בנים. אי אפשר איתם ואפשר רק חלק מהזמן בלעדיהם. אין לנו שום בעיה עם מסורת, חס וחלילה, טפו טפו טפו, אבל יש בה לפעמים נטייה לאי דיוקים. כי עם הכבוד לאותם ארבעה בנים שעליהם מדברת הגדת פסח, יש כל כך הרבה בנים נוספים* שראויים לדיון של ממש, שלא לומר לסטירת לחי ובעיטה באזור הרגיש. כל אישה שאוהבת גברים יודעת על מה אנחנו מדברות: למשל, זה שאינו יודע לפרגן לנו כשרזינו (הוא לא רואה את זה בכלל), זה שעדיין שומר על קשר עם 50 ידידות קרובות (וגם עם 5 אקסיות) וזה שחושב רק על עצמו במיטה (אלוהים שיעזור!). להלן מקבץ מצומצם של בנים נוספים שכנגדם דיברה האישה (יש לנו עוד כל כך הרבה, אבל החג כבר בפתח ויש עוגיות קוקוס לאכול).
*יצויין מראש כי מדובר בקלישאות צורמות וסטיגמות חמורות. זה לא אומר שהן לא מדוייקות, אבל הן בטח לא נוגעות לבן זוגך, ברור שלא.
זה שלא התבגר
על שום מה: אנחנו מתאהבים בהם כי הם מזכירים לנו את הילדות. לרוב, מדובר בגברים אופטימיים, מעט אינפנטילים (אבל כמו שפנינה טורנה אמרה "זאת לא הכפשה"), הם אימבצילים לא קטנים אבל עם טונות של כריזמה וחן. הם לוקחים אותנו לבאולינג, והחלקה על הקרח ומשחקי וידיאו בדייטים הראשונים ואין מגניב מזה. אלא שאז, את מגלה שהם לא יכולים בלי ה-WII שלהם, והפלייסטיישן הצמוד והחברים שנמצאים באותה רמה של התפתחות מנטלית. ועם כל הכבוד, את עוד לא בשלה להיות אמא.
כאלה שעשו מזה קריירה: אדם סנדלר, עידו רוזנבלום.
זה שלא מבחין בתספורת חדשה
על שום מה: אם תשאלי גבר מצוי מה הדבר הראשון שעליו הוא מסתכל בבחורה, הרוב המכריע יגיד ציצי. מיד אחריו יגיע המיעוט הלא קטן שיעיד על ישבן. ובכן, יש לנו בשורות: אלו הדברים היחידים שהם מסתכלים עליהם במהלך חייהם. כך שמצד אחד, אין הרבה מה להאשים אותם כשהם לא מבחינים שגזמת את מחלפותייך לתספורת קצוצה, השלת עשרה קילו או רכשת שמלת מעטפת חדשה (בהנחה שהיא לא מגדילה לך את הציצי). אז אולי הבעיה בנו ואנחנו צריכות להתמקד בעבודה על האיזורים האלה על מנת לזכות ליחס. אה, רגע, גברים לא מדברים (ראי להלן), אז כנראה שגם אם הוא ישים לב בסופו של דבר, לא באמת תדעי מזה.
אחד שעשה מזה קריירה: סטיבי וונדר.
זה שלא אוהב לדבר בטלפון. או בכל אמצעי תקשורת
על שום מה: גברים מטבעם הם לא הזן הכי ורבלי בשכונה. הם יכולים להסתפק ב"מה קורה?" ו"בא לך?" ועם לקסיקון עשיר שכזה להעביר חיים שלמים. אבל מדי פעם, כל אחת צריכה גם פרטנר לשיחה. ולא משנה כמה הבחור טוב במיטה, בשלן במטבח ומרוויח הון עתק, לפעמים שיחת טלפון ביום יכולה לעשות אותנו מאושרות. אלא מה? יש את אלה שמעידים על עצמם כבר בתחילת הקשר שפלאפון עושה להם כאב ראש, SMS פוגע בקואורדינציה שלהם ומייל רק מסחרר אותם. מה שמשאיר אותך עם "מה קורה?" ו"בא לך?" וזה לא בדיוק מועיל כשאת רוצה לבשר לו שהמחזור שלך מאחר.
