את השמלה. לתביעה צורפה תמונה מיום החתונה בה ניתן לראות את השמלה והכתפיות לא מהודקות.
בעלת הסלון מצדה, טענה כי השמלה נתפרה על פי מידותיה של אורית ולשביעות רצונה ואף סיפרה על סירובה של אורית להשיב את השמלה בתום 50 ימים על מנת לסחוט ממנה כספים ולפגוע בשמו הטוב של העסק שלה.
השופט ערן נווה שדן בתביעה, קבע כי הנתבעת תשלם לאורית פיצוי של כ-10,000 שקל. בפסיקתו ציין שעצם נפילת השמלה לעיניי האורחים וחשיפת גופה של התובעת, מזכים אותה בפיצוי – שכן, נפילת השמלה פגעה בצניעותה.