אחרי שנחשפנו לוידויים מרגשים של נשים בכיסא גלגלים שלא מוותרות על חיי מין מלאים ומספקים, או קומיקאית שלא מהססת לצחוק על ענייני סקס ושיתוק, מגיעה הגרסה האמנותית של עיסוק בנושא המרתק והלא מאוד מדובר הזה. במסגרת פרויקט הגמר שלה בלימודי עיצוב גרפי בתילתן – המכללה לעיצוב ולתקשורת חזותית, בחרה אנסטסיה סינילוב, צעירה בת 24 הלוקה בשיתוק מוחין, לצלם ספר תנוחות שמסביר לאנשים בדיוק איך עובד סקס בין אדם נכה לפרטנר בריא. בשיחה עם MAKO מספרת אנסטסיה על ההשראה, התגובות והחשיפה.
עוד בערוץ הנשים:
- טרנד בניו יורק: נשים חסידיות בצילומים סקסיים
- "התחתנתי עם אהבת חיי - והוא הפך לחרדי"
- 10 סימנים שהוא יהיה סקס גרוע
"שיתוק המוחין שלי לא מולד – לקיתי בו בגיל 4 חודשים, כתופעת לוואי של חיסון נגד שיתוק ילדים (פוליו). בהתחלה אף אחד לא שם לב שמשהו לא בסדר, אי אפשר היה לראות כלום, אבל בשלב מסוים ההורים שלי הבינו שאני סובלת מכאבים, בעיקר בגב, ובעזרת חברה שלהם, רופאה נוירולוגית, אבחנו מה הבעיה. המגבלה שלי לא גורמת לי להרגיש שונה – כמובן שיש דברים פיזיים שאני לא יכולה לעשות, אבל מאז שאני קטנה, לא הרגשתי שונה מאחותי התאומה או מאחי הגדול. גם היום, אני עושה כמעט הכל כמו כולם, גם אם בצורה מעט שונה (למשל, להכין עבודות ללימודים עם הרגל)".
"מיניות של נכים היא נושא מושתק"
אנסטסיה מעולם לא יצאה בעצמה עם בחור שסובל ממוגבלות כלשהי, אבל מרגישה צורך עז להביא לשיח הציבורי את העובדה שגם נכים הם בני אדם מיניים. "מערכות יחסים בכלל וסקס בפרט זה נושא שלא מדברים עליו בהקשר של נכים. אנשים חושבים שזה לא ראוי, או מעליב או שזה לא קורה ממילא ולכן אין צורך לדון בזה – אבל זה לא נכון. ההשתקה מאוד רחבה: בין חברים, במשפחות, אפילו רופאים – זה ממש נושא סגור שכמעט אף אחד לא מעז לגעת בו".
כשהיא נשאלת האם הרגישה בעבר שנושא האינטימיות מהווה מכשול לקשרים בחייה, היא עונה בכנות מרשימה: "ברור. תמיד עוברת המחשבה אם קשה לו איתי במצבים אינטימיים, או הפחד להיות נטל או ספק אם בכלל חושקים בי. יש גם את העניין החברתי, שיש גברים שנרתעים ממה יגידו עליהם אם ייצאו עם בחורה נכה, ואני רוצה להגיד: מפחדים רק ממה שלא מכירים ולא יודעים. אם יש מישהי או מישהו שמעניינים אתכם, אל תתנו למגבלה פיזית לעמוד ביניכם".
אל נושא הפרויקט שלה הגיעה אנסטסיה כמעט במקרה. "ידיד שלי עבר תאונה, והפך לנכה. אשתו עזבה אותו, וכששמעתי את זה התעוררו בי כל מיני שאלות, שהיו שם גם קודם, על אינטימיות, אהבה וסקס כשיש מוגבלות. התעוררתי לילה אחד עם הרעיון והתחלתי לצייר סקיצות לצילומים. לאט לאט התקדמתי עם הקונספט, מצאתי מתנדבים לצילומים והתחלתי לעבוד עם הצלם רון אוריאל, שהצליח לתרגם באופן מושלם את הרעיונות שלי לתמונות".
ואיך היו התגובות שקיבלת?
"התגובות לפרויקט הרבה יותר טובות ממה שהעזתי לקוות שיהיו. כמובן שהיו גם ביקורות, אנשים אמרו לי שזה נראה כמו פורנו ולא כמו אמנות, אבל אני מוכנה לקבל כל דבר שאומרים על היצירה שלי, אם הפרויקט הזה יעזור למישהו להרגיש קצת יותר טוב עם עצמו. אותו דבר לגבי החשיפה האישית שלי – אם הפרויקט הזה יביא לשיח הציבורי את הנושא, זה שווה הכל".