אחד שעשה מזה קריירה: אי.טי.
זה שמפחד מהתחייבות
על שום מה: האב טיפוס של הגברים הפגומים והמקרה החמור ביותר של סירוב להתבגר. והבעיה הגדולה באמת היא שבהם הכי קל להתאהב. הם מאהבים אדירים, רומנטיקנים דגולים, יודעים איך לדבר איתך, מסתכלים לך ישר בתוך העיניים וגורמים ללב שלך לדלג בצ'ה צ'ה צ'ה אל תוך הלילה. אבל אז, כעבור שנה, שנתיים, הם פתאום נזכרים שמעבר לדירה משותפת זה גדול עליהם וחתונה זאת מילה שאסור להזכיר וילדים זה נחמד כשהם מגיעים ארוזים בתור אחיינים אחת לשבועיים. ואז את כבר עמוק בתוך קשר טוב שמוביל אותך לשום מקום. ואת תקועה, בגיל 32 עם חלומות על בית, גדר לבנה ו-3.5 ילדים, וכדי להתנתק מהמציאות הזאת, את צריכה להתאבד. לא נעים.
כאלה שעשו מזה קריירה: סער שיינפיין (טוב, קשה לקרוא לזה קריירה עדיין), ג'ורג' קלוני, מיסטר ביג.
זה שעדיין תקוע בימי הצבא
על שום מה: הוא כבר הרבה אחרי 30, אבל זה לא מפריע לו להמשיך ללכת עם כיסוי לשעון, לענוד את הדיסקית, להסתובב עם התיק בהצלב, לקשט את הרכב במדבקות של גולני וללכת בחולצת חג מהודרת שמודפס עליה "נותנים בראש, אוגוסט 93". הוא מדבר איתך בזמנים, הוא קורא לכל הגברים בחייו "אחי" ולך הפקידה הפלוגתית, אבל רק כי הוא אוהב אותך. ברגע שהוא מתחיל לדבר בקיצורים שהם מעבר לגבנ"צ, את מוזמנת להעיף אותו קיבינימט לפיסטין שממנו הוא הגיע.
כאלה שעשו מזה קריירה: בשבקין מ"הישרדות", רוני דניאל.
זה שמחובר לטבור של אמא
על שום מה: לא ברור מה יותר גרוע – זה שמפחד מהתחייבות או זה שהכי מוכן לזה, אבל הוא כבר נשוי לאמא שלו. כלומר, לחמותך לעתיד. כלומר, לאישה הזאת עם השיער הגדול והעיניים העקומות שתיחנק. הוא מעריץ את האישה שעשתה אותו, אין בשלנית טובה ממנה, לא הייתה אמא נכונה יותר, היא אשת קריירה שתמיד הייתה בבית, היא עושה ספורט כמו שבחיים לא עשית, היא עושה ספונג'ה קומפלט ויכולה ללמד אפילו את המגב דבר או שניים על ניקיון, היא לימדה אותו להבחין בין טוב לרע. אבל היי, הוא עדיין בחר בך. וזו הנקמה הטובה ביותר באישה שמתחרה מולך. הבשורה הרעה: אין לך איך לנצח בקרב הזה. הבשורה הטובה: היא תמות בסוף.
אחד שעשה מזה קריירה: אדיר מילר.
