אם צריך לבחור את הטרנד הכי חשוב באופנה של 2009, אין ספק שבלוגריות האופנה מתבססות היטב במקום הראשון. הן הופיעו על שערי מגזינים, השתתפו בקמפיינים והפכו לשיחת היום. האם זה סופם של עיתונאי האופנה?
קרן בר לב | mako | פורסם 16:10 23.12.09
הבלוגרית הבריטית The Cherry Blossom Girl. אחת המשפיעות ביותר|צילום: האתר הרשמי
עזבו אתכן מפאייטים ומנומר – אם צריך לבחור את טרנד האופנה החשוב של השנה האחרונה, אין ספק ש-2009 הייתה השנה של בלוגריות האופנה. הן הופיעו על שערי מגזינים נחשבים, הוזמנו לתצוגות אופנה של מיטב המעצבים, השתתפו בקמפיינים ובעיקר הפכו לשיחת היום במסדרונות של כל אתר או מגזין אופנה נחשב. אפילו ה"גרדיאן" הקדיש להן סיכום שנה, ומנה את עשר האי-קוניות (מחוכם, תודו) של השנה, לפי הסטייל ואופי הבלוג שלהן.
גם הישראליות לא נשארו פראייריות. אם עד לפני שנתיים היה אפשר לספור את בלוגי האופנה בעברית על יד אחת, עכשיו הם מציפים את הרשת. ובשביל לפתוח בלוג אופנה את לא צריכה הרבה. מחשב, מצלמה, כמה בגדים ואולי גם טעם אישי, למרות שממש לא חובה. לפתוח בלוג אופנה מצליח, לעומת זאת, זה כבר סיפור אחר לגמרי: אלה שמצליחות להפוך לסיפורי הצלחה מקומיים יהיו השנונות, הרהוטות, בחורות שיודעות להרכיב אאוטפיט שכל אחת הייתה רוצה לאמץ, שמכירות מגמות עולמיות ויש להן גם מה לומר עליהן, ואלה שמביאות את הפן הייחודי שלהן.
טאבי גבינזון - בלוגרית בת 13 שכבשה את עולם האופנה
הסטייליסטים מתעדכנים בבלוגים
גם המפרסמים הבינו שיש פה מכרה זהב – בלוגים שפונים לקהל נאמן, מפולח וממוקד, שמגיע מיוזמתו ומבקש לקבל חוות דעת צרכנית מנשים "רגילות". הנה, לפני כחודש נערך יריד המותגים, והמארגנים שלו גייסו בלוגריות כדי לקדם אותו. שבעה בלוגים מובילים נבחרו למשימה, ביניהם "אפונה", "פלאפל", "קלבה", "הוויטרינה" ו"פאשוניסטה". "הגעתי לבלוגים דרך עיתונאים שכתבו עליהם, מחיפוש אצל חברים בפייסבוק ומשיחות עם סטייליסטים ועיתונאי אופנה", מספרת ענבר גרינברג, ראש מחלקת ניו מדיה בסאצ'י באומן בר ריבנאי. "סטייליסטים מהשורה הראשונה בארץ מתעדכנים בבלוגים, גם ישראלים וגם בחו"ל. משם הם מקבלים את הווייב של מה שקורה".
מדובר בשבעה בלוגים שונים בתכלית – אחד אורבני, אחד צעיר, אחד מתאים לקוראות מתוחכמות בגילאי השלושים ואחד מראה שאפשר להתלבש מהמם ובזול; את כולם ניתן לסווג תחת הקטגוריה "בלוגריות שמצלמות את עצמן". הרעיון פשוט – כל אחת מהבנות קיבלה קטלוג ושקיות בגדים מכל טוב היריד, בחרה לעצמה אאוטפיטים כראות עיניה, וצילמה אותם לפוסט מיוחד שעסק ביריד.
"כדי לתחזק בלוג כזה צריך תקציב", מסבירה גרינברג. "הן צריכות להעלות פוסט פעם-פעמיים בשבוע, ובשביל זה הן צריכות המון פריטים. פה אני עוזרת להן כמו שהן עוזרות לי. זה תוכן מעניין, וזה עדיין במסגרת הסטייל שלהן". בסופ"ש הראשון לעליית הקמפיין הוויראלי הזה הצטרפו לקבוצת הפייסבוק של יריד המותגים למעלה מ-12 אלף איש, ועד כה, חודש לאחר האירוע, הצטרפו אליה כ-17 אלף אנשים. "זה זרם מעל ומעבר למה שציפינו", אומרת יחצנית האירוע סיגל פלדמן. "אני חושבת שכל אירוע כזה חייב לשים לעצמו תקציב בצד שמיועד לניו מדיה ופרסום בבלוגים. מבחינתי, אני חד משמעית מתכוונת להשתמש בבלוגרים בעתיד".
יותר קל להתחבר לבלוגריות
גם "מתלבשים על זה", בזאר ההתרמה למען מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, גייס בלוגריות אופנה לעזור ולקדם את האירוע, ובמשרד הפרסום סאצ'י כבר עובדים על הקמפיין האינטראקטיבי הבא שלהם – קידום הקולקציה החדשה של רשת TNT באמצעות בלוגים. "אין לי בעיה שישתמשו בבגדים לצורך מיצג", אומרת גרינברג. "כשיש לי מוצר לפרסם אני רוצה שאנשים ידברו עליו. אני מתייחסת לבלוגריות כמו לעיתונאיות – אני לא עורכת אותן, אני רוצה שיכתבו את דעתן בשפה שלהן. אין להן אינטרס מסחרי, וזה מה שהופך אותן לפופולריות כל כך".
