אז סוף סוף הבחור כרע ברך והציע לך נישואים. אחרי שהתרגשת, סיפרת את סיפור ההצעה בפרוטרוט לכל מי שרק ביקש וגם מי שלא, והשווצת בפני כולם בטבעת השווה שלך, מגיע שלב הסידורים והארגונים. או אז את נחשפת לעולם שלם של תחמנות, קומבינות ולא מעט עצבים. בבואך לארגן את יום החתונה (סליחה על הפנייה הנשית, אבל זה ברור לנו שב-90 אחוז מהמקרים, את זאת שתתרוצצי בזמן שהוא ירבוץ על הספה), אנחנו מציעות לך להיות מוכנה לדברים הבאים.
למה לעזאזל: אף אחד לא אומר מחיר בטלפון
השלב הראשון בכל תכנון חתונה הוא מציאת אולם. אחרי שבררת וסיננת, את מתחילה להרים טלפונים. וכמו כל צרכנית חכמה ומחושבת, את מבקשת לשאול שאלה מאוד פשוטה אך חשובה להמשך התהליך: "כמה זה עולה?". מסתבר שהשאלה הטריוויאלית הזאת שקולה לחקירת שב"כ צולבת, ולכן היי מוכנה ל"אין תגובה" שמגובה בשלל גיבובים. כל איש המכירות, גם האדיב והחינני ביותר, יגיב בתשובה לקונית: "תבואי לראות את הגן הקסום שלנו, ואז נדבר על המחיר". חמורי הסבר גם יענו בפשטות רועמת: "אנחנו לא נותנים מחירים בטלפון".
ואת? בלית ברירה, תצאי מוקדם מהעבודה, תסחבי את בן זוגך היקר לעזה פינת קיבוץ שומקום, כדי לראות את "הגן הקסום והשליו" שמסתתר לו בין רפת, פרדס ושביל כורכר "קסום". ושם הם כבר ידאגו להאכיל אותך בפטה כבד ועוד כמה לוקשים, רק כדי להשחיל את המחיר בחיוך.
למה לעזאזל: המחיר הוא אף פעם לא כולל שירות
אם צלחת את השלב הראשון – שאפו עלייך. כעת את בשלה לשלב השני: זה שאומר שהמחיר שנתנו לך, זה שמתאים לתקציב שלך, לא כולל את השורות הקטנות. מחיר המנה שמציעים אף פעם לא כולל מע"מ, שכר מלצרים וברמנים, תאורה והגברה ועיצוב. וברור לך הלוא שאין סיכוי שתוכלי לוותר על אף אחד מהם. לא, אפילו לא על המע"מ לצערנו.
אני במקרה מלצרתי בעברי, אי שם בימי התיכון, והייתי מלצרית לא רעה בכלל. לרגע עברה בי מחשבה שדווקא אוכל לספק את צרכי האורחים בזמן שהחתן יערבב קוקטיילים. גם מצאתי הרבה חן בלשבת בחושך ובשקט מוחלט, כך שאף אחד לא יוכל להתלונן על השירות המזוויע. ומי בכלל צריך עיצוב? נקנה כמה צלחות פלסטיק ומפיות נייר ונדמיין שהחתונה היא בקונספט "מסיבת יום הולדת 7".
אז זהו שמהר מאוד התבדיתי. זה לא יעבוד. אני כנראה אצטרך להוסיף עוד כמה אלפי שקלים למחיר המנה הנקוב. תודה חמודים.
למה לעזאזל: כולם נוגעים בך
נשים בהריון תמיד מתלוננות שכל הזמן נוגעים בהן ובבטן שלהן. כאילו ברגע שהתעברו, הן הפכו לרכוש ציבורי. אבל גם ידוע שהריוניות סובלות משכחה. כי אם תיזכרו היטב, תדעו להעיד שהמגע המוגזם והפולשני מתחיל הרבה יותר מוקדם – כבר במדידת שמלות הכלה.