זה שחי על חשבונך
על שום מה: אנחנו מעדיפות שלא לומר קמצן, אבל זאת פחות או יותר הכוונה, רק הרבה יותר קיצוני. מדובר בגבר שמעניק לך אהבה ובתמורה זוכה למקום בליבך, ובביתך, ובמטבחך. רק מה, הוא תמיד שוכח את הארנק ("שיט, אני מקווה שלא איבדתי אותו"), הוא רוב הזמן מובטל ("כוס אמק על המצב") והוא אף פעם לא יקנה משהו לבית ("יפיפייה, נגמר לנו החלב. אולי תביאי גם עוף ונעשה ארוחת ערב?"). הוא עושק את הורייך עם מתנות חינם, הוא מצטרף לחתונות של חברים מהעבודה שלך ולא שם שקל כי זה מהצד שלך והוא מחסל את כל הבופה. הוא בעיקר טפיל במשקל 75 קילו, ממין זכר שבמקום לינוק ממך חלב, הוא מעדיף לקחת את זה במזומן.
כמה שעשו מזה קריירה: קווין פדרליין, הבעל של איימי ווינהאוס.
זה שחושב רק על עצמו במיטה
על שום מה: הוא גוער מעלייך, מטפס ויורד משל היה נחש, טיפות זעה זולגות לך על הפנים, הוא עוצם את עיניו בעוצמה, נושך את שפתיו, הוא לפתע משמיע אנקה קטנה לחלל האוויר ובלי ששמת לב, 30 שניות אחרי – זה נגמר, בעוד שאת עוד יבשה כמו הנגב. כך נראה סקס במחוזותייך. הוא לא סופר אותך. הוא לא רואה אותך. הוא לא שומע אותך. זהו הגבר שחושב על עצמו במיטה. הוא רוצה סיפוק מהיר. ולצורך העניין, יכולת גם להיות בובת מין מתנפחת. למה את איתו? אלוהים רק יודע. אמא לימדה אותך טוב יותר, לא?
אחד שעשה מזה קריירה: יש לנו כמה רעיונות, אבל לא מתאימה לנו תביעת דיבה לפני פסח.
זה שמכור לעבודה
על שום מה: הבשורות הטובות: הוא עושה הון עתק. אתם טסים כמה פעמים בשנה לחו"ל על חשבונו. אוכלים במסעדות הטובות ביותר. הבשורות הרעות: את בזוגיות בעיקר עם עצמך. והוא כנראה בוגד בך עם המזכירה. אנחנו מדברות על הגבר האמביציוזי שכבר בגיל 28 נכנס כשותף במשרד עורכי דין ובגיל 32 הוא שואף לדרוך על השותף השני ולהפוך לטייקון בשמי המשפטים. שעה נורמלית לצאת מהעבודה היא עשר בלילה, וזה לא נפסק שם. המסעדות הטובות? כשהוא זוכה בתיק חשוב. הטיסות לחו"ל? כשהלקוח הוא מארה"ב וחייבים לפגוש אותו שם. בכל מקרה, כסף זה לא הכל בחיים. מצד שני, אולי זאת פשרה לא רעה נוכח המגוון שנשאר לנו.
אחד שעשה מזה קריירה: ראיין סיקרסט.
זה שמזיין מהצד
על שום מה: אומרים שכל הגברים בוגדים. בכנות? לא קונות את זה לרגע. באותה מידה, אפשר לומר שכל הנשים בוגדות. אבל בהחלט יש כאלה שלא יכולים להפסיק במרדף. הם לא חייבים לתת עבודה מאסיבית מהצד כולל המזרקה והאורות וכל זה, אבל הם פלרטטנים עקביים שלא יודעים מנוח. הם צריכים להרגיש שהם עדיין רצויים, עדיין מושכים, עדיין עושים את זה לאחרות. הם אלה שיסובבו מבט אחרי כל אחת ברחוב, גם כשאת איתם, יתחילו עם השומרת כבדת האחוריים בכניסה לקניון וישתעשעו עם העוזרת הזמנית שהגיעה מכוח אדם לתיוק מסמכים. אין להם גבול לכל אלה. הבעיה היא שככה הם גם אתם הכרתם, ואיתך זה עבד.
אחד שעשה מזה קריירה: טייגר וודס.