ויקטוריה יטקובסקי. פונה לקהל גדול|צילום: האתר הרשמי
מיקי, אחותה של ויקטוריה. לא דוגמניות, סתם אוהבות אופנה|צילום: האתר הרשמי
שתי בלוגריות מובילות שהשתתפו בפרויקט הן ויקטוריה יטקובסקי מ"הסודות של ויקטוריה" וספי ארליך מ"Way too Yellow". בעוד ש"ילו" הוא מראשוני בלוגי האופנה בישראל, הבלוג של ויקטוריה עוד ממש בחיתוליו – בן שבעה חודשים בלבד, מה שלא מנע ממנו להופיע ברשימות בלוגי האופנה המובילים בארץ. הבלוגרית הצעירה גם התראיינה לאחרונה לאתר של ווג הגרמני, הישג מכובד לכל הדעות. "אני לא רואה את עצמי כעיתונאית אופנה", אומרת יטקובסקי. "לדבר על מגמות נראה לי לא אותנטי, כי זה לא מאפיין את תהליך החשיבה שלי. אני מתלבשת בצורה אימפולסיבית".
הקונספט של הבלוג, מעבר לתמונות של ויקטוריה היפיפייה ושל אחותה התאומה מיקי, הוא אופנה אקונומית לסטודנטים תפרנים. לצד כל פריט היא מציגה את המקור ואת המחיר שלו, ובניגוד למגזיני נשים ומוספי אופנה, לא תמצאו שם לובוטינים או תיקי בירקין. אולי בגלל זה יותר קל להתחבר לבלוגריות – הן לא מנסות למכור לך שנעלי אוקספורד חייבות לעלות אלפיים שקל. "אני לא ג'יזל, אני בת השכן", צוחקת ויקטוריה. "השיער שלי לא תמיד נראה טוב והמסקרה לא תמיד מתוקתקת, אבל בדיוק בגלל זה אנשים אומרים לעצמם שגם הם יכולים". יטקובסקי מספרת שהיא קנתה מגפיים ברשת ידועה, חזרה הביתה וצילמה אותן עבור הבלוג, ולמחרת כשחזרה לסניף כל המגפיים מאותו דגם אזלו. "אני לא מבינה איך זה קרה", אמרה לה המוכרת. "את הראשונה שקנתה אותם אתמול".
מה חושבות עיתונאיות האופנה?
כמו בכל סיפור הצלחה, גם פה יש מי שמרגיש מאוים. במקרה הזה, מדובר בעיתונאי האופנה, שלא ממש יודעים איך לאכול את הבלוגריות. הן מתחרות? הן מהוות מקור משל עצמן? ואולי הן בכלל מאיימות להם על הפרנסה? טל אלבלנסי-פרבר פרסמה מאמר דעה באתר "לאשה", ובו התרעמה על המקום שתופסות הבלוגריות על חשבון עיתונאיות ועורכות האופנה. "אין הם מכירים קולקציות והיסטוריה של בתי אופנה ואין ביכולתם להעביר ביקורת עניינית על סוג הבגדים שנצפו על המסלול. כל פוסט שלהם מסתכם ב'מהמם', 'מיוחד' ו'אני חייבת כזה'", היא כותבת.
ספי ארליך. גם בלוגריות ותיקות חשות מאוימות מכמות הבלוגים שעוסקים באופנה|צילום: האתר הרשמי
ספי ארליך ממש לא מסכימה עם הקביעה. "מבחינתי כשמישהי כותבת ואומרת דבר כזה, זו ממש בורות", היא אומרת. "באינטרנט יש מקום לכולם. אני לא רוצה להיות עיתונאית אופנה. פתחתי את הבלוג כי קראתי בלוגים אחרים שאהבתי, וכי היה לי משעמם ואהבתי בגדים, זה הכל. אין דיון על מה יותר טוב או מה פחות טוב, מבחינתי שהכל יתקיים, ושהקורא יבחר מה לקרוא".
באופן אירוני, מי שעוד מרגישות מאויימות מפני גל הבלוגים השוטף את הרשת אלה דווקא הבלוגריות הוותיקות. "היום כל בחורה שקונה שמלה בטופשופ ומצטלמת איתה, יש לה בלוג", אומרת ארליך. "יש כל מיני ילדות בנות 14 שחלקן מאוד מוכשרות ויש כאלה שאין להן שום טאץ', אבל גם להן יש זכות קיום. מספיק שיש לה 13 חברים שרוצים לקרוא את הבלוג שלה, זה אחלה".
למרות הכוח ההולך וגובר של בלוגריות האופנה, למשרדי הפרסום עדיין קשה למכור אותן ככוח שיווקי, אולי כיוון שרוב המפרסמים מעוניינים לראות את הבגדים שלהם על דוגמניות בשער ולאו דווקא על בלוגרית אנונימית. "חברות צריכות להבין שלא רק כרזות ופוסטרים משפיעים על המוח של הצרכנים" אומרת גרינברג. "הבלוגריות הן מובילות דעת קהל ואנשים אוהבים אותן. הן מצליחות לתקשר ולהגיע לקוראים שלהם, מה גם שהמון עיתונאים קוראים את הבלוגים הללו ומדובר ביחסי ציבור מעולים".
גם ארליך מכירה את הבעיה. "אנשים חוששים ומעדיפים ללכת על מה שהם מכירים, שזה סלבס. זה בגלל שמי שמחליט את ההחלטות האלה הם אנשים מפעם, שנאחזים בדברים מפעם. הם לא מבינים שאנשים אמיתיים זה הרבה יותר מעניין".
