אני לא זוכרת מה הוא בדיוק אמר, אבל אחרי השיחה הזו מצאתי את עצמי קובעת תור לשעווניסטית. אל תטעו: את מה שהוא אמר הוא אמר בג'נטלמניות למופת, אבל בעצם גרם לי להבין שאולי הגיע הזמן שגם אני אצטרך ליישר קו עם הנורמה, באופן הכי מילולי שיש. בגלל שבאותו הזמן תפסתי מאותו דון ז'ואן כמישהו שיודע על מה הוא מדבר, החלטתי שלאחר 26 שנים של סטטוס קוו, הגיע הזמן להפר אותו. ולהצטרף לחבורת ה"חלקות למשעי".
"איך את מרשה לעצמך להסתובב ככה?!?"
שעווניסטית טובה קצת כמו ספר שבאת לבקש ממנו רק "טיפהל'ה פוני" לא שואלת אותך עד כמה להוריד, היא פשוט מורידה את הכל כולל מה שלא חשבת שיש לך. היא מיישרת את השיער המועט שנשאר – לקישוט, מנקה אותך והכי חשוב, עושה את הכל מהר מהר כדי להמם אותך ואז זה לא כואב.
אז זהו שזה כן כואב, וגם ללוק החלק למהדרין צריך להתרגל. אז אם הכל כל כך כואב וקשה, למה לעזאזל לעשות את זה? האם זה כי ממש כמו הבלונדיניות, גם ה"בוש-לס" נהנות יותר?
רעמה מסולסלת מעידה על אישה מתנזרת?
תחקיר קל בין חברותיי גילה שלכאורה קרחת חלקה מבטאת אישה מינית, חושקת ופעילה בעוד שרעמה מסולסלת אמורה להעיד על אישה מתנזרת. אך ככל שהעמקתי את המחקר הקטן שלי, גיליתי שחלק גול מחברותיי ומכרותיי ממש לא מתעסקות בבוש שלהן באופן קפדני כל כך. האם זה שהן לא משקיעניות אומר שאין להן חיי מין? והאם אותן נשים חלקות שנפגשות עם השעווניסטית שלהן אחת לשבועיים (כשאנוכי מביניהן), הן נמרות סקס שהספר "50 גוונים של אפור" אפור ליד היומנים האישיים שלהן? במילים אחרות: האם מצב השיערות שלנו שם למטה מעיד על כמה סקס אנחנו עושות? 
ככל שמשכתי לחקור התשובה שהגעתי אליה הייתה פשוטה, לקונית וקצרה: לא. ובהרחבה: ממש לא. ככל הנראה, כמות הסקס שיהיה לנו קשורה לתשוקה, לסטטוס הזוגי, לגירויים ולעוד כל כך הרבה דברים בעוד שמצב השיח הקטן שלנו מתקשר לכמה אנחנו שבויות, או לא שבויות, בדימוי הלעוס שמשווה בין תחתית חלקה ונימפומניות.
וכשהדימוי הזה משתלט על כולנו ודוחק את הדבר האמיתי הצידה, אז נמצא שהמתולתלת היא לאו דווקא המוזנחת, אלא יכולה בהחלט להיות ה-פנתרה. היא לא מורידה את שערות הפרא מתוקף העובדה שהיא מרגישה נוח עם עצמה. ומה לגבי החלקה? זו הייתה רוצה שיחשבו שהיא ומין זה צמד בלתי נפרד, אבל הלכה למעשה יש מצב שהיא פריג'ידית, פדנטית או פשוט נערה בת 15 שנכנעת למוסכמות חברתיות שמצפות ממנה להיות חלקה ולשתוק, במיוחד שזה כל כך כל כך כואב.
האם הבוש-לס נהנות יותר?
ואם נחזור אליי, הרי שתמיד תפסתי מעצמי אישה מהזן המשוחרר. אז למה לעזאזל אני ממשיכה להוריד שוב ושוב?
התשובה הנכונה והקלה שמכרתי לעצמי היא שאחרי שאת מורידה פעם אחת, קצת כמו גבות, אז קשה לחזור למצב הקודם מבחינה אסתטית. ואני, שיהיה ברור, אובססיבית לגבות. בנוסף, לא אבוש ואגיד כי הרצון ליישר קו עם בנות העיר הרווקות, עשה גם הוא את שלו. בכל זאת, היה מדובר אז בתחרות, כן? ואני הייתי חייבת לנצח.
אבל כיום, כאישה נשואה לבחיר ליבה, שחושב שאני הכי הכי מכל בחורה, ולא באמת אכפת לו אם יש או אין שם למטה (העיקר רק שיהיה סקס), אני עדיין מוצאת את עצמי קובעת תור למורטת. למה? כי אולי ברגע שאפסיק להוריד, אני אני ארגיש שאני לא משקיעה כבר בחיי המין שלנו. כנראה שאת השגרה שלנו, אני חייבת לתבל בטקס מריטת השיער, כדי להרגיש שאני חלק מקבוצת ה"בוש-לס נהנות יותר". ואז, זה עושה לי חשק גם לממש את הדבר האמיתי. כבר לא כזאת משוחררת, אה?
ומה איתך: מורטת או פראית?