נגה ותום הכירו לפני 25 שנה, אבל רק לפני שנה הפכו לזוג. בחודש האחרון הם התחתנו בחתונה אינטימית ומקסימה על הדשא בקיבוץ, לאחר שגם הם, כמו זוגות רבים, נאלצו להיפרד מהרעיון של חתונה גדולה בעקבות הגבלות הקורונה.
"אנחנו מכירים מכיתה ד', למדנו באותה הכתה עד כתה ו' ואחר כך באותה השכבה עד י"ב", סיפרה נגה השבוע, "בתור ילדים לא היה לנו קשר בכלל. דווקא אחרי הצבא, לפני כ-12 שנים, החבורות שלנו התקרבו, ולפני כעשור היה ביננו משהו קצרצר מאוד, וכל אחד פנה לדרכו". לפני כשנה הם התחילו לצאת שוב, והפעם זה הסתיים בחופה. "האירוע המקורי שלנו היה אמור להיות עם 300 אורחים בתל אביב בסוף מאי, אבל כשהקורונה הגיעה נאלצנו לעשות שינוי בתכניות, ובפחות משלושה שבועות החלטנו שמעבירים את האירוע לגינה בקיבוץ, כמה שיותר קרוב להורים שלי שאפשר".
הקושי המרכזי, מעבר לזה הלוגיסטי, היה לצמצם רשימת מוזמנים של מאות לרשימה מהודקת של חמישים מקורבים בלבד. "לא חשבנו שזה יתאפשר וזה היה קשוח", מודה נגה, "בחרנו בדודים עם בני זוגם ובבני דודים ללא בני זוג וללא ילדים. פנינו לכל אחד באופן אישי והסברנו את המצב, כולם קיבלו את זה בהבנה ובחיבוק של ממש. הוקסמנו. להורים שלנו היה מאד כואב לוותר על חבריהם, אבל לא היתה לנו ברירה. תום ואני הזמנו כל אחד רק שלושה חברים הכי טובים, ובפני היתר כמובן התנצלנו. את טקס החופה העברנו בזום לכל מי שלא היה נוכח, והשמועה מספרת שגם בזום היה מרגש מאד".
את החתונה החדשה תפרה נגה, שהיא מפיקת ומעצבת אירועים בדימוס, בעצמה בתוך יומיים. "כולם עבדו אצלי בחתונה: הילדים, הגיסים, החברות, המשפחה כולה וברור שגם החתן", היא אומרת, ומספרת שביום החתונה התעוררה בשש בבוקר. "קמתי ראשונה ועיצבתי שולחן לדוגמא, ואחריי קמו החברות והתחילו לעצב שולחנות, לקפל מפיות וכו'. האחיינים שלי הגיעו בתשע בערך והתחילו לסדר כסאות ואת החופה. בנוסף, סמכתי על הקולגות שלי מתחום האירועים והיה לי ברור שהם ילוו אותנו ויהפכו את האירוע האינטימי לאירוע המושלם".
החתונה שהתקיימה בסופו של דבר הייתה שמחה, אישית ומרגשת. "אנחנו הכי שמחים בעולם מהתוצאה הסופית", נגה מסכמת, "החתונה בקיבוץ היתה מדהימה, פשוטה ומיוחדת. לא יכולנו לחלום על טקס מיוחד יותר עבורנו. השינוי אמנם הביא אותנו למלחמה מול אולם שמחזיק את הכסף שלנו עד היום, ולצערנו זה החלק הכואב בסיפור. אבל אני מאחלת לכל זוג להתחתן בצורה אינטימית עם הקרובים אליו בלבד. בדיעבד לא היינו עושים שום דבר אחרת".