אם חשבת עד כה שתא המדידה הוא מקום פרטי ואישי, כדאי שתחשבי שוב. כשאת הולכת למדוד שמלת כלה, המוכרת מתעקשת להיכנס איתך לתא ("לא חמודה, את לא תוכלי לרכוס את זה לבד") ולהלביש אותך משל היית בובה קטנה.
וזה לא נגמר שם: לא רק שהיא מתעקשת לגעת ולהזיז את איברייך המוצנעים ממקום למקום ("תרימי אותם!"), היא גם לא פעם תדרוש ממך להתפשט כי "התחתונים חותכים אותך לא טוב, ואת לא תלכי עם חזייה בחתונה, נכון?". הריטואל המביך הזה חוזר על עצמו אצל כל המעצבות שאת מבקרת אצלן, עד שאת מרגישה יותר כמו מזרון פלוגתי חנוט, מאשר כלה מאושרת ויפהפיה.
למה לעזאזל: המחירים כל כך יקרים עדיין?
עצוב אבל כמעט שכחנו שבקיץ 2011, כולנו יצאנו לרחובות ודרשנו צדק חברתי ומחירים הוגנים. אבל זה ברור כעת שמחאת המחירים לא באמת הצליחה לגעת בלבה של תעשיית החתונות, שממשיכה להתנהל כאילו כולנו הילדים של שרי אריסון.
לראייה: מחירי האולמות לרוב לא יורדים מ-350 שקל למנה בעונת הקיץ. בפעם האחרונה שבדקנו, זהו מחיר של מנה במסעדת יוקרה, ולא סטייק עייף באולמי בון טון. צלמים ייקחו ממך מינימום 10,000 שקל ודי.ג'י ממוצע לא יירד מ-5,000 שקל. גם יתר הספקים לא מתביישים לדרוש פי שלושה ויותר רק בגלל שהוצאת את המילה "חתונה". כך לדוגמה איפור לכלה יעלה לך כאלף שקל בעוד שאיפור כמעט זהה למלווה של הכלה עולה כ-400 שקל. למה? כי אנחנו מוכנות לשלם. כמה מכעיס, ככה פשוט.
למה לעזאזל: לכולם יש מה להגיד
"מה, את אוכלת עוגה? אבל יש לך חתונה!", אמרה לי קולגה בעודה טופחת על ישבני (ע"ע "כולם נוגעים בך").
עומדת להתחתן? היי מוכנה שלכולם יהיה מה להגיד, גם ובמיוחד אם לא שאלת את דעתם המלומדת. בתרבות שכולם אוהבים להתחתן, תהיי בטוחה שכולם יידעו להגיד לך מה הם חושבים ואיך את עושה את הכל לא נכון: מאיך שאת נראית ואיך עלייך לעבור מייקאובר מטורף בדרך לחתונה ועד בחירת החתן.
אחרי שנטפלו להיקף ירכיים שלך, הם עוברים לתחביב הישראלי הידוע "מי יצא פראייר": הפתעה! זאת את. וזה נשמע ככה: "אז כמה שילמתם על הצלם? וואלה, חבל. דוד שלי צלם והוא היה לוקח חצי ממנו".
למה לעזאזל: להמציא לקסיקון חתונה?
כדאי כבר שתתרגלי: בתעשיית החתונות הכל "קסום", "מדהים", "מופלא" ו"פורח": הריהוט הישן הופך "לכפרי ואותנטי", הספוטים הסגולים הם "תאורה דינמית" וחופת הסדין של פעם הופכת ל"חופה מסורתית ואינטימית". מלבד הסופרלטיבים המוגזמים, יש מכבסת מילים שלמה, כמו למשל ה"בר האקטיבי" שהפך לבדיחה קבועה, אבל גם הספות והכורסאות זכו לטיפול. במקום סתם "ריהוט", מעתה אמרו "ריהוט אלטרנטיבי", משל הספה מתרגלת יוגה בסדנאות ויפסאנה. ואיזה מילה תתאר את המנות הראשונות הקטנות בקבלת הפנים? "מסתובבים"!
תודי שזה מעצבן. מצד שני, תתנחמי - זה הדבר הכי פחות מרגיז מכל קודמיו.