"קיבלת את זה?" שאל אותי מכר כשחיוך ערמומי פרוש על פניו, והוא מתייחס לסרטונים האינטימיים של י' שהופצו באמצעות הוואטסאפ לפני כשלושה שבועות. עניתי לו שלא, ושגם אם היו מעבירים לי אותם - לא הייתי פותחת. אבל הוא המשיך להביט בי במבט ספקני.
אז נתחיל מההתחלה: אין לי פייסבוק, השיתופים שנעשים ברשתות החברתיות מוגזמים בעיניי. ולמרות, ואולי בגלל, שחלק מהחיים שלי הם כל כך פתוחים וגלויים, לפעמים יותר מדי, אני מאמינה שלפחות חלק מהדברים צריכים להישאר בתוך הבית. אחד הדברים שמתנוססים בראש הרשימה הוא סקס, וזאת הסיבה שמעולם לא צילמתי או הצטלמתי במצבים כאלה.
צר לי על י'. הקושי שהיא חווה הוא קושי לכל החיים. אני יכולה להבין את התמימות שלה, יכולה להבין שהיא הייתה צעירה ומאוהבת. אבל אני פחות יכולה להבין את הצילום. בעידן שלנו, ברגע שזה נגמר, סרטונים שכאלה יוצאים מכלל שליטה. המתח המתמיד שבין לעשות מה שאנחנו רוצים באמת, לבין המחיר שאנחנו עלולים לשלם על כך, קיים תמיד.
"מתביישת לספר לבנותיי על הסיפור אבל כנראה שאצטרך"
גם בבית הספר כבר לא יכולים להתעלם מהמדיה החברתית. אחרי מקרים כמו למשל הבחורה שהתאבדה לאחר שהציקו לה בפייסבוק, מכנסים אותם לשיחות באולם. הכוח המטורף שיש למדיה הזאת הוא משהו חדש יחסית שחייבים להפנים כדי לחנך פה דור שיבין שכללי המשחק השתנו, שהכל עובר מהר באינטרנט, ושלפעמים גם אין דרך חזרה.
אנשים היום לא מדברים יותר, הם בעיקר מצלמים או כותבים. לבנות שלי יש פייסבוק, פשוט כי אני לא יכולה להשאיר אותן מאחור בין כל החברים. אבל כאמא - החרדה היא עצומה. הן מצלמות אחת את השנייה מודדות בגד ים ומעבירות לחברות, ולי נותר רק לחפור להן שלא יצלמו משהו שלא ירצו שיופץ, גם אם מבחינתן, הן מעבירות אותו רק לחברה הכי טובה. מצד אחד את לא רוצה לגדל ילדים בפראנויה, מצד השני האיומים כבר שם, הכל חשוף, הכל בחוץ.
אז כן, הייתי רוצה שנחזור להשתמש במילים אינטימיות ופרטיות, שמשמעותן בסופו של דבר היא לכבד את עצמך ולכבד את זולתך. אבל עד אז חברים – תפסיקו לצלם את עצמכם. כשיש לך מצלמת וידיאו ביד 24 שעות ביממה, הקלות הבלתי נסבלת הזאת לתעד כל דבר צריכה להיפסק. אנחנו חייבים להיות זהירים הרבה יותר עם האצבע על כפתור ההפעל.
>> מתלוננת נוספת בפרשה: "אם לא הייתה לי אחריות כאמא, לא הייתי פה"
החל מיום ראשון הקרוב ה-10.2.13 גלית גוטמן מצטרפת ל"בוקר של קשת"