בשנת 2009, לאחר ליל שוכרה, צעירה בת 18 ובן זוגה, בחור בשם ויקטור, נכנסו למיטה לישון. אלא שבאמצע הלילה, ויקטור עזה את החדר ויצא מהבית. במקומו נכנס חוליו מורלס, חבר של אחיה של הבחורה. מתוך שינה, הוא החל לנשק אותה. הצעירה הרדומה חשבה שמדובר בבן זוגה ושיתפה פעולה. השניים החלו לקיים יחסי מין. כשאלומה של אור חדרה לחדר, נחרדה הצעירה לגלות שמדובר במורלס והחלה לבעוט בו ולצרוח.
לא התחתנת? נדפקת פעמיים
וכך יצא שמורלס אינו מואשם באונס, כפי שכתב השופט, תומס ל. ווילהייט ג'וניור, לבית המשפט: "האם האדם (מורלס) ביצע אונס? בשל אנומליות היסטוריות בחוק וההגדרה של אונס, התשובה היא לא, למרות שאם האישה הייתה נשואה והגבר היה מעמיד פנים שהוא בעלה, התשובה הייתה כן".
מטריד ולא פחות מזה. איך זה ייתכן לעזאזל שבמדינת קליפורניה בשנת 2013, אדם מזוכה מאונס ברור כשמש? על סמך עורך דינו של מורלס, הנאשם היה בטוח שהבחורה מקיימת אתו יחסים בהסכמה שכן היא לא התנגדה להם (להזכירכם, היא ישנה והייתה בטוחה שמדובר בחבר שלה!). עצם העובדה שמדינה מערבית, מתוקנת מרשה לעצמה לשפוט על פי חוק מן המאה ה-19 שנועד להגן על נשים נשואות ו"הגונות" בלבד, מבסס את העמדה האבסורדית שאישה שאינה נשואה אינה זכאית לאותה רמה של הגנה על פי חוק שכן, בעצם היותה לא "אשת איש", הרי שהיא כנראה "פרוצה".
אז איך זה עובד בישראל?
ומה אצלנו? ובכן, הנחמה היא שבניגוד להרבה מאוד דברים שאימצנו מהאח הגדול, מדינת ישראל מתגלה לפחות בנושא זה כהרבה יותר נבונה ושפויה. על פי עו"ד לירן זילברמן, עו"ד לענייני פלילים ומנהל פורום מעצרים בפרקליטי IL, לא קיים חוק דומה אצלנו. "אני מניח שאילו היה מוגש כתב אישום לבית משפט בארץ בנסיבות דומות, ניתן היה להרשיע את מבצע העבירה בביצוע עבירה של אינוס. לפי החוק במדינת ישראל קיימת אפשרות של בעילה שלא בהסכמה חופשית. כך למשל כאשר גבר מקיים יחסי מין עם אשה תוך שהוא יודע שהיא שתויה ואין לה אפשרות חופשית להתנגד למעשים, יראו בו כמי שביצע עבירה של אינוס. אני מניח שבית המשפט היה מצליח להקיש בין סיטואציה של היעדר אפשרות להסכים למעשה עקב מצב שכרות ובין סיטואציה שבה אותה אישה ישנה וחושיה לא בהכרה מלאה".
>> זה לא סקס אם היא שיכורה: 10 מודעות להעלאת המודעות לאונס ברשת